מדיניות אי-ההרחקה מונעת הרחקה אך אינה מעניקה מעמד: מה מותר ומה אסור, ואילו מסלולים קיימים להסדרת מעמד בישראל. מדריך מעשי.
מאז פרוץ המלחמה ברוסיה-אוקראינה נוקטת מדינת ישראל מדיניות אי-הרחקה כלפי אזרחי אוקראינה השוהים בתחומה: הרשות אינה נוקטת הליכי אכיפה והרחקה כלפיהם, גם כאשר רישיון השהייה שלהם פג או שמעולם לא היה בידם רישיון. אלפי אנשים חיים כך כבר שנים — עובדים, שוכרים דירה, מגדלים ילדים — בלי תעודת זהות, בלי רישיון בתוקף ולעיתים בלי ודאות מה מותר להם.
המדריך נועד לאזרחי אוקראינה הנמצאים בישראל מאז 2022 ולבני משפחתם ומעסיקיהם הישראלים. הוא מסביר מה המדיניות כן נותנת, מה היא אינה נותנת, אילו מסלולים קיימים להסדרת מעמד של ממש, ומה חשוב לעשות — ובעיקר לא לעשות — לפני שהמדיניות הזמנית הזו תשתנה.
נקודת המוצא קבועה בחוק הכניסה לישראל, תשי"ב-1952: מי שאינו אזרח ישראלי או בעל אשרת עולה אינו זכאי לשבת בישראל, וישיבתו מותנית ברישיון ישיבה הניתן על ידי שר הפנים (סעיפים 1 ו-2(א) לחוק). שיקול דעתו של השר רחב במיוחד, וההתערבות השיפוטית שמורה למקרים חריגים שנפל בהם פגם חמור היורד לשורש העניין (בג"ץ 2629/03 איבשין נ' שר הפנים (2008)).
מדיניות אי-ההרחקה אינה רישיון ואינה מעמד. היא החלטה מנהלית של השר שלא להפעיל אמצעי אכיפה כלפי קבוצה, ותוקפה נבחן מחדש מעת לעת. בית המשפט המחוזי בירושלים עמד על כך במפורש: "מדיניות אי האכיפה היא זמנית והיא חלה על שוהים רבים מאוקראינה", ולא ניתן לקבל תוצאה שלפיה עצם אי-ההרחקה מקנה מעמד לכל אותם שוהים (עמ"נ (י-ם) 9661-06-26 (2.9.2026)). לכן, מי שמבקש להישאר בישראל לאורך זמן חייב לפעול במסלול נפרד — ובזמן.
בהליך שהתנהל בבית המשפט העליון הצהירה המדינה, והצהרותיה נרשמו בפסק הדין, כי כל אזרח אוקראינה השוהה בישראל מעל שלושה חודשים והחוסה תחת מדיניות אי-ההרחקה זכאי לכל הזכויות שמאפשרת מדיניות זו למי שמחזיק ברישיון לפי סעיף 2(א)(5) לחוק הכניסה לישראל, וכי לא תבוצענה פעולות אכיפה כנגד העסקתם של אזרחי אוקראינה — ובלבד שחלפו 90 יום מעת כניסתם ארצה ושברשותם דרכון אוקראיני. הובהר שעל המעסיק מוטלת האחריות לבדוק שהעובד אכן מחזיק בדרכון אוקראיני ושוהה בישראל מעל 90 יום. בית המשפט העליון ביטל את הסעד הגורף שחייב להנפיק לכולם רישיון 2(א)(5), אך קבע שאין בכך כדי לגרוע מהצהרות המדינה (בר"ם 2966/24 (6.8.2024)).
מכאן שהמדיניות מאפשרת, ככלל, שהייה ועבודה בלי חשש מאכיפה. אך היא אינה מקנה תעודת זהות, אינה מקנה רישיון ישיבה בתוקף, ואינה יוצרת זכות להיכנס ולצאת מישראל. בית הדין לעררים בתל אביב דחה ערר על סירוב כניסה בנמל התעופה לאזרח אוקראינה שהתגורר בישראל, וקבע כי אין להיכנס לישראל "באצטלה" של מדיניות אי-ההרחקה, וכי יציאותיו החוזרות ונשנות מצדיקות את החרגתו מאותה מדיניות (ערר (ת"א) 3043-24 (12.9.2024)).
