כמה עולה ערר לבית הדין לעררים, מהם שלושת תנאי הפטור מאגרה, ומה נדרש בתצהיר ובנוהל 5.1.0003 של רשות האוכלוסין. מדריך מעשי; משרדנו מלווה עוררים בהליך.
קיבלתם החלטה של רשות האוכלוסין וההגירה — סירוב לבקשה לאיחוד משפחות, ביטול רישיון ישיבה, דחיית בקשה מטעמים הומניטריים או החלטה על הרחקה — והחלטתם להגיש ערר לבית הדין לעררים. אחת השאלות הראשונות שנשאלות במשרדנו היא כמה זה עולה, ומה עושים כשאין כסף לשלם.
התשובה מחייבת להפריד בין שני עולמות נפרדים. הראשון הוא אגרת הערר — הסכום שמשלמים לבית הדין כדי שהערר יתברר. השני הוא האגרה שמשלמים לרשות האוכלוסין בעת הגשת הבקשה לאשרה או לרישיון ישיבה. לכל אחד דין נפרד, מסלול פטור נפרד וגורם מחליט אחר, ופטור באחד אינו מקנה פטור בשני. אגרה, נדגיש, משולמת בפתח ההליך כתנאי לבירורו, בעוד שהוצאות משפט נפסקות בסופו נגד הצד שהפסיד — נושא נפרד שנדון במאמר אחר באתר.
אגרת הערר מוסדרת בתקנות הכניסה לישראל (אגרות בבית הדין לעררים), תשע"ד-2014. תקנה 2(א) קובעת כי מגיש ערר ישלם עם הגשתו לראשונה את הסכום הנקוב בפרט 6 לתוספת לתקנות בתי המשפט (אגרות), התשס"ז-2007. תקנה 2(ב) מוסיפה כלל דיוני חד: לא ייזקק בית דין לערר אלא אם כן שולמה האגרה או שמגיש הערר פטור מתשלומה. ערר שלא שולמה בו אגרה ולא ניתן בו פטור אינו נדון לגופו.
כמה זה בפועל? הסכום מתעדכן מעת לעת. בהחלטה מינואר 2026 נקב בית הדין באגרה בסך 755 ₪ (ערר (ת"א) 3847-25 (8.1.2026)), ובהחלטה מאוגוסט 2026 כבר נקב בסכום של 774 ₪ (ערר (ת"א) 3111-26 (3.8.2026)). לכן יש לברר את הסכום העדכני במועד ההגשה ולא להסתמך על מסמך ישן. בתי הדין מדגישים כי מדובר באגרה נמוכה יחסית, שהותאמה מלכתחילה למצבם של זרים המבקשים מעמד בישראל (ערר (ת"א) 1515-25 (25.2.2025)).
כאן נמצאת אי-ההבנה הנפוצה ביותר. תקנה 3(ד) לתקנות מתנה את הפטור בשלושה רכיבים מצטברים: שמתקיימות נסיבות חריגות המצדיקות מתן פטור מאגרה; שאין ביכולתו של המבקש לשלם את האגרה; ושנראה לבית הדין כי ההליך מגלה עילה. בהתקיימם רשאי בית הדין לפטור מן האגרה כולה או חלקה, מטעמים שיירשמו.
מכאן שני דגשים מעשיים. ראשית, סיכויי הערר הם חלק מן המבחן, ובית הדין בוחן במסגרת בקשת הפטור גם אם ההליך מגלה עילה. שנית, הפטור יכול להיות חלקי, ולעיתים נכון לבקש לחלופין פטור מחלק מן האגרה ולא להעמיד את הבקשה על הכול או כלום.
תקנה 3(ה) מחריגה שלוש נסיבות שאינן נחשבות כשלעצמן חריגות: שאין למבקש קרובים בישראל; שאין בידיו אשרה או רישיון המתירים לו לעבוד בישראל; והחלטה קודמת של בית משפט שפטרה אותו מאגרה. מנגד, תקנה 3(ו) קובעת ראיה לכאורה לחוסר יכולת: הכרזה שניתנה בשנתיים שקדמו לבקשה כי המבקש הוא חייב מוגבל באמצעים לפי סעיף 69ג לחוק ההוצאה לפועל, התשכ"ז-1967, או הכרזת פשיטת רגל. אם בידיכם הכרזה כזו — צרפו אותה.
