עורך הדין פספס מועד ערעור או לא הגיש תביעה בזמן: מתי זו רשלנות ומה ניתן לתבוע

המועדים שעורך דין חייב לשמור — ומה קורה כשהם מוחמצים

ניהול הליך משפטי הוא, במידה רבה, ניהול של לוח זמנים. הדין קובע שורה של מועדים שאין בהם גמישות: תביעה אזרחית שאינה במקרקעין מתיישנת, ככלל, בחלוף שבע שנים מיום שנולדה עילת התובענה (סעיף 5(1) לחוק ההתיישנות, התשי"ח-1958); ערעור ובקשת רשות ערעור מוגשים בתוך 60 ימים מיום המצאת ההחלטה (תקנה 137(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018); כתב הגנה מוגש בתוך 60 ימים מיום המצאת כתב התביעה (תקנה 9(ב)); ובקשה לביטול פסק דין שניתן במעמד צד אחד מוגשת בתוך 30 ימים מיום המצאתו (תקנה 131). לצד אלה קיימים מועדי ערר קצרים בהליכים מינהליים ובבתי דין ייעודיים, ובתחומים מסוימים נקבעו תקופות התיישנות מיוחדות וקצרות יותר, שהאזהרה מפניהן צריכה להיות חדה במיוחד.

כשמועד כזה מוחמץ, התוצאה היא לרוב בינארית. תביעה שהוגשה באיחור עלולה להידחות מחמת התיישנות מבלי שבית המשפט ידון כלל בטענות לגופן; ערעור שלא הוגש בזמן הופך את פסק הדין לחלוט; ובהיעדר כתב הגנה רשאי בית המשפט ליתן פסק דין על יסוד כתב התביעה בלבד (תקנה 130). הלקוח מאבד לא רק את הסיכוי לזכות, אלא את עצם יומו בבית המשפט.

הפסיקה מבחינה בין "איכות הטיפול" — הטיעון, האסטרטגיה וניהול ההוכחות, שבהם עורך הדין מתחייב להשתדלות ולא לתוצאה — לבין "עצם הטיפול", כלומר ביצוע הפעולה הבסיסית של הגשת המסמך במועד (ע"א 9022/08 מגורי-כהן נ' עו"ד קמר). לגבי האחרון, החובה קרובה לחובה מוחלטת. מאותה סיבה, החמצת מועד ההתיישנות נחשבת לקבוצה החזקה ביותר של תביעות רשלנות נגד עורכי דין: להגשת תביעה בטרם חלוף מועד ההתיישנות אין כל חלופה סבירה אחרת, ולכן אין כאן מתחם של שיקול דעת שבתוכו ניתן להצדיק את המחדל.

האם החמצת מועד היא תמיד רשלנות?

אמת המידה שבה נבחנת התנהלותו של עורך דין היא זו של "עורך הדין הסביר": סעיף 35 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש] קובע כי מי שבמשלח ידו לא השתמש במיומנות או לא נקט מידת זהירות שאדם סביר ונבון וכשיר לפעול באותו משלח יד היה נוקט — התרשל. חובתו של עורך הדין כלפי לקוחו נובעת מחוזה השירות, אך היא נבחנת גם במשקפי דיני הנזיקין, והלקוח נדרש להוכיח חובת זהירות, הפרתה ונזק שנגרם בעטיה (ע"א 37/86 לוי נ' שרמן). לצד זאת עומדות חובות הנאמנות והמסירות שבסעיף 54 לחוק לשכת עורכי הדין, התשכ"א-1961 ובכלל 2 לכללי לשכת עורכי הדין (אתיקה מקצועית), התשמ"ו-1986, ובמסגרתן הוכרו במפורש עמידה בלוח זמנים ואזהרה מפני התיישנות.

