קטין זר שנמצא בישראל בלי הורה או אפוטרופוס מטופל במסלול נפרד: מי מחליט, מהם לוחות הזמנים, לאן משחררים אותו ומה משתנה בגיל 18. מדריך מעשי.
קטין זר עשוי למצוא את עצמו בישראל בלי הורה ובלי אפוטרופוס בכמה דרכים: הוא נוחת במעבר גבול בליווי אדם שאינו הורהו; הוא נתפס בפעילות אכיפה לאחר חודשים של שהייה; או שהגיע עם הורה שאושפז, נעצר או נכלא ואינו יכול עוד לדאוג לו. בכל המצבים האלה נפתח מסלול נפרד, שונה מזה החל על בגיר השוהה שלא כדין.
הדברים נועדו לקרובי משפחה, לאפוטרופסים ולמועמדים לשמש משמורן, לעובדי רווחה ולעורכי דין. נסביר מי נחשב קטין זר לא מלווה, מי מחליט בעניינו, מהם לוחות הזמנים, לאן ניתן לשחררו ומה משתנה בגיל 18. כל תיק נבחן לפי נסיבותיו, ואין באמור התחייבות לתוצאה.
המקור הראשי הוא חוק הכניסה לישראל, תשי"ב-1952, ולצדו נוהל 10.1.0016 (נוהל הטיפול בקטינים זרים לא מלווים) מיום 1.7.2011 — נוהל ותיק שטרם עודכן — שתכליתו לקבוע את דרכי הטיפול, ההחזקה במשמורת, החלופות וההרחקה "תוך התחשבות בטובת הקטין כשיקול מרכזי". ההגדרה רחבה: קטין שגילו אינו עולה על 18 ואינו מלווה בהורה או באפוטרופוס — או שהורהו באשפוז, מעצר או מאסר. גם ילד שיש לו הורה בישראל עשוי אפוא לבוא בגדרו.
סעיף 1(א) קובע כי קטין, או מי שטוען שהוא קטין, יובא לא יאוחר מ-24 שעות מהשמתו במשמורת זמנית בפני ממונה ביקורת גבולות, שיחליט בעניין הצווים לאחר שמיעת טענותיו. מכאן הגיל מכריע: קטין עד 12 לא יוחזק במשמורת כלל, ותימסר הודעה לשירות לילד ולנוער במשרד הרווחה; גם קטין בן 12 עד 14 לא יוחזק, וההודעה נמסרת גם למשרד החינוך (סעיף 2); קטין מעל 14 שהוצאו לו צווים יועבר למקום המשמורת (סעיף 4(א)) — אגף נפרד לקטינים שהוכשר והותאם לצורכיהם (סעיף 3).
סעיף 7 מחייב פגישה עם עובד סוציאלי בתוך 24 שעות מתחילת ההחזקה; לא התקיימה הפגישה במועד, רשאי הממונה להורות על שחרור הקטין. חוות הדעת מוגשת בתוך 48 שעות מהפגישה, והממונה מחליט בתוך 48 שעות מקבלתה (סעיף 9(א)), תוך בחינת מצבו הגופני והנפשי של הקטין, האפשרות שהוא קורבן סחר בבני אדם או מבקש מקלט, ומשך שהייתו — הכול תחת שאלת טובת הקטין (סעיף 9(ב)). ולפי סעיף 13, קטין שהוחלט על המשך החזקתו יוחזק עד 60 יום ברציפות ולאחריהם ישוחרר.
סעיף 8 מונה ארבע דרכים שביניהן בוחר העובד הסוציאלי בחוות דעתו: קטין עד 16 — מסגרת חינוכית שבאחריות משרד החינוך; קטין מעל 16 — שחרור לידי אפוטרופוס, או במקרים חריגים ומנימוקים שיירשמו לחלופת משמורת בקהילה (משמורן) שיבטיח את שלומו ויספק את צרכיו; קטין בעל צרכים מיוחדים בגילאי 14–18 — מסגרת טיפולית שבאחריות משרד הרווחה; או המשך החזקה עד להרחקה.
