מדריך מעשי להארכת רישיון ב/2: מי מוסמך להאריך ולכמה זמן, מתי הבקשה תסורב ומה עושים לאחר סירוב. משרדנו מלווה תיירים ומזמינים ישראלים.
הגעתם לישראל באשרת תייר מסוג ב/2, והתקופה שנרשמה בכניסה עומדת להסתיים — אך אתם, או בן המשפחה הישראלי שהזמין אתכם, זקוקים לעוד זמן. הסיבות מגוונות: תור שנקבע בלשכה להגשת בקשה למעמד, אירוע משפחתי שנדחה, מחלה של קרוב שדורשת ליווי, או הליך משפטי שמתמשך. השאלה המעשית אחת: האם אפשר להאריך את הרישיון מתוך ישראל, בלי לצאת ובלי להיקלע לשהייה בלתי חוקית.
התשובה תלויה פחות ברצון ויותר בשלושה דברים — מי הגורם המוסמך לאשר את משך ההארכה המבוקש, מה הייתה מטרת הכניסה כפי שהוצהרה, והאם הרשות מזהה חשש להשתקעות בישראל. מדריך זה מיועד לתיירים ולמזמינים הישראלים שלהם, ומסביר את מדרג הסמכויות, את עילות הסירוב השכיחות ואת המסלול שנפתח כשהבקשה נדחית. סירוב כניסה במעבר הגבול ומסלול הורה קשיש נדונים במאמרים נפרדים באתר.
נקודת המוצא קבועה בסעיף 1(ב) לחוק הכניסה לישראל, תשי"ב-1952: מי שאינו אזרח ישראלי ואינו עולה לפי חוק השבות אינו בעל זכות קנויה להיכנס לישראל ולשהות בה, וישיבתו כאן היא מכוח רישיון בלבד. סעיף 2(2) לחוק מסמיך את שר הפנים לתת אשרה ורישיון לישיבת ביקור "עד לשלושה חודשים", וסעיף 3 מסמיך אותו להאריך רישיון ביקור "ובלבד שסך כל תקופות ההארכה לא יעלה על שנתיים". זו התקרה: תקופת ביקור ראשונה קצרה, ומעליה הארכות שסכומן מוגבל.
את יישום הסמכות מסדיר נוהל 5.4.0001 (נוהל הטיפול במתן אשרות ורישיונות ישיבה מסוג ב/2 המוגשות בלשכות מנ"א), שפורסם ביום 9.6.2020. סעיף ב.1 לנוהל קובע כי הוא חל גם על "טיפול בהארכת רישיונות ב/2 עבור מבקרים המבקשים להאריך את שהייתם בישראל לתקופה נוספת", בין ממדינה החייבת באשרה מראש ובין ממדינה הפטורה ממנה. הפטור אינו חסינות: אזרחי המדינות המנויות בצו הכניסה לישראל (פטור מאשרה), תשל"ד-1974 פטורים מהצורך לבקש אשרה מראש, אך סעיף 2 לצו מאפשר לסרב כניסה "אם יש, לדעתו, נסיבה המצדיקה זאת".
סעיף ו.7 לנוהל בונה סולם סמכויות שכדאי להכיר לפני שמגישים. הארכה של עד 6 חודשים מיום הכניסה נמצאת בסמכות עובד הלשכה (ו.7.1). בקשה להארכה מעבר לכך מועברת לראש צוות אשרות בלשכה, שבסמכותו להאריך עד 12 חודשים במצטבר מיום הכניסה (ו.7.2), ובקשה מעבר ל-12 חודשים מועברת למנהל הלשכה, שבסמכותו לאשר ביקור של עד 27 חודשים במצטבר (ו.7.3).
לצד המסלול הכללי קיימים שני מסלולים ייעודיים. לגבי מי שהוכר כ"זכאי שבות", סעיף ו.7.4 מפנה לתיקון מס' 23 לחוק הכניסה לישראל ומאפשר לעובד הלשכה לאשר הארכות עד 60 חודשים במצטבר, בכל פעם לתקופה של 24 חודשים. לגבי בני משפחה מדרגה ראשונה של אזרח ישראלי או תושב קבע, סעיף ו.7.5 מסמיך ראש צוות להאריך להורים (ולהורי ההורים) עד שנה, ולאחים ולילדים קטינים עד שישה חודשים. המסקנה המעשית: בקשה לתקופה ארוכה חייבת להגיע לדרג הנכון.