תקנה 3(א) מחייבת לצרף את בקשת הפטור לכתב הערר עצמו, עם הבאתו לראשונה לבית הדין, בצירוף מסמכים ותצהיר לאימות העובדות. תקנה 3(ב) מפרטת חמישה פרטים שחייבים להיכלל בתצהיר: רכוש המבקש, רכוש בן או בת הזוג ורכוש קרובים שהוא סמוך על שולחנם; ההכנסה ומקורותיה בששת החודשים שקדמו לבקשה; מועד הכניסה לישראל וסוג האשרה שהתקבלה; מקום המגורים באותם ששה חודשים והתשלום ששולם בעדו; ושכר הטרחה ששולם או שסוכם עם עורך הדין בהליך זה. תקנה 3(ג) מוסיפה שבית הדין רשאי לדרוש מסמכים נוספים.
הפרט האחרון הוא זה שמכשיל בקשות רבות: בית הדין מבקש להבין כיצד מי שטוען שאין בידו כמה מאות שקלים מממן ייצוג משפטי. אם הייצוג ניתן ללא תמורה או בשכר סמלי — יש לומר זאת במפורש ולתמוך באסמכתה. כן מומלץ לצרף תדפיסי עובר ושב עדכניים לכל החשבונות, אישורי הכנסה או קצבאות, אישור על טיפול של גורמי רווחה, ופירוט הוצאות קבועות ומספר הנפשות התלויות במבקש. ככל שהתשתית קונקרטית ומתועדת יותר, כך גדל הסיכוי.
הערר מוגש בתוך 30 יום מהמצאת החלטת הרשות, לפי סעיף 13כד לחוק הכניסה לישראל, תשי"ב-1952. בקשת הפטור מצורפת לערר עם הגשתו הראשונה, ולא במועד מאוחר יותר. אם הבקשה נדחית, בית הדין קוצב מועד קצר לתשלום — בהחלטות שנסקרות להלן נקצבו 14 ימים ו-7 ימים — ואי-תשלום מביא למחיקת הערר.
חשוב במיוחד: אל תעכבו את הגשת הערר עד שיימצא הכסף. בערר (ת"א) 3847-25 (8.1.2026) נדחתה בקשה להארכת מועד שנשענה על היעדר יכולת לשלם אגרה. בית הדין קבע כי גם מי שחסר אמצעים יכול להגיש ערר במועד לצד בקשת פטור, או למצער לבקש הארכת מועד בטרם יחלוף המועד ולפרט מה נעשה לגיוס הכסף. הערר נדחה ונפסקו הוצאות.
על פסק דין של בית הדין ניתן לערער לבית המשפט לעניינים מינהליים בתוך 45 יום. אלא שהחלטה בעניין אגרה היא החלטה דיונית, וערכאת הערעור אינה נוטה להתערב בשיקול הדעת הרחב בענייני אגרה וערובה. עיקר ההשקעה צריך להיות בבקשה המקורית.
במקביל, כמעט כל בקשה לאשרה או לרישיון ישיבה כרוכה באגרה לרשות עצמה, בסכום הקבוע ב"לוח האגרות" שאליו מפנים הנהלים (למשל סעיף ב.9 לנוהל 5.10.0001). אגרה זו אינה קשורה לאגרת בית הדין ואינה מתקזזת עמה.
הפטור ממנה מוסדר בנוהל 5.1.0003 (נוהל מתן פטור מאגרה בבקשות לאשרה או רישיון ע"פ חוק הכניסה לישראל, התשי"ב-1952), מהדורה מיום 24.8.2021. סעיף א.1 קובע כי מכוח תקנות 24–25 לתקנות הכניסה לישראל, התשל"ד-1974, מי שמוטל עליו לשלם אגרה רשאי לבקש פטור, וכי סמכות ההחלטה נתונה לראש מינהל האוכלוסין או לסגנו בלבד. אותו סעיף מוסיף שיקול ייחודי: אם הבקשה תאושר והמבקש יקבל מעמד, הוא עשוי להיות זכאי לקצבאות מהביטוח הלאומי, וגובה הקצבה יילקח בחשבון.