מנגד, חשוב לומר בבירור: לא כל טעות היא רשלנות. הדין מכיר בכך שלעורך דין נתון מתחם של שיקול דעת מקצועי לגיטימי, ונקבע זה מכבר כי טעות בשיקול דעת אינה עולה כדי התרשלות (ע"א 735/75 רויטמן, עו"ד נ' אדרת, עו"ד). החלטה מנומקת שלא לערער, שהתקבלה בידיעת הלקוח ובהסכמתו לאחר שהוסברו לו הסיכויים והסיכונים, נבחנת לפי הנתונים שעמדו בפני עורך הדין במועד קבלתה ולא בחוכמה שלאחר מעשה. אלא שהחמצת מועד היא המקרה הפרדיגמטי שבו שיקול הדעת אינו מסייע: ערעור שנזנח או מועד שחלף ללא ידיעת הלקוח אינם "טקטיקה", והפסיקה ראתה בהם התרשלות. יתרה מזו, על עורך הדין להזהיר את הלקוח מפני מועד ההתיישנות באופן מפורש, ואין די באזהרה כללית — גם כשהלקוח עצמו מתמהמה (ע"א 8001/95 קורן נ' ויסברג, עו"ד); ראוי שהאזהרה תינתן בכתב, תנקוב במועד המדויק ותימסר בטרם סיום הייצוג.

גם התנהלות הלקוח נשקלת. כאשר הלקוח ניתק קשר, איחר במסירת מסמכים או הסתיר עובדות, בתי המשפט ייחסו לעיתים אשם תורם ללקוח מכוח סעיף 68 לפקודת הנזיקין, אך האחריות העיקרית נותרה על כתפי עורך הדין. עורך דין המבקש להפסיק את הטיפול חייב להודיע על כך ללא דיחוי ולעשות זאת באופן שלא יפגע בענייניו של הלקוח (כלל 13(ב) לכללי האתיקה), ואי-תשלום שכר טרחה אינו מתיר נטישה של תיק ערב מועד קריטי. לבסוף, תניה בהסכם שכר הטרחה הפוטרת את עורך הדין מאחריות לרשלנותו — בטלה, אף שהגבלה של היקף הייצוג עצמו היא לגיטימית (ע"א 3699/11 חסן נ' עו"ד שחם).

קודם כול: האם עדיין אפשר להציל את התיק?

לפני שמדברים על תביעה נגד עורך הדין, השאלה הראשונה והדחופה היא אם ניתן עדיין להציל את ההליך המקורי. במקרים רבים התשובה אינה שלילית באופן מוחלט, אך היא תלויה במהירות התגובה. הארכת מועד הקבוע בתקנות או בחוק טעונה "טעמים מיוחדים" (תקנה 176(ב)), ובית המשפט בוחן בין היתר את סיבת האיחור, משכו וסיכויי ההליך. אין ודאות שמחדלו של עורך הדין ייחשב כשלעצמו טעם מיוחד, אך ככל שהאיחור קצר יותר, וככל שמוגשת בקשה מיידית ומנומקת, מצבו של הלקוח טוב יותר מזה של מי שפונה לבית המשפט חודשים לאחר מכן.

כאשר ניתן פסק דין בהעדר הגנה, ניתן להגיש בקשה לביטולו בתוך 30 ימים מיום המצאתו (תקנה 131); בית המשפט בוחן את סיבת המחדל ואת סיכויי ההגנה, ורשאי לבטל את פסק הדין בתנאים שייראו לו. חשוב לדעת כי לאחר הגשת בקשה כזו, מועד הערעור נמנה מיום המצאת ההחלטה בבקשת הביטול (תקנה 137(ג)). הרחבנו על כך במאמרנו על ביטול פסק דין שניתן בהעדר הגנה.