הבקשה מוגשת על גבי טופס אש/3 (סעיף ד.2 לנוהל). לפי סעיף ו.1, עובד הלשכה בודק את פרטי המזמין והמוזמן מול המערכת הממוחשבת, מוודא שאין למבקש מספר זהות פעיל, ומוודא שברשותו דרכון תקף לשישה חודשים לפחות מעבר לתקופת הרישיון המבוקש. זו טעות נפוצה: דרכון שנותרו בו חודשים ספורים ימנע הארכה.
סעיף ו.5 מוסיף את שלושת המסמכים שמייצרים את התשתית העובדתית לבקשה — הוכחות לאמצעי מחיה, כרטיס טיסה ומכתב מהגורם המארח בישראל. מי שנכנס לצורך הליך משפטי מתמשך יידרש, לפי סעיף ו.3, להמציא זימונים לדיונים ומסמכים המעידים על התמשכות ההליך ועל הצורך בנוכחותו; מי שנכנס לצורך הליך רפואי ומצבו החמיר, בקשתו תיבחן לפי סעיף ו.4 בכפוף לנוהל 5.2.0038. הנוהל גם מכיר בכך שחשש להשתקעות ניתן לעיתים להפגה באמצעות ערבות שתבטיח את היציאה (סעיף ה.9).
סעיף ו.10 לנוהל מונה חמש קבוצות שבקשתן תידחה ככלל, אלא אם יימצאו טעמים מיוחדים ולפי שיקול דעתו של ראש הצוות בלשכה: תייר שהפר את תנאי רישיון הישיבה שלו; תייר השוהה בארץ שלא כדין; תייר חסר אמצעים שקיים חשש שייפול למעמסה על רשויות הרווחה; תייר שהסבירות להשתקעותו בארץ גבוהה — ולעניין זה מורה הנוהל להתחשב גם בשאלה אם אזרחי מדינת מוצאו נוטים להשתקע בארץ שלא כחוק; ותייר שדרכונו פג ואין בישראל נציגות לחידושו.
סעיף ב.6 לנוהל מוסיף ומורה להפעיל "שיקול דעת מעמיק" בבחינת בקשות של תיירים ממדינות שאזרחיהן נוטים להשתקע בישראל או אינם מקיימים את תנאי הרישיון — הן בשלב האשרה והן בשלב ההארכה. ולבסוף, בתי הדין אינם רואים ברשימה שבסעיף ו.10 רשימה ממצה: נפסק כי אין בתנאים המנויים בו כדי לצמצם את שיקול הדעת הרחב של הרשות, ולכן גם נסיבות שאינן מנויות בו — כמו שינוי גרסה לגבי מטרת השהייה — עשויות להוביל לסירוב.
ההבחנה החשובה ביותר היא בין הארכת רישיון ביקור לבין שינוי מעמד. סעיף ב.2 לנוהל קובע כי כאשר מטרת הכניסה של זר לישראל היא "לשם הסדרת מעמד עתידי מכל סוג שהוא", יש לפעול מראש להזמנתו לפי הנוהל הייעודי שמכוחו מבוקש המעמד. מי שנכנס כתייר למטרת ביקור ומבקש בהמשך להסדיר מעמד אינו מבקש רק "עוד קצת זמן" — וכך מתפרשת בקשתו בלשכה.
מכאן המלכודת השכיחה ביותר: בקשה להאריך את הרישיון "עד למועד התור" שנקבע להגשת בקשה למעמד. אין זכות קנויה להארכה כזו, והיא נבחנת לפי אותם קריטריונים — ובראשם החשש להשתקעות. בפועל ניתנו הארכות כאלה כשבקשה למעמד הייתה תלויה ועומדת, לצד מקרים שבהם התייצבות בלשכה עם בקשה למעמד בתוך תקופת הביקור הביאה לסירוב מיידי. ההבדל נעוץ בהתאמה בין מטרת הכניסה המוצהרת לבין המעשה בפועל.
