מדריך מעשי לגופים מזמינים ולמתנדבים זרים: מי רשאי להזמין באשרת ב/4, מה מותר בהתנדבות, ומה קורה כשהגוף המזמין מבקש לבטל את הרישיון. משרדנו מלווה בהליכים.
עמותה, קיבוץ, מושב, בית אבות או מוסד דת שמעוניינים לקלוט מתנדב מחו״ל, וגם המתנדבים עצמם — לרוב צעירים ממדינות מפותחות — כפופים לאותה מערכת כללים. אשרה ורישיון ישיבה מסוג ב/4 (מתנדב) הם האפיק היחיד המאפשר לזר לפעול בהתנדבות בישראל תמורת דמי קיום, מקום לינה וכלכלה, ללא שכר. זו אינה אשרת עבודה ואינה אשרת תייר.
קשיים חוזרים מתרכזים בשני צמתים: הכניסה לישראל, כשמתנדב מגיע ברישיון תייר ומתברר בביקורת הגבולות שמטרת הגעתו היא התנדבות; וסיום ההתנדבות, כשהגוף המזמין מבקש מרשות האוכלוסין וההגירה לבטל את רישיונו. בשני המקרים ההשלכות מיידיות — סירוב כניסה, ביטול רישיון, ולעיתים גם משמורת והרחקה.
הסמכות למתן אשרות ורישיונות ישיבה נתונה לשר הפנים לפי סעיף 2 לחוק הכניסה לישראל, תשי״ב-1952, ושיקול דעתו רחב. נקודת המוצא, שחזרה ונקבעה בפסיקה, היא שמי שאינו אזרח ישראלי ואינו עולה לפי חוק השבות, התש״י-1950, אינו בעל זכות קנויה להיכנס לישראל ולשבת בה — כלשון סעיף 1(ב) לחוק, וכפי שחזר וציין בית הדין בערר (ב״ש) 2044-25 (27.8.2025).
את שיקול הדעת הזה מיישמת רשות האוכלוסין וההגירה באמצעות נוהל 5.6.0001 (נוהל הטיפול במתנדבים), שמהדורתו השביעית פורסמה ביום 14.11.2022. סעיף א.1 מגדיר את התכלית: לאפשר לארגוני רווחה ובריאות, מוסדות דת, קיבוצים, מושבים ומוסדות פילנתרופיים להיעזר בכוח אדם זר המוכן להתנדב מטעמים אידיאולוגיים או הומניים, ללא תמורה ושכר, אלא תמורת דמי קיום, מקום לינה, לימודי העשרה וכלכלה. הנוהל נסמך גם על תקנה 5(ד) לתקנות הכניסה לישראל, תשל״ד-1974. נוהל הוא הנחיה מינהלית ולא חוק, והוא עצמו כפוף לביקורת שיפוטית — נקודה שקיבלה ביטוי מעשי בפסיקה שנסקור בהמשך.
ככלל, הבקשה מוגשת מטעם הגוף המזמין בעוד המתנדב בחו״ל, וככל שתאושר — האשרה מונפקת בנציגות ישראל שם (סעיף א.2). רק ארגונים שהרשות הכירה בהם כמורשים להזמין מתנדבים רשאים להגיש בקשה כזו (סעיף א.4) — בהם התנועה הקיבוצית, תנועת המושבים, הסוכנות היהודית, יד ושם, אגף הדתות והאגודה להתנדבות; מתנדבים במוסדות של משרד הרווחה מטופלים מול המוסד הקולט, בכפוף להמלצת משרד הרווחה (סעיף א.4.י). ארגון שאינו ברשימה אינו יכול להזמין מתנדב, גם אם פעילותו ראויה.
גם המתנדב נדרש לעמוד בתנאי סף. סעיף א.3 מגביל את המסלול לאזרחי מדינות שהתמ״ג לנפש שלהן הוא לפחות 50% מזה של ישראל. סעיף א.8 מוסיף מחסומים: מי שהורחק מישראל, מי שכניסתו סורבה במעבר גבול, מי ששהה ועבד בישראל ברישיון ב/1 ומי ששהה בישראל שלא כדין — בחלקם עם סמכות לאשר חריג. עוד נדרשים תעודת יושר מתורגמת ומאומתת ממדינת המוצא, אישור על בריאות תקינה, והצהרת הגוף המזמין כי בדק שיש למתנדב אמצעים למחייתו ולכרטיס טיסה חזרה, ללא נטילת הלוואות (סעיפים א.9 וג.2–ג.5).