מסמכי הסף דומים לאלה של בית הדין: טופס בקשה לפטור (נספח א' לנוהל, סעיף ג.2); מכתב הסבר מפורט, ובו — אם המבקש שוהה בישראל ללא רישיון בתוקף — גם הסבר על תקופת השהייה (ג.3); ותצהיר הכולל פירוט רכוש המבקש, בן או בת הזוג וקרובים שהוא סמוך על שולחנם, מקורות הכנסה ומקום מגורים בששת החודשים שקדמו לבקשה, ושכר הטרחה ששולם או שסוכם (ג.4). עובד הלשכה רשאי לדרוש כל מסמך נוסף (ג.5).
התיק עובר מהלשכה, בצירוף המלצת מנהל הלשכה, לדסק במטה ומשם להחלטת ראש המינהל (ד.2–ד.5), והתשובה נמסרת בכתב (ד.7). אם הבקשה סורבה, סעיף ד.8 מחייב לציין בשוליה את האפשרות להגיש ערר פנימי לפי נוהל 1.6.0001 — בכתב, ללא שיהוי ולא יאוחר מ-21 יום. ונקודה תקציבית: בנהלי הרשות נקבע במפורש, לגבי בקשות לדרכון ולתעודת מעבר, כי האגרה נגבית בעד הגשת הבקשה ולא בעד מתן השירות, ולכן אינה מוחזרת אם הבקשה נדחית (סעיף 4.21 לנוהל 3.2.0001).
בערר (ת"א) 3111-26 (3.8.2026) נדחתה בקשת פטור אף שהדיין ציין אמפתיה למצב העוררים. הנימוקים היו מצטברים: תדפיס העובר ושב שצורף לא היה עדכני ולא העיד על היעדר יכולת; העוררים לא הסבירו מדוע לא ישלמו את האגרה מתוך קצבאות העולות על 5,500 ₪ בחודש; ולא פירטו כיצד הם נושאים בשכר טרחת בא כוחם. הלקח: מסמך בנקאי ישן גרוע כמעט כמו היעדר מסמך.
בערר (ת"א) 1714-26 (17.3.2026) נדחתה בקשה מן הטעם ההפוך — מה שכלל לא צורף: לא תדפיס עובר ושב, לא פירוט רכוש, לא מקורות הכנסה, לא הוצאות ולא הסדר שכר הטרחה. בשני התיקים ניתנה שהות קצרה בלבד לתשלום, שאם לא כן יימחק הערר. הלקח: תקנה 3(ב) היא רשימת בדיקה שיש לענות על כל סעיף בה.
בערר (ת"א) 1515-25 (25.2.2025) נקבע כי טענה שמצבה הכלכלי של העוררת "אינו יציב" אינה מצדיקה כשלעצמה פטור, וכי אף מגורים במעון לחסרי יכולת אינם ראיה מספקת. בית הדין בחן גם את סיכויי הערר ומצא אותם קלושים, וציין כי ממי שמבסס בקשה על קשרים בישראל מצופה לפנות תחילה לאותם קשרים בבקשת סיוע. גישה דומה עולה מע"ר (ת"א) 10893-06-26 (4.6.2026), שם נדחה ערעור על סירוב פטור בין היתר משום שהמערער נתמך על ידי קהילתו.
מנגד, פטור אכן ניתן כאשר מוצגת תשתית. בערר (ת"א) 2994-26 (22.7.2026) ניתן פטור בנסיבות שבהן העוררות היו קטינות שיוצגו, לפי הנטען, ללא תמורה. בערר (י-ם) 2291-24 (16.6.2024) ניתן פטור "במקרה ספציפי זה" בשל טענות בדבר מצב כלכלי, אף שהערר עצמו נדחה על הסף — סימן לכך שסוגיית האגרה נבחנת בפני עצמה.
