הצוואה נפסלה בגלל טעות של עורך הדין: האם היורשים יכולים לתבוע?
צוואה שנערכה על ידי עורך דין נפסלה או לא קוימה? גם מי שאינו לקוח - הנהנה שנפגע - עשוי לתבוע ברשלנות מקצועית. מתי קמה אחריות, מה צריך להוכיח ומה ניתן לתבוע.
נכתב על ידי עו״ד עידן מולדבסקי — משרד עורכי דין בתל אביב.
צוואה פגומה: הטעויות שמתגלות רק אחרי הפטירה
צוואה היא מסמך שהפגמים בו מתגלים, כמעט תמיד, ברגע הגרוע ביותר - אחרי פטירת המצווה, כאשר כבר אי אפשר לתקן. חוק הירושה, התשכ"ה-1965, קובע דרישות צורניות מוקפדות: צוואה בעדים, הצורה הנפוצה ביותר בעריכה משרדית, חייבת על פי סעיף 20 לחוק להיות בכתב, נושאת תאריך וחתומה ביד המצווה בפני שני עדים, לאחר שהצהיר בפניהם שזו צוואתו, והעדים מאשרים זאת בחתימתם על פני הצוואה.
מלכודת מוכרת במיוחד קבועה בסעיף 35 לחוק הירושה: הוראת צוואה המזכה את מי שערך אותה, את מי שהיה עד לעשייתה או את מי שלקח חלק אחר בעריכתה - וכן הוראה המזכה את בן זוגו של אחד מאלה - בטלה. די בכך שנהנה מרכזי נכח באופן פעיל בעריכת הצוואה או שימש עד לה, כדי שהזכייה שלו תעמוד בסכנת ביטול. עורך דין שעורך צוואה אמור להכיר את הכלל הזה ולהרחיק את הנהנים מתהליך העריכה.
פגמים אפשריים נוספים נוגעים לכשרות המצווה: סעיף 26 לחוק קובע כי צוואה שנעשתה בשעה שהמצווה לא ידע להבחין בטיבה של צוואה - בטלה, וסעיף 30(א) מבטל הוראת צוואה שנעשתה מחמת אונס, איום, השפעה בלתי הוגנת, תחבולה או תרמית. כאשר הצוואה נערכת בלי תיעוד מסודר של הנסיבות, טענות מסוג זה הופכות קשות הרבה יותר להדיפה בהליך ההתנגדות.
אמנם סעיף 25 לחוק הירושה מסמיך את בית המשפט לקיים צוואה על אף פגם צורני, כאשר התקיימו מרכיבי היסוד של הצוואה ואין לבית המשפט ספק שהיא משקפת את רצונו החופשי והאמיתי של המצווה - אולם מדובר במסלול הצלה שאינו מובטח, התלוי בשיקול דעת שיפוטי ובראיות שנותרו. כשההצלה הזו נכשלת, הנזק - אובדן הזכייה שהמצווה ביקש להעניק - כבר התגבש.
חובת זהירות גם כלפי מי שאינו לקוח: מעמדו של הנהנה בצוואה
התובע הטיפוסי במקרים אלה אינו הלקוח של עורך הדין. הלקוח - המצווה - כבר אינו בין החיים. מי שנפגע בפועל הוא הנהנה: היורש המיועד שגילה כי הזכייה שנועדה לו אבדה בשל הפגם. ובכאן נשאלת השאלה המשפטית המרכזית: האם עורך הדין חב חובת זהירות כלפי מי שמעולם לא שכר את שירותיו?
הפסיקה הישראלית השיבה על כך בחיוב. ההלכה המנחה בתחום האחריות המקצועית של עורכי דין נקבעה בע"א 37/86 לוי נ' שרמן, פ"ד מד(4) 446 (1990), והיא מכירה בכך שחובת הזהירות של עורך דין אינה נעצרת תמיד בגבולות יחסי עורך דין-לקוח. מכוח סעיף 36 לפקודת הנזיקין, חובת הזהירות משתרעת "כלפי כל אדם" - ובנסיבות מתאימות גם כלפי צדדים שלישיים.