שחרור למשמורן ייעשה רק לאחר שהעובד הסוציאלי נפגש עם המועמד והניח בפני הממונה חוות דעת ולפיה שוכנע כי ביכולתו ובכוונתו לפעול לטובת הקטין (סעיף 11(ב)). אין די בהצהרה טלפונית — נדרשת פגישה, ורצוי להגיע אליה עם אסמכתאות על מגורים, הכנסה, ביטוח בריאות ומסגרת לימודית. לקטין ששוחרר יינתן רישיון ישיבה זמני לפי סעיף 2(א)(5) לחוק (סעיף 11(ד)) — רישיון שאינו מעמד.
מיד לאחר גיבוש חוות הדעת נמסרת ככלל הודעה על עיכובו של הקטין למדינת מוצאו — לנציגות בישראל, ובהיעדרה בערוצים דיפלומטיים; לגבי מדינת אויב, משרד החוץ בוחן את אופן המסירה (סעיף 10).
כאן מצוי אחד המנגנונים החשובים. טען הקטין כי מסירת ההודעה עלולה לסכן את חייו, את שלמות גופו או את חירותו — או את אלה של בני משפחתו — או לחשוף אותם לעינויים, מדווח על כך העובד הסוציאלי לממונה, והעניין מועבר ליחידת הטיפול בבקשות למקלט מדיני; עד לקבלת הערכתה תעוכב המסירה (סעיף 10(ד)). המליצה היחידה כי הקטין ראוי להגנה זמנית — לא יורחק עד להחלטת שר הפנים. לכן חשד לרדיפה, לסחר בבני אדם או לסכנה בחזרה יש להעלות מוקדם ובכתב, ולתעד בפרוטוקול ובחוות הדעת.
לא פחות משבעה ימים לפני מועד ההרחקה הצפוי נמסרת הודעה לקטין, למשמורן או לאפוטרופוס (סעיף 15). סעיף 15(ג) הוא לב העניין מבחינת קרובי משפחה: משרד החוץ יברר, בין היתר, את האפשרות לאתר את ההורים או קרובי משפחה, מהם מנגנוני הטיפול בקטינים במדינת המוצא ומי ימתין לקטין בשדה התעופה; עם זאת, אי-עריכת בירור ממצה לא תמנע כשלעצמה את ההרחקה. מנגד, סעיף 15(ו) קובע כי לא יורחק קטין אם נשקפת לו שם סכנה לחייו, לשלמות גופו או לחירותו, או אם יהיה חשוף לעינויים.
במלאת לקטין 18 חדל לחול המסלול המיוחד: אין אגף נפרד ואין מגבלת 60 יום — והטיפול עובר למסלול הרגיל של בגיר. בערר (י-ם) 2946-25 (9.12.2025, הדיין א' נועם) הובאה, בסקירה השוואתית, פסיקת בית הדין לצדק של האיחוד האירופי בעניין C-441/19, שנגעה לקטין לא מלווה שנכנס להולנד כקרבן סחר ולא הוכר כזכאי למקלט: ניתן היה להרחיקו כקטין ככל שקיימים בארצו מתקני שהייה לילדים לא מלווים, ומשהגיע לבגרות — אף ללא בחינת עקרון טובת הילד. לכן, כשהקטין קרוב לגיל 18, מיצוי ההליכים בעודו קטין הוא לרוב אינטרס מובהק שלו.
כניסתו ויציאתו של קטין זר שאינו מלווה בהורה או באפוטרופוס מוסדרות בנוהל 6.4.0003 (נוהל הטיפול בכניסת ויציאת קטינים נלווים במעברי גבול), מיום 12.5.2015. נדרש טופס אישור הורה (נספח ב'), חתום בפני קונסול ישראל — ובמדינות הפטורות מאשרה גם בפני נוטריון מקומי — לאחר שווידא כי זהות ההורה תואמת לתעודת לידה מאומתת. סעיף ה.2 מדגיש כי מלווה אינו רשאי לאשר מלווה אחר; לכן קטין שנכנס עם מלווה אחד ויוצא עם אחר חייב להציג כבר בכניסה טופס הכולל את פרטי שניהם.
נוהל 10.3.0001 (נוהל הוצאת צווי הרחקה ומשמורת, מהדורה 4, 15.3.2023) מסדיר מצב אחר: לפי סעיף ג.6, ננקטו הליכי אכיפה נגד שוהה שלא כדין הטוען כי יש לו ילד קטין בישראל שאינו בנמצא — ייעשו מאמצים לאיתורו ועליו לשתף פעולה; היעדרו מהשימוע אינו מונע כשלעצמו אכיפה. סעיף ד.3.1 קובע שההורה הוא האפוטרופוס הטבעי ומייצג את ילדיו בשימוע, וסעיף ג.7 מפנה את הטיפול בקטינים בלתי מלווים לנוהל 10.1.0016.