המדיניות גם אינה חסינות אישית: בית הדין לביקורת משמורת קבע כי אין קשר בין מדיניות הארכת האשרות הזמנית לבין האפשרות להרחיק אזרח אוקראיני באופן פרטני בנסיבות קונקרטיות, ובפרט לאחר הרשעה בעבירות אלימות (החלטה מיום 24.7.2024).
עבור רבים, המסלול הריאלי היחיד למעמד הוא זוגיות עם ישראלי. בן זוג זר הנשוי לאזרח ישראלי מטופל לפי נוהל 5.2.0008 (נוהל הטיפול במתן מעמד לבן זוג זר הנשוי לאזרח ישראלי, מהדורה 16, עודכן ביולי 2026), הנשען על סעיף 7 לחוק האזרחות, תשי"ב-1952. בני זוג ללא נישואין (ידועים בציבור) ובני אותו מין מטופלים לפי נוהל 5.2.0009. בשני המסלולים נבחנות כנות הקשר ויציבותו וקיומו של מרכז חיים בישראל, במסגרת הליך מדורג.
מי שהבקשה בעניינו אושרה מקבל, ככלל, רישיון לישיבת ארעי מסוג א/5 — לשנה אחת בתחילה ולתקופה כוללת של עד ארבע שנים (סעיף ז.1 לנוהל 5.2.0008). שתי הוראות חשובות במיוחד כאן: אם ניתן נגד המבקש פסק דין המורה לו לצאת מישראל והוא לא יצא, ככלל בקשתו לא תטופל אלא לאחר יציאתו, ורק מנהל מרחב רשאי לאשר טיפול קודם לכן במקרים חריגים מאוד (סעיף ג.12); ואילו מי ששוהה בישראל שלא כדין אך אין נגדו פסק דין הדורש יציאה — ייערך לו ולמבקש ריאיון, כלומר הבקשה נבחנת לגופה. הנוהל גם קובע שככלל אי אפשר לנהל שני מסלולי מעמד במקביל, למעט חריגים כגון בקשת מקלט או בקשה מכוח חוק השבות (סעיף ג.10), וכי ניתן לדרוש הפקדת ערבות בנקאית (סעיף ג.9).
מי שאינו עונה לקריטריונים של נוהל אחר רשאי להגיש בקשה למעמד מטעמים הומניטריים מיוחדים לפי נוהל 5.2.0022 (נוהל ועדה בינמשרדית, מהדורה 19). הבקשה מוגשת בנוכחות אישית בלשכה, בטופס אש/24, בצירוף מכתב הסבר מפורט ומסמכים תומכים, דרכון בתוקף לשנתיים ותיעוד מאומת ומתורגם (סעיפים ד.1–ד.7). הבקשה נדונה בוועדה הבינמשרדית, שהיא גורם ממליץ בלבד, וההכרעה היא של מנכ"ל רשות האוכלוסין, שאינו כפוף להמלצה וחייב לנמק את החלטתו.
שתי מגבלות מהותיות. האחת קבועה בנוהל: מי שהוגשה בעבורו בקשה למעמד ונדחתה, או שניתן בעניינו פסק דין שהותיר את הסירוב על כנו — ככלל בקשתו החדשה תיבחן רק לאחר יציאתו מישראל (סעיף ג.2). השנייה עולה מהפסיקה: המלחמה באוקראינה כשלעצמה אינה טעם הומניטרי מיוחד, משום שההגנה מפני הרחקה ניתנת ממילא לכלל אזרחי אוקראינה ואינה ייחודית למבקש. גם שהייה ארוכת שנים, מעגל חברתי, לימודים ורצון להישאר ליד בן משפחה אינם מוכרים כשלעצמם כטעמים הומניטריים.
בקשת מקלט מדיני מוגשת לפי נוהל 5.2.0012 (נוהל הטיפול במבקשי מקלט מדיני בישראל ובמי שהוכרו כזכאים למקלט מדיני, מהדורה 11), ונבחנת אישית מול אמות המידה של אמנת הפליטים. המדינה הבהירה כי, ככלל ולמעט מי שבקשתם למקלט פתוחה, אזרחי אוקראינה החוסים תחת מדיניות אי-ההרחקה אינם מבקשי מקלט לפי הנוהל.