הנהנה בצוואה נחשב בפסיקה ובספרות למקרה המובהק של צד שלישי הזכאי להגנה מוגברת: הוא אינו צד יריב לעורך הדין, האינטרס שלו זהה לחלוטין לאינטרס של הלקוח-המצווה - שכל תכליתו בעריכת הצוואה הייתה להיטיב עם הנהנה - והנזק לו צפוי באופן מובהק אם הצוואה תיערך ברשלנות. גישה זו עולה בקנה אחד עם המשפט המשווה, ובראשו פסק הדין האנגלי Ross v. Caunters, שהכיר באחריות עורך דין כלפי נהנה בצוואה שנפגע מרשלנות בעריכתה, ועם פסיקה ישראלית שהלכה בדרך זו, ובהן ע"א 229/85 בן נון נ' הרצוג, פ"ד מב(1) 785 (1988).
חשוב להדגיש: לא כל צד שלישי זוכה להגנה דומה, והיקף החובה נגזר ממכלול נסיבות - ובהן הסתמכות שעורך הדין היה מודע לה, צפיות הנזק ומידת הקרבה בין הצדדים. אולם דווקא במקרה של נהנה בצוואה, השיקולים הללו נוטים במובהק לטובת הכרה בחובה.
מה נדרש מעורך דין סביר שעורך צוואה
רמת הזהירות הנדרשת מעורך דין נבחנת על פי אמת מידה אובייקטיבית של עורך הדין הסביר, וחוסר ניסיון אינו פוטר. בעריכת צוואה, הפסיקה והספרות מצביעות על כמה חובות קונקרטיות.
ראשית, הקפדה על דרישות הצורה. קיומן של דרישות סעיף 20 לחוק הירושה אינו עניין של שיקול דעת מקצועי אלא של ביצוע: חתימות, תאריך, שני עדים כשירים ונוכחים, הצהרת המצווה ואישור העדים. שנית, הרחקת נהנים מתהליך העריכה, לנוכח הוראת סעיף 35 - ובכלל זה הימנעות מהחתמת נהנה או בן זוגו כעד. בספרות אף הוכר כי במקרים מתאימים ראוי שעורך הדין יימנע מליטול חלק באופן שימנע ממנו לשמש עד בעתיד.
שלישית, בירור כשרותו של המצווה - ובייחוד בנסיבות מחשידות: גיל מתקדם, מחלה, אשפוז, מעורבות אינטנסיבית של נהנה או תלות בו. במצבים כאלה מצופה מעורך הדין לברר ולתעד את מצבו של המצווה, ובמידת הצורך לשקול חוות דעת מתאימה. רביעית, תיעוד: רישום מסודר של הוראות המצווה, של זהות הנוכחים ושל מהלך הפגישות הוא כלי מרכזי - הן להגנה על הצוואה בהליכי התנגדות עתידיים, הן להגנה על עורך הדין עצמו.
נדגיש כי לא כל כישלון של צוואה מלמד על רשלנות. טעות בשיקול דעת מקצועי סביר אינה עולה כדי התרשלות, והדברים נבחנים לפי הידוע בזמן אמת ולא בחוכמה שבדיעבד. ואולם ככל שמדובר בהפרה של דרישה מפורשת בדין - להבדיל מהכרעה מקצועית בשאלה שנויה במחלוקת - קשה יותר להציג את המחדל כטעות לגיטימית.
איך מוכיחים את התביעה: "משפט בתוך משפט"
גם כאשר הרשלנות עצמה ברורה, אין די בה. תביעת רשלנות מקצועית מחייבת הוכחת קשר סיבתי בין המחדל לבין הנזק, והדרך המקובלת לכך היא "משפט בתוך משפט": בית המשפט הדן בתביעה נגד עורך הדין נדרש לשחזר את ההליך המקורי ולהעריך כיצד היה מסתיים אלמלא הרשלנות - כפי שנקבע, בין היתר, בע"א 989/03 חטר-ישי נ' חיננזון, פ"ד נט(4) 796 (2005).
בהקשר של צוואה פגומה, השאלות המרכזיות יהיו: אילו נערכה הצוואה כדין, האם הייתה עומדת בתוקפה? האם הייתה שורדת התנגדות, למשל בטענות כשרות או השפעה בלתי הוגנת? והאם התובע היה זוכה בפועל במה שיועד לו? מנגד, צפויה ההגנה לטעון כי הצוואה הייתה נפסלת ממילא מטעמים אחרים, או כי ניתן היה לרפא את הפגם במסלול סעיף 25 לחוק הירושה, כך שהנזק אינו נובע מהרשלנות.