האם צו אפוטרופסות שניתן לקרוב משפחה בעל מעמד בישראל מקנה לקטין מעמד? ככלל, לא. תקנה 12 לתקנות הכניסה לישראל, תשל"ד-1974, קובעת שילד שנולד בישראל יהיה מעמדו כמעמד הוריו. צו שניתן לשם נוחות, ואינו קובע דבר בשאלת מסוגלותו של ההורה, לא יביא ככלל לרישום הקטין לפי מעמד האפוטרופוס.
הדרך לתקוף החלטה בנויה שלבים: ערר פנימי לפי נוהל 1.6.0001, שיוגש ללא שיהוי ובתוך המועד הקבוע בנוהל; אחריו ערר לבית הדין לעררים; ועל פסק דינו ערעור לבית המשפט המחוזי בשבתו כבית משפט לעניינים מינהליים בתוך 45 יום. בנתיב המשמורת, המוחזק מובא בפני בית הדין לביקורת משמורת לפי סעיף 13יד(א) לחוק, ועל החלטתו ניתן לערער למחוזי בתוך 45 יום. עצם הגשת בקשה או ערר פנימי אינה מונעת הוצאת צו הרחקה או משמורת (סעיף ג.8 לנוהל 10.3.0001) — ולכן בקשה לסעד ביניים מוגשת בדרך כלל במקביל להליך העיקרי.
בבית הדין לביקורת משמורת נדון עניינו של נער אריתראי כבן 17 ששהה במשמורת למעלה משנה. לאחר בדיקות לקביעת גיל קבע בית הדין כי מדובר בקטין והורה על העברתו ללא דיחוי למתקן נפרד לקטינים; משההעברה לא בוצעה ולא נמסר צפי, הורה על שחרורו לידי דודו כמשמורן, בתנאים שכללו שילוב במסגרת חינוכית ודיווח בתוך 30 יום (החלטה מיום 7.7.2013). עוד נקבע כי היעדר חוות דעת של עובד סוציאלי אינו מפקיע את סמכות בית הדין לבחון את החלופה. הלקח: פער היישום עצמו הוא טענה.
החלטה עדכנית מדגימה את הצד השני: אזרחית סיירה ליאונה עוכבה עם בן זוגה ושני ילדיה הקטינים לאחר שהליכיה מוצו. בית הדין אישר את צו המשמורת, אך ציין כי החזקת קטינים במשמורת אינה מצב רצוי ויש לנקוט בה כמוצא אחרון בלבד, והורה לממונה להבהיר בתוך מועד קצוב אם נלקחה בחשבון טובת הקטינים, וכן לדאוג שייפגשו עם גורם טיפולי (החלטה מיום 28.12.2025). הלקח: גם כשעניינו של ההורה נדחה, מצבו של הקטין טעון בחינה נפרדת.
בערר (י-ם) 1533-23 (29.1.2024, הדיין ד"ר י' ברדא) ביקש דוד בעל מעמד בישראל לרשום את אחייניתו הקטינה לפי מעמדו, מכוח צווי אפוטרופסות. הערר נדחה: הצווים לא קבעו כי האם נעדרת כשירות ומסוגלות, ואפוטרופסות "לשם נוחות ולא בשל חוסר מסוגלות הורית" אינה יכולה לעמוד לשם מתן מעמד לפי תקנה 12.
ובמישור ההומניטרי: בערר (י-ם) 2946-25 הזכיר בית הדין את בג"ץ 2400/00 לימקול נ' שר הפנים (2002), שבו לא ניתן מעמד לאישה שהגיעה לישראל בהיותה קטינה לא מלווה ושהתה בה כ-15 שנים, ואת עע"מ 1086/09 קרוז נ' שר הפנים (2009), שלפיו נדרש "דבר מה נוסף" — כגון מחלה קשה או נכות של הילד.