גם כאשר נטען שהתביעה התיישנה בגלל עורך הדין, כדאי לבחון היטב אם המרוץ אכן הסתיים. סעיף 8 לחוק ההתיישנות קובע כי כאשר העובדות המהוות את עילת התובענה נעלמו מן התובע מסיבות שלא היו תלויות בו ושבזהירות סבירה לא יכול היה למנוע, תחילת התקופה נדחית ליום שבו נודעו לו; סעיף 15 מורה כי תקופת התנהלותה של תובענה שנדחתה, כשניתן להגישה מחדש, אינה נמנית; וסעיף 15א, שנוסף בתיקון משנת 2024, קובע כי התקופה שבין 7.10.2023 ל-6.4.2024 לא תבוא במניין לגבי תקופות שטרם הסתיימו. פעולה מהירה חשובה פעמיים: היא עשויה להציל את התיק, וגם אם לא — היא מוכיחה שהלקוח פעל להקטנת נזקו, טענה שעורך הדין ומבטחו יעלו כמעט תמיד בתביעה שתבוא אחר כך.

"משפט בתוך משפט": איך מוכיחים נזק כשהתביעה מעולם לא נדונה

הקושי המרכזי בתביעה נגד עורך דין על איחור בהגשה אינו הוכחת ההתרשלות — היא לרוב ברורה מן המסמכים — אלא הוכחת הקשר הסיבתי והנזק. הלקוח נדרש להראות לא רק שהמועד הוחמץ, אלא מה היה קורה אילו לא הוחמץ. לשם כך פיתחה הפסיקה את המנגנון המכונה "משפט בתוך משפט": בית המשפט הדן בתביעת הרשלנות משחזר את ההליך המקורי ומכריע, על יסוד הראיות שהיו זמינות, אם התביעה או הערעור היו מתקבלים. ההלכה המנחה קובעת כי על התובע להראות שסיכוייו בהליך המקורי עלו על 50%, וכן שפסק דין לטובתו היה ניתן לגבייה בפועל מהנתבע המקורי (ע"א 989/03 א' חטר-ישי, משרד עו"ד נ' חיננזון). תביעה טובה נגד נתבע חדל פירעון שווה מעט, ותביעת הרשלנות תעריך את אובדנה בהתאם.

כאשר ההליך המקורי מעולם לא נדון — כמו במקרה של התיישנות או של ערעור שלא הוגש — אין פסק דין קודם שניתן להישען עליו, ובית המשפט מכריע בשאלה מלכתחילה (ע"א 9022/08 מגורי-כהן נ' עו"ד קמר). זהו אתגר ראייתי של ממש, ולעיתים דווקא מחדלו של עורך הדין הוא שפגע ביכולת להוכיח את התיק המקורי, למשל כשראיות אבדו או עדים אינם זמינים עוד בשל חלוף הזמן. במצבים כאלה נטענת לעיתים טענת "נזק ראייתי", שנועדה להעביר את הנטל אל מי שגרם לחסר הראייתי; הדוקטרינה התפתחה בעיקר בתחום הרשלנות הרפואית, ויישומה על עורכי דין נעשה בזהירות ואינו מובן מאליו.

ומה אם סיכויי ההליך המקורי היו סבירים אך לא ודאיים? בתי המשפט הכירו, במקרים מתאימים, בפיצוי בגין אבדן סיכויי ההצלחה, אך דרך המלך היא הוכחת סיכויי ההליך המקורי ("משפט בתוך משפט"), ויישומו של ראש נזק זה על עורכי דין נעשה בצמצום. משום כך, שימור הראיות הוא קריטי כבר מהיום הראשון: יש לאסוף את כל התכתובת עם עורך הדין, את הסכם שכר הטרחה, את המסמכים והראיות של התיק המקורי, את החלטות בית המשפט ואישורי ההמצאה, ולתעד את מועד גילוי המחדל ואת הפעולות שננקטו מיד לאחריו.