קושי מובנה בתיקים אלה הוא שהעד המרכזי - המצווה - אינו עוד בין החיים. דווקא כאן עשויה לפעול לטובת התובע דוקטרינת הנזק הראייתי: מקום שבו מחדלי התיעוד של עורך הדין עצמו הם שהקשו על שחזור רצון המצווה ונסיבות העריכה, עשוי הנטל לעבור אל עורך הדין לשלול את הקשר הסיבתי, ברוח שנקבעה בע"א 9328/02 מאיר נ' לאור, פ"ד נח(5) 54 (2004).
עוד נזכיר כי לצד הנזק הממוני, הפסיקה מכירה גם בנזק לא ממוני - עגמת נפש - כראש נזק עצמאי בתביעות רשלנות מקצועית, שנפסק לעיתים גם מקום שבו ההוכחה הממונית לא צלחה במלואה.
מי רשאי לתבוע, מה ניתן לתבוע ובאיזה לוח זמנים
מעגל התובעים הפוטנציאלי רחב מן המקובל לחשוב. הנהנה שנפגע - מי שהיה אמור לזכות על פי הצוואה ולא זכה - הוא התובע הטיפוסי, מכוח חובת הזהירות כלפי צד שלישי שתוארה לעיל. גם המצווה עצמו, בעודו בחיים, רשאי לתבוע אם התגלה פגם המחייב עריכה מחדש או שגרם לו נזק, במסגרת יחסי עורך דין-לקוח הרגילים. בנסיבות מתאימות עשויות לעמוד זכויות תביעה גם לעיזבון.
ראשי הנזק המרכזיים הם שווי הזכייה שאבדה - הערך הכלכלי של מה שהתובע היה מקבל אילו קוימה הצוואה - וכן, בנסיבות מתאימות, הוצאות שנגרמו בהליכי ההתנגדות והקיום שנוהלו בשל הפגם, ונזק לא ממוני. היקף הפיצוי תלוי כולו בהוכחת הקשר הסיבתי ובראיות הקונקרטיות, וכל מקרה נבחן לגופו.
אשר למועדים: תביעת רשלנות מקצועית כפופה לדיני ההתיישנות הכלליים, וככלל עומדת תקופת ההתיישנות על שבע שנים. עם זאת, בתיקי צוואות הנזק מתגלה פעמים רבות שנים ארוכות אחרי מעשה הרשלנות - רק עם פטירת המצווה ופתיחת הליכי הקיום. לדין כללים מיוחדים לעניין מועד תחילת מרוץ ההתיישנות במצבים של התיישנות שלא מדעת ושל נזק מאוחר, והם קצובים בזמן על פי הדין. המשמעות המעשית: אין להשתהות. מי שגילה פגם בצוואה - במסגרת הליך התנגדות או לאחריו - מוטב שיברר את זכויותיו בהקדם, שכן שיהוי עלול לפגוע הן בזכות התביעה הן בראיות.
כהערת רקע נזכיר כי התנגדות לקיום צוואה מוגשת בתוך המועד הקבוע בהודעה שפורסמה, ולא פחות מ-14 ימים ממועד הפרסום, וכי משהוגשה התנגדות עובר הדיון מהרשם לענייני ירושה לבית המשפט לענייני משפחה. הליך ההתנגדות הוא לעיתים קרובות הזירה שבה הפגם מתגלה לראשונה.
איך משרדנו מסייע
משרדנו מלווה לקוחות בתיקי רשלנות מקצועית של עורכי דין, ובכלל זה בתיקים שעניינם צוואות פגומות. הטיפול מתחיל בבדיקה יסודית של התיק: הצוואה עצמה, נסיבות עריכתה, מסמכי ההליך שבו נפסלה או נתקפה, והתכתובות עם עורך הדין שערך אותה. על בסיס זה אנו מגבשים חוות דעת באשר לקיומה של עילת תביעה - הן בשאלת ההתרשלות, הן בשאלת הקשר הסיבתי, שהיא לרוב לב המחלוקת.