סעיף ו.11 לנוהל קובע כי החלטת סירוב תימסר למבקש במסירה אישית, במכתב מנומק, תוך ציון הזכות להגיש ערר לפי נוהל 1.6.0001. מי שלא הגיע ללשכה יקבל את המכתב בדואר רשום, ובו דרישה לצאת מישראל בתוך 7 ימים ממועד המשלוח; במקביל מעודכנת יחידת האכיפה.
השלב הראשון הוא ערר פנימי לפי נוהל 1.6.0001 (מהדורה 8, 24.2.2022). לפי סעיף ב.2.ב, הערר יוגש בכתב, ללא שיהוי ולא יאוחר מ-21 ימים מיום קבלת ההחלטה, ורק בלשכה שבה התקבלה ההחלטה; ערר שיוגש באיחור לא יטופל. אין אגרה (ג.2.ד), וככלל ניתן להגיש ערר פנימי אחד בלבד (ב.2.א). ולפי סעיף א.2 — עצם הגשת הבקשה או הערר אינה מונעת הרחקה או השמה במשמורת, אלא אם ניתנה החלטה שיפוטית לעיכוב ביצוע.
נדחה הערר הפנימי — פתוחה הדרך לערר לבית הדין לעררים מכוח סעיף 13כד לחוק, בתוך המועד הקבוע בחוק (ככלל 30 ימים), ובצידו בקשה לצו ביניים שימנע הרחקה עד להכרעה. על פסק דין של בית הדין ניתן לערער לבית המשפט המחוזי בשבתו כבית משפט לעניינים מינהליים בתוך 45 יום. שהייה ללא רישיון בינתיים מקימה עילת סירוב עצמאית לפי סעיף ו.10 ועלולה לחסום כניסות עתידיות.
בערר (ב"ש) 2506-25 (15.7.2025) נכנסו הורים לישראל באשרת ב/2 לשלושה חודשים, לאחר שבתם האזרחית הזמינה אותם לחגיגת בר מצווה והתחייבה שייצאו בתום התקופה. כחודש לפני פקיעת האשרה התייצבו בלשכה וביקשו להגיש בקשה למעמד עולה, ולחלופין להאריך את האשרה; הבקשה סורבה מחשש להשתקעות. בית הדין דחה את הערר, יישם את סעיף ו.10 וקבע כי לא נפל פגם בסירוב שניתן "על רקע חשש להשתקעות, תוך הצגת מצג כוזב".
בערר (י-ם) 1710-24 (3.6.2024) ביקש תייר להאריך את שהותו בשנה לצורך לימודים, הוסבר לו שלשם שינוי מעמד עליו לצאת ולהגיש בקשה מתאימה, ובהמשך הגיש בקשה רשמית להארכה לצורך טיול והתנדבות. הבקשה סורבה בשל שינוי הגרסה, ובית הדין דחה את הערר: אין בתנאים שבסעיף ו.10 כדי לצמצם את שיקול דעת הרשות, ואין להטיל עליה חובה לייעץ לתייר כיצד להאריך את שהותו. הלקח: מטרה עקבית ומגובה במסמכים שווה יותר מטיעון משפטי.
בערר (י-ם) 1149-25 (3.4.2025) דובר בנתין זר שנכנס לישראל שוב ושוב באשרות ב/2 בין 2015 ל-2022; בקשה להארכה שהגישה אמו, אזרחית ישראלית, סורבה עוד ב-2018, ובהמשך הוארכה אשרתו מעת לעת בזמן שבקשה הומניטרית הייתה תלויה ועומדת. בית הדין דחה את מרבית טענותיו, אך הורה לרשות ליתן החלטה משלימה וקבע כי עד אז תונפק לו אשרת ב/2 לשלושה חודשים שתוארך לפי הנהלים. הלקח: כשההליך המנהלי לוקה בחסר, בית הדין מוכן להורות על הארכה — כגשר עד להחלטה ראויה.