סעיף ג.5 מטיל על הגוף המזמין התחייבויות מהותיות: ביטוח רפואי לכל תקופת השהות; מסירת מידע מפורט למתנדב, בכתב ובעל פה ובשפה שהוא מבין, על מהות ההתנדבות, שעותיה, תנאי המחיה ודמי הקיום, ועל כך שלא ישולם לו שכר; שעות התנדבות שלא יעלו על 35 שעות שבועיות ועד 7 שעות ביום; ימי מנוחה, חופשה והפסקות סבירות; ומגורים הולמים על חשבונו. לבקשה יצורף מכתב של הארגון הקולט (סעיף ג.6). עבודה בשכר אינה מותרת באשרה זו.
רישיון המתנדב ניתן לעד שנה בכל פעם, וככלל אינו מוארך מעבר ל-24 חודשים במצטבר (סעיפים א.5, ד.14). חריג מרכזי נוגע למתנדבים במוסדות גריאטריים ובדיור מוגן לניצולי שואה, שבהם ניתן להאריך שנה בכל פעם ועד חמש שנים מיום הכניסה הראשונה לישראל, בכפוף להמלצת משרד הרווחה וליציאה מישראל לחודש לפחות אחת לשנתיים. בבקשת הארכה ימלא המתנדב טופס אש/3 בצירוף מכתב הסבר והמלצת הגוף המזמין (סעיף ג.7), ורשאי להגישה בעצמו בלשכה (סעיף ד.1). מעבר מגוף מזמין אחד למשנהו מחייב מכתב ויתור מהגוף הקודם (סעיף ד.18); יציאה מישראל ללא אשרת כניסה חוזרת מפקיעה את הרישיון (סעיף א.12); והנוהל אינו מאפשר למתנדב לצרף אליו בני משפחה מקרבה ראשונה (סעיף א.11).
סעיף ד.8 קובע כי לא תאושר החלפת סוג רישיון כאשר תייר נכנס ארצה ברישיון ב/2 וגוף מזמין מבקש אותו כמתנדב. רק במקרים חריגים, בסמכות המרחב ולאחר התייעצות עם מטה מינהל האוכלוסין, ניתן לאשר החלפה כזו, ובכל מקרה סך תקופת התיירות וההתנדבות לא יעלה על 12 חודשים. המסקנה המעשית: את אשרת ה-ב/4 יש להסדיר מראש, מחו״ל.
לצד זאת, סעיף א.7 קובע כי מתנדב אינו רשאי להחליף את סוג רישיון הישיבה שברשותו בהיותו בישראל, ועליו לצאת עם תום תוקף הרישיון. בערר (ת״א) 3446-23 (28.11.2023), שעסק בבקשת מעמד מכוח זוגיות עם אזרחית ישראלית, ציין בית הדין כי הטענה שסעיף א.7 לא נועד למקרה שבו נרקם קשר זוגי בעת ההתנדבות אינה מופרכת, וכי ייתכנו מקרים שבהם בקשת מתנדב למעמד תיבחן בעודו בישראל — אף שבאותו מקרה נדחה הערר מטעמים אחרים, שנגעו למסמכי סף שלא הומצאו כנדרש. מדובר באמירה נקודתית ולא בהלכה מחייבת.
זהו הצומת הרגיש ביותר. הגוף המזמין אחראי לוודא את יציאת המתנדב בתום ההתנדבות (סעיף א.6). הרשות רשאית לבטל לאלתר רישיון מתנדב — בכפוף לשימוע — בין היתר בעקבות המלצה מנומקת של רשות ציבורית, אי־עמידה בנהלים או אי־מסירת מידע מלא (סעיף א.14). במקביל, הרשות רשאית לבטל את ההרשאה שניתנה לגוף מזמין, אף היא לאחר שימוע, אם הפר את הנוהל, ניצל אותו לרעה או פגע פגיעה חמורה במתנדבים (סעיף א.13).
מבחינת המתנדב, ביטול הרישיון הופך אותו לשוהה שלא כדין. בעקבות זאת עשויים להינתן נגדו צו הרחקה וצו משמורת, והוא מובא בפני בית הדין לביקורת משמורת לפי סעיף 13יד(א) לחוק הכניסה לישראל. בית הדין בוחן אם מתקיימת עילת שחרור לפי סעיף 13ו(א) לחוק — ובכלל זה אם ניתן להשתכנע שהמוחזק ייצא מישראל בעצמו תחת ערובה, שלא יהיה קושי באיתורו לשם ההרחקה, או שמתקיימים בעניינו טעמים הומניטריים מיוחדים. טענות מקלט או טענות הומניטריות מוטב להעלות מוקדם ככל האפשר ובאפיק המתאים.