ככל שקיימת עילה, אנו מלווים את הלקוח בכל שלבי ההליך: פנייה מקדימה, בחינת אפיק של הסדר מול עורך הדין ומבטחיו, ובמידת הצורך ניהול תביעה בבית המשפט, על מרכיב "המשפט בתוך משפט" הנדרש בה. במקרים המתאימים אנו פועלים גם במקביל להליכי ההתנגדות או הקיום עצמם, מתוך ראייה כוללת של התמונה הירושתית והנזיקית כאחד.
חשוב לנו לומר בבירור: תיקים אלה מורכבים, תלויי ראיות ונסיבות, וכל מקרה נבחן לגופו על פי עובדותיו. אין באמור לעיל כדי להבטיח תוצאה כלשהי, ואין בו משום ייעוץ משפטי למקרה קונקרטי. האמור מהווה מידע כללי בלבד, ולקבלת ייעוץ המתאים לנסיבותיכם מומלץ לפנות לליווי משפטי פרטני.
שאלות נפוצות
הצוואה נפסלה בגלל פגם צורני - האם זו אוטומטית רשלנות של עורך הדין?
לא באופן אוטומטי, אך פגם בדרישות צורה מפורשות - כגון דרישות סעיף 20 לחוק הירושה או החתמת נהנה כעד בניגוד לסעיף 35 - קשה להצדיק כ"טעות בשיקול דעת" לגיטימית, להבדיל מהכרעה מקצועית בשאלה משפטית שנויה במחלוקת. בכל מקרה נדרש גם להוכיח קשר סיבתי: שהפגם הוא שגרם לאובדן הזכייה. כל מקרה נבחן לגופו.
אני לא הייתי הלקוח של עורך הדין - רק היורש. האם בכלל יש לי זכות לתבוע אותו?
כן, ייתכן שיש. הפסיקה הישראלית מכירה בחובת זהירות של עורך דין גם כלפי צדדים שלישיים בנסיבות מתאימות, והנהנה בצוואה נחשב למקרה מובהק לכך: האינטרס שלו זהה לאינטרס המצווה-הלקוח, והנזק לו צפוי במישרין מרשלנות בעריכה. עם זאת, קיומה של חובה והיקפה נבחנים על פי נסיבות כל מקרה.
עורך הדין טוען שהצוואה הייתה נפסלת ממילא בגלל מצבו של המנוח. מה המשמעות?
זו טענת הגנה מרכזית בתיקים אלה, והיא נוגעת לקשר הסיבתי: גם אם הייתה רשלנות, אין פיצוי על נזק שהיה נגרם בלאו הכי. בית המשפט נדרש לשחזר - במסגרת "משפט בתוך משפט" - מה היה קורה אילו נערכה הצוואה כדין, לרבות סיכויי התנגדות בטענות כשרות או השפעה בלתי הוגנת. מנגד, אם דווקא מחדלי התיעוד של עורך הדין הם שמקשים על השחזור, עשוי הנטל לעבור אליו.
כמה זמן יש לי להגיש תביעה נגד עורך הדין שערך את הצוואה?
ככלל, תביעת רשלנות מקצועית מתיישנת בחלוף שבע שנים, אולם שאלת מועד תחילת המרוץ בתיקי צוואות מורכבת, שכן הנזק מתגלה לרוב רק לאחר פטירת המצווה. לדין הסדרים מיוחדים לעניין התיישנות שלא מדעת ונזק מאוחר, והם קצובים בזמן על פי הדין. מומלץ שלא להשתהות ולברר את הזכויות מיד עם גילוי הפגם.
המצווה עצמו גילה שהצוואה שערך לו עורך הדין פגומה. האם גם הוא יכול לתבוע?
כן. המצווה הוא הלקוח, ועומדת לו עילה במסגרת יחסי עורך דין-לקוח אם נגרם לו נזק - למשל עלויות עריכה מחדש או הליכים שנדרשו בשל הפגם. במקרים רבים הפתרון המעשי עבור מצווה בחיים הוא תיקון מיידי: עריכת צוואה חדשה וכשרה. מי שגילה פגם בצוואתו מוטב שיפעל לתקנה בהקדם, ובמקביל יבחן את זכויותיו.
קראו עוד על תחום העיסוק המלא — רשלנות מקצועית וסכסוכי שכר טרחה