לפני הגשה יש לשקול את התוצאה הדיונית. מבקש מקלט שאינו מחזיק ברישיון שהייה כדין מקבל, לפי הנוהל, רישיון לישיבת ביקור זמני לפי סעיף 2(א)(5) לחוק הכניסה לישראל הנושא כיתוב שלפיו אינו רשאי לעבוד וכי יינקטו הליכי אכיפה נגד העסקה שלא כחוק. כלומר, בקשה שהוגשה ללא בחינה מקדימה עלולה דווקא להחמיר את מצבו של מי שהורשה בפועל לעבוד תחת מדיניות אי-ההרחקה. מסלול זה מתאים למי שיש בעניינו סיכון אישי ומתועד, ולא כתחליף כללי להסדרת מעמד.
החלטה של לשכת רשות האוכלוסין ניתנת בדרך כלל להשגה בערר פנימי בתוך המועד הנקוב במכתב הסירוב, בהתאם לנוהל 1.6.0001 (נוהל קליטת בקשות ועררים על החלטות בלשכות ומטה רשות האוכלוסין, מהדורה 8). על החלטה סופית — ובכללה החלטת מנכ"ל הרשות בבקשה הומניטרית — ניתן להגיש ערר לבית הדין לעררים לפי חוק הכניסה לישראל, בתוך 30 יום מיום שההחלטה פורסמה כדין או מיום שנודע לעורר עליה, כקבוע בסעיף 13כד(ב) לחוק. על פסק דין של בית הדין ניתן לערער לבית המשפט המחוזי בשבתו כבית משפט לעניינים מנהליים, בתוך 45 יום.
המועדים קצרים, והם נמנים גם כאשר אין סכנת הרחקה מיידית. ונקודה שמפתיעה רבים: צו ביניים או צו המונע אכיפה אינו הופך את השהייה לשהייה כדין ואינו מתיר עבודה (ערר (י-ם) 3459-25 (19.8.2026)). מי שממתין שנים בלי לפעול מאבד טענות, ולעיתים גם את המסלול עצמו.
בעמ"נ (י-ם) 9661-06-26 (2.9.2026) נדחה ערעורו של בן אזרחית ישראל ילידת אוקראינה, שנותר במדינת מוצאו עד גיל 14. בית המשפט קבע שלא נפל פגם בהחלטת הרשות, הבהיר שמדיניות אי-האכיפה זמנית וחלה על שוהים רבים ולכן אינה מקימה מעמד, והוסיף כי במצבים מסוימים יכולים מי שהמדיניות חלה עליהם להיות מועסקים בישראל, בהפניה לבר"ם 2966/24. הלקח: הטיעון "אני כאן ולא מרחיקים אותי" אינו טיעון למעמד.
בערר (י-ם) 2990-24 (18.1.2026) נדחתה בקשה הומניטרית של אזרחית אוקראינה שהתאלמנה מבן זוגה הישראלי, יחד עם בתה. נטען כי ביתן בעיר מוצאן נהרס בהפצצות ואין להן לאן לחזור, אך בית הדין קבע שהעוררות חוסות ממילא תחת מדיניות אי-ההרחקה הנהוגה כלפי כלל אזרחי אוקראינה, ואין מדובר בטעם הומניטרי ייחודי להן. הלקח: יש לבסס נסיבות אישיות וקונקרטיות, מעבר למצב הכללי במדינת המוצא.
בערר (י-ם) 3459-25 (19.8.2026) נדחה ערר של אזרחית אוקראינה שנישאה לישראלי, נפרדה ממנו בשנת 2009 והודיעה על כך לרשות רק בשנת 2012. בית הדין קבע שהעיכוב בן העשור בטיפול אינו מוטל כולו על הרשות ושלעוררת אשם תורם משמעותי, וכי שהות מכוח צו ביניים אינה שהות כדין ואינה מתירה עבודה. הלקח: דיווח מיידי על שינוי במצב הזוגי הוא אינטרס של בן הזוג הזר, לא רק חובה.