על החלטת סירוב או ביטול של לשכת הרשות ניתן להגיש ערר פנימי. לפי נוהל 1.6.0001 (נוהל קליטת בקשות ועררים על החלטות בלשכות ומטה רשות האוכלוסין, מהדורה 8 מיום 24.2.2022) יש להגישו ללא שיהוי; בשולי החלטות הסירוב מצוין בפועל מועד של 21 יום. נוהל המתנדבים מוסיף כי מכתב סירוב יישלח למזמין בתוך 30 ימים, בציון נימוקי הסירוב והאפשרות להגיש ערר פנימי (סעיף ד.10).
לאחר מיצוי הערר הפנימי ניתן להגיש ערר לבית הדין לעררים לפי חוק הכניסה לישראל, בתוך המועד הקבוע בדין. על פסק דין של בית הדין לעררים, וכן על החלטת בית הדין לביקורת משמורת, ניתן לערער לבית המשפט לעניינים מינהליים בתוך 45 יום. במקרים דחופים ניתן לבקש סעד ביניים לעיכוב ההרחקה, אך אלה אינן מתקבלות כדבר שבשגרה: בערר (ת״א) 3559-23 נדחתה בקשה כזו והעורר שב למדינתו עוד בטרם התברר הערר לגופו. גוף מזמין המבקש לתקוף מדיניות כללית, ולא החלטה פרטנית, עשוי להידרש להליך של עתירה מינהלית.
בהחלטת בית הדין לביקורת משמורת מיום 11.3.2025 נדון עניינה של מתנדבת שנכנסה לישראל בשנת 2023 באשרת ב/4, להתנדבות בכפר שיקומי שבפיקוח משרד הרווחה. לקראת סיום ההתנדבות סירבה לעזוב, ומשרד הרווחה ביקש לבטל את אשרתה ולאכוף את יציאתה. נערך לה שימוע, רישיונה בוטל, ובאותו יום הוצאו נגדה צו משמורת וצו הרחקה. בית הדין לא מצא עילת שחרור לפי סעיף 13ו(א) לחוק ואישר את המשך ההחזקה במשמורת. הלקח: פנייה של הגוף המזמין או של הרשות המפקחת עליו יכולה להוביל תוך שבועות מהתנדבות מוסדרת למשמורת.
מנגד, החלטות הרשות אינן חסינות. בערר (י-ם) 1629-23 (22.5.2023) דובר בארגון המפעיל בית אבות סיעודי לניצולי שואה, הנשען על מתנדבים ארוכי טווח. הרשות אישרה רישיון מתנדב לבני זוג, אך סירבה לאפשר את כניסת בתם התינוקת לפי סעיף א.11. בית הדין קיבל את הערר, קבע כי לא נשקלו מלוא השיקולים הרלוונטיים, והורה על מתן רישיון ב/2 לבת לשנה — תוך הדגשה שהקביעה מסויגת לנסיבות הייחודיות של אותו ארגון.
באותו הקשר, בעת״מ (י-ם) 61159-02-23 קבע בית המשפט לעניינים מינהליים ביום 4.7.2023 כי הנוהל חורג ממתחם הסבירות, והורה לשר הפנים לבחון אותו מחדש — בתיקון הנוהל או במהלך משלים אחר — ולעכב בינתיים הליכי הרחקה. בהמשך הודיעה הרשות כי היתרי השהייה של מתנדבי אותו ארגון יוארכו ללא הגבלת זמן, ובבר״ם 4089/24 (6.6.2024) נדחתה בקשת רשות ערעור על החלטה מאוחרת באותו הליך, בין היתר נוכח הפתרון הקונקרטי שניתן למתנדבים בפועל.
שני פסקי דין נוספים ממחישים את הסיכון שבהגעה באשרה לא מתאימה. בערר (ת״א) 3559-23 (11.2.2024) סורבה כניסתו של זר שהגיע ברישיון תייר; בין נימוקי בקר הגבולות נמסר לו כי משהגיע להתנדב היה עליו להסדיר מראש אשרת ב/4. בית הדין נמנע מלהכריע בשאלת סוג האשרה, אך מצא את ההחלטה במתחם הסבירות נוכח כניסותיו התכופות, שהותו המצטברת והיעדר תכנית סדורה. בערר (ב״ש) 2044-25 (27.8.2025) נדחה עררו של מי שהתנדב באשרת ב/4 ולאחר מכן סורבה בקשה להזמינו באשרת סטודנט א/2; בעקבות הסירוב הוכלל כמנוע כניסה, וכשהגיע למעבר הגבול בלא הזמנה מראש סורבה כניסתו. בית הדין הוסיף כי אישור ETA הוא סינון ראשוני בלבד ואינו תחליף לאשרה או להזמנה מראש.