בערר (ת"א) 2280-25 (15.5.2025) הודגש שהפטור מאשרה אינו מקנה זכות: בית הדין הפנה לסעיף 2 לצו הפטור ולסעיף ג.7 לנוהל, המחייב הזמנה מראש בלשכה, בין היתר כשלזר בני משפחה בישראל או כשבקשה קודמת בעניינו סורבה. עם זאת ציין לזכותו שבעבר, כשסורבה בקשתו להארכה מחשש להשתקעות, הוא יצא מישראל — ו"יש להאמין כי הדבר ישמש לטובתו". הלקח: יציאה במועד לאחר סירוב שומרת על הסיכוי לחזור.
משרדנו מלווה תיירים ומזמינים ישראלים בכל שלבי הבקשה להארכת רישיון ב/2 — מהערכה מוקדמת של סיכויי הבקשה ושל הדרג המוסמך להכריע בה, דרך בניית תיק המסמכים, ועד לניסוח בקשה שמתמודדת מראש עם החשש להשתקעות ומציעה, בנסיבות המתאימות, ערבות שתפיג אותו. כשהבקשה סורבה אנו פועלים במהירות הנדרשת: ערר פנימי מנומק בתוך 21 הימים, ובמידת הצורך ערר לבית הדין לעררים בצירוף בקשה לצו ביניים.
סעיף 2(2) לחוק הכניסה לישראל מאפשר רישיון ביקור של עד שלושה חודשים, וסעיף 3 מאפשר הארכות ובלבד שסך כל תקופות ההארכה לא יעלה על שנתיים. בתוך המסגרת הזו קובע נוהל 5.4.0001 מדרג: עובד לשכה עד 6 חודשים מיום הכניסה, ראש צוות אשרות עד 12 חודשים במצטבר, ומנהל הלשכה עד 27 חודשים במצטבר. למי שהוכר כזכאי שבות נקבע מסלול נפרד של עד 60 חודשים במצטבר.
אין זכות קנויה להארכה עד למועד התור, והבקשה נבחנת לפי אותם שיקולים כמו כל הארכה אחרת. סעיף ב.2 לנוהל אף קובע שכניסה שמטרתה הסדרת מעמד עתידי מחייבת פנייה מראש לפי הנוהל הייעודי, ולא כניסה כתייר. בפועל ניתנו הארכות מסוג זה כשבקשה למעמד הייתה תלויה ועומדת, אך במקרים אחרים ההתייצבות בלשכה עם בקשה למעמד דווקא הובילה לסירוב ההארכה מחשש להשתקעות.
לפי סעיף ו.11 לנוהל, מכתב הסירוב נמסר במסירה אישית; מי שלא הגיע לקבלו יקבל מכתב בדואר רשום ובו דרישה לצאת מישראל בתוך 7 ימים ממועד המשלוח. שהייה מעבר לכך היא שהייה בלתי חוקית, שהיא כשלעצמה עילת סירוב עצמאית לפי סעיף ו.10 ועלולה לפגוע בכניסות עתידיות. הגשת ערר פנימי אינה מונעת כשלעצמה הרחקה, אלא אם ניתן צו שיפוטי לעיכוב ביצוע.
כן. הפטור שבצו הכניסה לישראל (פטור מאשרה), תשל"ד-1974 פוטר מהצורך לבקש אשרה מראש, ואינו מקנה זכות לשהות ממושכת. סעיף 2 לצו מאפשר לסרב כניסה כשקיימת נסיבה המצדיקה זאת, וסעיף ג.7 לנוהל מחייב הזמנה מראש בלשכה במקרים מסוימים — למשל כשלזר בני משפחה בישראל, כששהה בעבר תקופה ארוכה, או כשבקשה קודמת בעניינו סורבה.
הבסיס קבוע בנוהל: דרכון תקף לשישה חודשים לפחות מעבר לתקופת הרישיון המבוקש (ו.1), הוכחות לאמצעי מחיה, כרטיס טיסה ומכתב מהגורם המארח (ו.5). מעבר לכך כדאי לצרף כל ראיה שמחזקת את הזיקה למדינת המוצא ואת מטרת השהייה — למשל זימונים לדיונים כשמדובר בהליך משפטי מתמשך (ו.3), או מסמכים רפואיים כשמדובר בהחמרה במצב רפואי (ו.4). בנסיבות המתאימות ניתן להציע גם ערבות שתבטיח את היציאה במועד.