ובעת"מ (י-ם) 17464-12-25 (26.7.2026) נדחתה עתירה נגד ביטול אזרחותה של אזרחית אוקראינה שהגיעה לישראל לאחר פרוץ המלחמה, הציגה תעודת נישואין ולא דיווחה על פרידתה וגירושיה. נקבע כי גם אי-גילוי מידע מהותי, אף שלא ביודעין, עשוי להקים עילה לביטול לפי סעיף 11(א) לחוק האזרחות. הלקח: השמטת עובדה מהותית מסכנת גם מעמד שכבר ניתן.
משרדנו מלווה אזרחי אוקראינה ובני משפחותיהם הישראלים במיפוי המסלול הנכון — זוגיות, ועדה הומניטרית או מקלט — ובבניית התיק העובדתי והראייתי לפני ההגשה, ולא אחריה. אנו מטפלים בהגשת הבקשה ובניהולה מול הלשכה ומול הוועדה הבינמשרדית, בערר פנימי, בערר לבית הדין לעררים ובערעור לבית המשפט לעניינים מנהליים, ובבקשות לסעד זמני במקרים המתאימים. כל תיק נבחן לגופו, ואיננו מבטיחים תוצאה — אך אנו מוודאים שהטענות הנכונות יועלו במועד ובמקום הנכון.
לא. מדובר בהחלטה מנהלית זמנית שלא לנקוט אמצעי אכיפה והרחקה כלפי אזרחי אוקראינה, ולא ברישיון ישיבה. בתי המשפט קבעו במפורש שהמדיניות זמנית, שהיא חלה על שוהים רבים, ושלא ניתן לקבל תוצאה שלפיה עצם אי-ההרחקה מעניקה מעמד לכולם (עמ"נ (י-ם) 9661-06-26 (2.9.2026)). להסדרת מעמד נדרש מסלול נפרד לפי נהלי רשות האוכלוסין.
בהליך שהתנהל בבית המשפט העליון הצהירה המדינה כי לא תבוצענה פעולות אכיפה נגד העסקתם של אזרחי אוקראינה, ובלבד שחלפו 90 יום מעת כניסתם ארצה ושברשותם דרכון אוקראיני, וכי האחריות לבדוק זאת מוטלת על המעסיק (בר"ם 2966/24 (6.8.2024)). זו אינה אשרת עבודה אלא מדיניות אי-אכיפה, והיא עשויה להשתנות. שימו לב שצו ביניים מבית הדין אינו מתיר עבודה.
ככלל כן. נוהל 5.2.0008 קובע כי כאשר מוגשת בקשה עבור מוזמן השוהה בישראל שלא כדין ואין בעניינו פסק דין הדורש את יציאתו — ייערך למוזמן ולמבקש ריאיון, כלומר הבקשה נבחנת לגופה. לעומת זאת, אם ניתן פסק דין המורה על יציאה והמוזמן לא יצא, ככלל בקשתו לא תטופל אלא לאחר היציאה, ורק במקרים חריגים מאוד יאושר טיפול קודם לכן.
לא בהכרח, ולא כפתרון גורף. המדינה הבהירה שאזרחי אוקראינה החוסים תחת מדיניות אי-ההרחקה אינם, ככלל, מבקשי מקלט. יתרה מזו, נוהל 5.2.0012 קובע כי מבקש מקלט שאינו מחזיק ברישיון כדין מקבל רישיון לפי סעיף 2(א)(5) הנושא כיתוב שלפיו אינו רשאי לעבוד. מסלול זה מתאים למי שיש בעניינו סיכון אישי ומתועד, ורצוי לבחון אותו מראש.
המדיניות נבחנת מחדש מעת לעת, ובפסקי דין רבים נאמר במפורש שעם שינויה יידרש השוהה לצאת מישראל בהתאם להוראות הרשות, ושבאחריותו לעקוב אחר העדכונים. לכן כדאי לנצל את התקופה הנוכחית כדי לבדוק אם קיים מסלול מעמד ריאלי ולהגיש בקשה מסודרת, ולא להמתין לשינוי. שימו לב שבקשה שנדחתה בעבר תיבחן, ככלל, רק לאחר יציאה מישראל (סעיף ג.2 לנוהל 5.2.0022).