משרדנו מלווה גופים מזמינים — עמותות, קיבוצים, מושבים, בתי אבות ומוסדות רווחה ודת — וכן מתנדבים ובני משפחותיהם, בכל שלבי המסלול: בהכנת בקשה להזמנת מתנדב ובבדיקת עמידתה בתנאי הנוהל, בבקשות הארכה ובמעבר בין גופים מזמינים, בייצוג בשימוע לפני ביטול רישיון או ביטול הרשאה, ובהגשת ערר פנימי, ערר לבית הדין לעררים וערעור מינהלי. אנו מטפלים גם במקרים דחופים של משמורת והרחקה. אם קיבלתם החלטה על סירוב, ביטול או הרחקה, מומלץ לפנות מוקדם ככל האפשר — לוחות הזמנים כאן קצרים.
ככלל לא. סעיף ד.8 לנוהל 5.6.0001 קובע שלא תאושר החלפת סוג רישיון כאשר תייר נכנס ארצה ברישיון ב/2 וגוף מזמין מבקש אותו כמתנדב, ורק במקרים חריגים — בסמכות המרחב ולאחר התייעצות עם מטה מינהל האוכלוסין — ניתן לאשר החלפה כזו, כשסך תקופת התיירות וההתנדבות אינו עולה על 12 חודשים. בערר (ת״א) 3559-23 נמסר לזר שסורבה כניסתו, בין נימוקי בקר הגבולות, כי משהגיע להתנדב היה עליו להסדיר מראש אשרת ב/4; בית הדין עצמו לא הכריע בשאלת סוג האשרה. הדרך הבטוחה היא הגשת הבקשה על ידי הגוף המזמין בעודכם בחו״ל.
הרישיון ניתן לתקופה של עד שנה בכל פעם, וככלל אינו מוארך מעבר ל-24 חודשים במצטבר. במוסדות גריאטריים ובדיור מוגן לניצולי שואה ניתן להאריך שנה בכל פעם עד חמש שנים מיום הכניסה הראשונה לישראל, בכפוף להמלצת משרד הרווחה וליציאה מישראל לחודש לפחות אחת לשנתיים. לבקשת הארכה יש למלא טופס אש/3 בצירוף מכתב הסבר והמלצת הגוף המזמין, ובשלב זה רשאי המתנדב עצמו להגיש את הבקשה בלשכה.
הגוף המזמין אחראי ליציאת המתנדב בתום ההתנדבות, והרשות רשאית לבטל את הרישיון לאלתר, בכפוף לשימוע, בין היתר בעקבות המלצה מנומקת של רשות ציבורית. מרגע הביטול המתנדב הופך לשוהה שלא כדין, וניתן להוציא נגדו צו הרחקה וצו משמורת. בהחלטת בית הדין לביקורת משמורת מיום 11.3.2025 אושרה החזקה במשמורת של מתנדבת שרישיונה בוטל בעקבות פניית משרד הרווחה, משלא נמצאה עילת שחרור לפי סעיף 13ו(א) לחוק.
סעיף א.7 לנוהל קובע שמתנדב אינו רשאי להחליף את סוג רישיון הישיבה שלו בהיותו בישראל. עם זאת, בערר (ת״א) 3446-23 ציין בית הדין כי הטענה שהסעיף לא נועד למקרה שבו נרקם קשר זוגי במהלך ההתנדבות אינה מופרכת, וכי ייתכנו מקרים שבהם בקשה כזו תיבחן בעודו בישראל. בכל מקרה נדרשת בקשה מסודרת ובחינה פרטנית, וסירוב קודם לבקשת אשרה עלול להשליך על כניסות עתידיות, כפי שעלה בערר (ב״ש) 2044-25.
ערר פנימי על החלטת הלשכה יש להגיש ללא שיהוי, לפי נוהל 1.6.0001; בשולי החלטות הסירוב מצוין בפועל מועד של 21 יום. לאחר מכן ניתן להגיש ערר לבית הדין לעררים לפי חוק הכניסה לישראל, בתוך המועד הקבוע בדין. על פסק דין של בית הדין לעררים, וכן על החלטת בית הדין לביקורת משמורת, ניתן לערער לבית המשפט המחוזי בשבתו כבית משפט לעניינים מינהליים בתוך 45 יום. אי־הגשת ערר פנימי במועד עלולה להביא לכך שטענותיכם ייחשבו כמועלות בשיהוי ויופנו תחילה לבחינת הרשות.