מה ניתן לתבוע: הנזק, שכר הטרחה, הביטוח והמסלול המשמעתי

ראש הנזק המרכזי הוא הנזק הממוני: הסכום שהלקוח היה זוכה בו בתביעה שהתיישנה, הסכום שנפסק נגדו בפסק דין שניתן בהעדר הגנה ולא ניתן היה לבטלו, או ההפרש שהיה מושג בערעור — בניכוי ההוצאות ושכר הטרחה שהיו נדרשים ממילא, ובהתחשב בסיכויי הגבייה. לצדו הכירה הפסיקה בנזק שאינו ממוני העומד על רגליו שלו: עוגמת הנפש, התסכול ואובדן "יומו בבית המשפט" של הלקוח, אשר עשויים להיפסק גם כאשר לא הוכח קשר סיבתי לנזק הממוני (ע"א 243/83 עיריית ירושלים נ' גורדון; ע"א 153/04 רובינוביץ נ' עו"ד רוזנבוים).

באשר לשכר הטרחה ששולם: כאשר נפסק פיצוי נזיקי מלא, לא ייפסק בנוסף גם שכר הטרחה, כדי למנוע כפל פיצוי; אך כאשר עורך הדין לא ביצע כלל את מה שנשכר לעשותו, קמה ללקוח עילה חוזית להשבה. בסכסוכים על שכר הטרחה עצמו עסקנו במאמר נפרד. יש לזכור כי מרבית עורכי הדין בישראל מבוטחים בביטוח אחריות מקצועית, בין היתר במסגרת הסדרים של לשכת עורכי הדין; הפוליסות הן על בסיס הגשת התביעה, ולכן למועד הפנייה לעורך הדין ולדיווח למבטח יש חשיבות. חוק חוזה הביטוח, התשמ"א-1981 מאפשר לניזוק, בתנאים הקבועים בו, לפנות ישירות אל המבטח (סעיפים 65, 68 ו-69), בכפוף לטענות ההגנה העומדות למבטח; במקרים רבים ההידברות עם המבטח היא הזירה המעשית שבה מתברר הסכסוך.

המסלול המשמעתי הוא מסלול נוסף, לא חלופי. ניתן להגיש תלונה לוועדת האתיקה של לשכת עורכי הדין, המשמשת כקובל לפי סעיף 63 לחוק לשכת עורכי הדין ורשאית להגיש קובלנה לבית הדין המשמעתי המחוזי. בית הדין רשאי להטיל אמצעי משמעת ואף לחייב את עורך הדין בפיצוי למתלונן עד 25,000 ש"ח (סעיף 69(א)(4)), ופיצוי כזה אינו פוטר מאחריות לפי כל דין; ואולם ההליך המשמעתי אינו תחליף לתביעה אזרחית ואינו נועד לפצות את הלקוח על מלוא נזקו. ולבסוף, גם לתביעה נגד עורך הדין יש מועד: ככלל, תביעה נגד עורך הדין מתיישנת בחלוף שבע שנים; מועד תחילת המרוץ תלוי בנסיבות, ובמקרים של גילוי מאוחר עשוי להידחות — אך קיימת תקרה מוחלטת בנזיקין. מי שנפגע מהחמצת מועד אינו יכול להרשות לעצמו להחמיץ גם את המועד הזה.

איך משרדנו מסייע

הטיפול במקרים של רשלנות עורך דין בהחמצת מועד מתחיל אצלנו בבדיקה כפולה ומהירה. תחילה נבחן אם ההליך המקורי עדיין ניתן להצלה: בקשה להארכת מועד מטעמים מיוחדים, בקשה לביטול פסק דין שניתן בהעדר הגנה, או בחינה של טענות הדוחות את תחילת מרוץ ההתיישנות או עוצרות אותו. במקביל נדאג לקבל לידינו את תיק הלקוח המלא מעורך הדין הקודם — הלקוח זכאי למסמכיו — ונתעד את כרונולוגיית האירועים, שכן היא תשמש הן בבקשות הדחופות והן בתביעה שתבוא לאחר מכן.

בשלב השני נעריך את התיק כפי שבית המשפט יעריך אותו ב"משפט בתוך משפט": סיכויי ההליך המקורי, יכולת הגבייה מהנתבע המקורי, גובה הנזק וראשי הנזק הנוספים. במקרים המתאימים ניעזר בחוות דעת מומחה, ונפנה למבטח האחריות המקצועית של עורך הדין בניסיון להגיע להסדר. אם לא יושג הסדר, ננהל את התביעה בבית המשפט, ובמקביל נשקול יחד עם הלקוח אם יש טעם בפנייה לוועדת האתיקה.