משרדנו מלווה קרובי משפחה, אפוטרופסים ומועמדים לשמש משמורן מול רשות האוכלוסין וההגירה, בית הדין לביקורת משמורת ובית הדין לעררים. אנו בודקים תחילה את לוח הזמנים בפועל — מתי הובא הקטין בפני ממונה ביקורת הגבולות, אם נערכה פגישה עם עובד סוציאלי במועד, ואם ניתנה חוות דעת והתקבלה החלטה במועדים שהנוהל קובע — שכן פערים כאלה הם לעתים המפתח לשחרור. במקביל אנו בונים את תיק חלופת המשמורת או האפוטרופסות, מעלים בכתב ובמועד טענות למקלט, לסחר בבני אדם או לסכנה בחזרה, ופועלים בעניין המעמד או ההרחקה, לרבות בקשה לסעד ביניים במקרים דחופים.
קטין שגילו אינו עולה על 12 לא יוחזק במשמורת, וכך גם קטין בן 12 עד 14; במקרים אלה נמסרת הודעה לשירות לילד ולנוער במשרד הרווחה (ולגבי בני 12–14 גם למשרד החינוך) לאיתור מסגרת מתאימה ללא דיחוי. קטין מעל 14 שהוצאו לו צווי משמורת והרחקה עשוי להיות מועבר למקום משמורת, שהוא אגף נפרד לקטינים שהותאם לצורכיהם. גם אז קובע נוהל 10.1.0016 כי ככלל לא יוחזק קטין עד גיל 16 מעבר לנדרש לבדיקות רפואיות ולמציאת מסגרת, וכי החזקה רצופה לא תעלה על 60 יום, בכפוף להארכות של 7 ימים בכל פעם מטעמים מיוחדים שיירשמו.
קטין עד גיל 16 משוחרר ככלל למסגרת חינוכית שבאחריות משרד החינוך; קטין מעל 16 עשוי להשתחרר לידי אפוטרופוס, או במקרים חריגים ומנימוקים שיירשמו לחלופת משמורת בקהילה (משמורן). המשמורן אחראי לשלומו של הקטין ולסיפוק צרכיו, ובכלל זה מגורים, מזון, מלבוש וביטוח בריאות. שחרור למשמורן ייעשה רק לאחר שהעובד הסוציאלי נפגש עמו והניח בפני ממונה ביקורת הגבולות חוות דעת ולפיה שוכנע ביכולתו ובכוונתו לפעול לטובת הקטין. לכן מומלץ להגיע לפגישה עם אסמכתאות מסודרות.
ככלל לא. תקנה 12 לתקנות הכניסה לישראל קובעת שמעמדו של ילד שנולד בישראל יהיה כמעמד הוריו, ובית הדין לעררים קבע כי צו אפוטרופסות אינו מזכה את הקטין אוטומטית במעמדו של האפוטרופוס. כדי שתקנה 12 תחול בדרך זו נדרש להראות נסיבות חריגות, ובעיקר חוסר מסוגלות הורית או טעמים דומים, ורצוי שהדבר יגובה בחוות דעת מקצועית של גורמי רווחה. אפוטרופסות שניתנה לשם נוחות אינה מספקת.
כן, בכפוף לתנאים. לפני ההרחקה נמסרת הודעה לקטין ולגורמים המטפלים בו לא פחות משבעה ימים מראש, ומשרד החוץ מנסה לתאם את קליטתו, ובכלל זה לאתר הורים או קרובי משפחה, לברר מהם מנגנוני הטיפול בקטינים במדינת המוצא ומי ימתין לקטין בשדה התעופה. עם זאת נקבע בנוהל כי אי-השלמת בירור ממצה לא תמנע כשלעצמה את ההרחקה. מנגד, לא יורחק קטין אם נמצא כי נשקפת לו סכנה לחייו, לשלמות גופו או לחירותו או חשיפה לעינויים.
המסלול המיוחד לקטינים לא מלווים חדל לחול: אין עוד החזקה באגף נפרד לקטינים, אין חוות דעת של עובד סוציאלי לפי נוהל 10.1.0016 ואין מגבלת 60 הימים שבסעיף 13 לנוהל, והטיפול עובר למסלול הרגיל החל על בגיר השוהה שלא כדין. בית הדין לעררים אף הפנה, בסקירה השוואתית, לפסיקה אירופית שלפיה עם ההגעה לבגרות ניתן להרחיק אף בלא בחינה של עקרון טובת הילד. לכן, כשהקטין קרוב לגיל 18, כדאי למצות את ההליכים בעודו קטין ולא לדחות אותם.