לבסוף, מלכוד שכדאי להכיר. בערר (י-ם) 1912-25 (6.4.2025), שעניינו סירוב כניסה לישראל, למד בית הדין דווקא מבקשת הפטור עצמה: מהודאת המבקשת כי אינה יכולה לשאת באגרה בסך 755 ₪ הסיק כי יש יסוד לחשש שהיא "משתקעת פוטנציאלית". היגיון זה שמור בעיקר להליכי סירוב כניסה, אך הוא מלמד שבקשת פטור צריכה להיכתב כחלק מהטיעון הכולל.
משרדנו מלווה עוררים ובני משפחתם בהליכים בפני בית הדין לעררים ומול רשות האוכלוסין וההגירה. בכל תיק אנו בוחנים תחילה את לוח הזמנים — כדי שהערר יוגש במועד גם כאשר סוגיית האגרה טרם נפתרה — ולאחר מכן בונים את בקשת הפטור כמסמך מגובה: תצהיר הנענה לכל אחד מפרטי תקנה 3(ב), אסמכתאות עדכניות, הבהרה של הסדר שכר הטרחה, וטיעון קצר על כך שההליך מגלה עילה. במקביל אנו בודקים אם נדרשת גם בקשה לפטור מאגרת הרשות לפי נוהל 5.1.0003, ומה המסלול הנכון להשגה על החלטה בעניין זה. אין באמור כדי להבטיח תוצאה, ובכל מקרה נדרשת בחינה פרטנית של הנסיבות.
האגרה נקבעת לפי פרט 6 לתוספת לתקנות בתי המשפט (אגרות), התשס"ז-2007, מכוח תקנה 2(א) לתקנות הכניסה לישראל (אגרות בבית הדין לעררים), תשע"ד-2014. הסכום מתעדכן: בהחלטה מינואר 2026 עמד על 755 ₪, ובהחלטה מאוגוסט 2026 על 774 ₪. לכן יש לבדוק את הסכום העדכני במועד ההגשה ולא להסתמך על מסמך ישן.
לא. תקנה 3(ד) דורשת שלושה רכיבים מצטברים: נסיבות חריגות המצדיקות פטור, היעדר יכולת לשלם, ושההליך מגלה עילה. משמעות הדבר שגם סיכויי הערר נבחנים במסגרת בקשת הפטור. בית הדין רשאי לפטור מן האגרה כולה או חלקה, ולכן לעיתים נכון לבקש לחלופין פטור חלקי.
בית הדין קוצב מועד קצר לתשלום — בהחלטות שנסקרו נקצבו 14 ימים ו-7 ימים — ואם האגרה לא שולמה, הערר נמחק. לכן חשוב להגיש את הערר במועד גם כשסוגיית האגרה פתוחה, ולא להמתין עם ההגשה עד שיימצא הכסף. בקשה להארכת מועד המבוססת רק על היעדר יכולת לשלם אגרה נדחתה בערר (ת"א) 3847-25 (8.1.2026).
לא. מדובר בשני הליכים נפרדים. הפטור מאגרת הרשות מוסדר בנוהל 5.1.0003 (מהדורה מיום 24.8.2021), והסמכות להחליט בו נתונה לראש מינהל האוכלוסין או לסגנו בלבד, לפי סעיף א.1 לנוהל. יש לצרף טופס בקשה, מכתב הסבר ותצהיר מפורט, ואם הבקשה מסורבת ניתן להגיש ערר פנימי לפי נוהל 1.6.0001 בתוך 21 יום (סעיף ד.8).
ככלל בקשת פטור היא זכות דיונית לגיטימית, אך יש להגישה בזהירות ובשילוב עם הטיעון הכולל. בערר (י-ם) 1912-25 (6.4.2025), בהליך של סירוב כניסה לישראל, ראה בית הדין בהצהרה על מצב כלכלי קשה תמיכה בחשש להשתקעות בישראל. בהליכים אחרים, כמו איחוד משפחות או בקשות הומניטריות, שיקול זה אינו מרכזי, אך הניסוח עדיין חשוב.