מובהר כי כל האמור במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, אינו מהווה ייעוץ משפטי ואינו תחליף לו. אין באמור כדי להבטיח תוצאה כלשהי, וכל מקרה נבחן לגופו בהתאם לנסיבותיו. אם אתם סבורים כי נפגעתם מהחמצת מועד על ידי עורך דינכם, אתם מוזמנים לפנות אלינו לבחינת המקרה.

עורך הדין לא הגיש ערעור בזמן — האם אני יכול לתבוע אותו?

ככלל, כן. מועד הערעור הוא 60 ימים מיום המצאת פסק הדין (תקנה 137(א)), והחמצתו ללא ידיעתכם והסכמתכם נחשבת בפסיקה להתרשלות, להבדיל מהחלטה מנומקת שלא לערער שהתקבלה יחד אתכם לאחר שהוסברו לכם הסיכויים. עם זאת, כדי לזכות בפיצוי יהיה עליכם להוכיח שהערעור היה מתקבל בסבירות גבוהה ומה היה שווה לכם, ולכן חשוב לפעול מהר ולשמור את כל המסמכים.

תוך כמה זמן אפשר לתבוע עורך דין שפספס מועד?

ככלל, תביעה נגד עורך הדין מתיישנת בחלוף שבע שנים; מועד תחילת המרוץ תלוי בנסיבות, ובמקרים של גילוי מאוחר עשוי להידחות — אך קיימת תקרה מוחלטת בנזיקין. מאחר שפוליסות האחריות המקצועית של עורכי דין הן על בסיס הגשת התביעה, ומאחר שראיות ועדים נשחקים עם הזמן, אין סיבה להמתין: מומלץ לבחון את המקרה ולפנות בכתב לעורך הדין בהקדם.

האם אפשר לקבל פיצוי גם אם לא בטוח שהייתי מנצח בתיק המקורי?

דרך המלך היא להוכיח, ב"משפט בתוך משפט", שסיכויי ההליך המקורי עלו על 50% ושפסק הדין היה ניתן לגבייה. בתי המשפט הכירו, במקרים מתאימים, בפיצוי בגין אבדן סיכויי ההצלחה, אך יישומו על עורכי דין נעשה בצמצום. גם כאשר לא ניתן להוכיח נזק ממוני, הפסיקה הכירה בפיצוי נפרד על עוגמת נפש ועל אובדן יומו של הלקוח בבית המשפט.

האם תלונה ללשכת עורכי הדין מספיקה?

לא. ניתן להגיש תלונה לוועדת האתיקה של לשכת עורכי הדין; ההליך המשמעתי אינו תחליף לתביעה אזרחית ואינו נועד לפצות את הלקוח, אם כי בית הדין המשמעתי מוסמך לפסוק פיצוי מוגבל, עד 25,000 ש"ח, שאינו פוטר את עורך הדין מאחריות אזרחית. פיצוי על מלוא הנזק — התביעה שהתיישנה, פסק הדין שניתן נגדכם או הערעור שאבד — נתבע בבית המשפט האזרחי בלבד.

מה לעשות מיד כשמגלים שהמועד הוחמץ?

ראשית, לבדוק אם ניתן עדיין להציל את ההליך: בקשה לביטול פסק דין שניתן בהעדר הגנה מוגשת בתוך 30 ימים, והארכת מועד אחר טעונה טעמים מיוחדים ונשקלת לפי סיבת האיחור, משכו וסיכויי ההליך. שנית, לדרוש בכתב את התיק המלא מעורך הדין ולשמור כל תכתובת. שלישית, לתעד את מועד הגילוי. פעולה מהירה משפרת את סיכויי ההצלה וגם מונעת טענה שלא הקטנתם את נזקכם.