הפסדתם בבית הדין לעררים וגם בבית המשפט המחוזי? מדריך מעשי למבחן "הגלגול השלישי" — מתי בית המשפט העליון נותן רשות ערעור בענייני מעמד והגירה.
התמונה מוכרת: הבקשה נדחתה בלשכת רשות האוכלוסין וההגירה, הערר הפנימי נדחה, בית הדין לעררים דחה את הערר, ולבסוף גם בית המשפט המחוזי בשבתו כבית משפט לעניינים מינהליים דחה את הערעור המינהלי — לא פעם על יסוד הכתובים בלבד, בלא דיון בעל פה. בידכם פסק דין, דרישה לצאת מישראל, לעיתים גם חיוב בהוצאות.
בית המשפט העליון אכן קיים כערכאה נוספת, אך הדרך אליו אינה ערעור בזכות. הפנייה נעשית בדרך של בקשת רשות ערעור (בר"ם), הנבחנת במה שהפסיקה מכנה "גלגול שלישי". הפסיקה של 2025–2026 חוזרת ומדגישה כי אמת המידה למתן רשות ערעור בהליכים שמקורם בבית הדין לעררים היא מצמצמת. עמוד זה מסביר מה נדרש כדי לחצות את הרף ומה ניתן לצפות באופן מציאותי.
החוליה הראשונה היא ההשגה הפנימית ברשות. נוהל 1.6.0001 (נוהל קליטת בקשות ועררים על החלטות בלשכות ומטה רשות האוכלוסין), מהדורה 8 מיום 24.2.2022, קובע בסעיף ג.1 כי בשולי החלטת סירוב תצוין אפשרות הגשת ערר פנימי "ללא שיהוי ולא יאוחר מ-21 יום", וסעיף ב.2 מבהיר כי ככלל ניתן ערר פנימי אחד בלבד.
החוליה השנייה היא ערר לבית הדין לעררים לפי סעיף 13כד לחוק הכניסה לישראל, תשי"ב-1952. השלישית היא ערעור מינהלי (עמ"נ) לבית המשפט לעניינים מינהליים, מכוח סעיף 13לא(א) לחוק הכניסה לישראל ולפי סעיף 5(2) ופרט 10 לתוספת השנייה לחוק בתי משפט לענינים מינהליים, תש"ס-2000, כפי שסוכם בעע"מ 3376-23 (31.7.2023). תקנה 22(א) לתקנות בתי משפט לענינים מינהליים (סדרי דין), התשס"א-2000, מוסיפה כי הערעור יוגש לבית המשפט שבאזור שיפוטו יושב בית הדין — ולא לפי מקום מגוריכם.
לא כל החלטה של בית הדין ניתנת לערעור. בבג"ץ 1787-24 (5.3.2024) הובהר כי לפי סעיף 13לא, החלטה סופית ניתנת לערעור בזכות, ואילו "החלטה אחרת" — רק בעניין עיכוב ביצוע ובעניין סמכות עניינית — ניתנת לערעור ברשות; החלטות ביניים אחרות, כגון החלטה בבקשת פסלות דיין, אינן ניתנות לערעור כלל.
שני ראשי תיבות דומים מסתירים פער עצום. עע"מ הוא ערעור בזכות לעליון על פסק דין של בית המשפט לעניינים מינהליים שניתן בעתירה מינהלית (עת"מ). בר"ם היא בקשת רשות ערעור — בלא זכות מוקנית לדיון — על פסק דין שניתן בערעור מינהלי (עמ"נ) על פסק דינו של בית הדין לעררים. בענייני מעמד והגירה, שבהם ההשגה עוברת דרך בית הדין, המסלול לעליון הוא כמעט תמיד בר"ם.
הפיתוי לעקוף את המכשול קיים, ובית המשפט העליון סגר אותו. בעע"מ 3376-23 הגישה עובדת סיעוד שרישיונה בוטל עתירה מינהלית במקום ערעור מינהלי, ואף במחוז שאינו מחוז בית הדין. נקבע כי הסיווג "איננו עניין טכני", שכן ההגשה כעתירה יצרה "מעקף" שהקנה לה כביכול זכות ערעור לעליון, בשעה שבפועל היה עליה להגיש בקשת רשות הנבחנת "לפי אמות מידה שונות ומצמצמות". ההליך סולק על הסף.
בבר"ם 71295-12-25 (10.6.2026) נקבע כי בקשת רשות ערעור ב"גלגול שלישי" על פסק דין שמקורו בבית הדין לעררים תתקבל במקרים חריגים בלבד — כאשר מתעוררת שאלה עקרונית החורגת מעניינם הפרטני של הצדדים, כאשר קיים חשש לעיוות דין, או בהתקיים נסיבות חריגות. בבר"ם 2433-12-24 (23.6.2025) נאמר באותה רוח כי אמת המידה "היא מצמצמת", וכי ככלל תינתן רשות רק כשמתעוררת שאלה עקרונית החורגת מנסיבותיו הקונקרטיות של המקרה או בהתקיים נסיבות מיוחדות.
הריסון אינו שרירותי. בבר"ם 6790-23 (14.7.2024) הוסבר כי אמת המידה מצמצמת "בשים לב לאופיו של בית הדין ולמידת מקצועיותו ומומחיותו", ובית המשפט המחוזי כבר בחן את החלטתו. לכך מצטרף כלל ותיק: ערכאת ערעור אינה נוטה להתערב בממצאי עובדה ומהימנות — ובלשון בר"ם 71295-12-25, "לא כל שכן בגלגול שלישי". משמעות מעשית נוספת: הבקשה עשויה להידחות בלי שהמדינה תתבקש כלל להשיב, כפי שאירע בבר"ם 27522-01-26 (2.7.2026), שם נדחתה הבקשה "אף מבלי להידרש לתשובה" ולפיכך גם לא נפסקו הוצאות.
בבר"ם 2433-12-24 (23.6.2025) הייתה דווקא רשות האוכלוסין המבקשת, לאחר שבית המשפט המחוזי הורה לה לבחון בקשת מעמד מכוח זוגיות ולערוך ריאיון ראשוני. הבקשה נדחתה: נקבע כי המחוזי לא קבע קביעה עקרונית אלא הורה לרשות להבהיר את נהליה, וכי מדובר בהליך "המכוון כנגד יישום של הדין באופן שנטען להיות שגוי". גם המדינה, אם כן, אינה חוצה את הרף כשהטענה היא שההלכה יושמה בטעות.
בבר"ם 71295-12-25 (10.6.2026) נדחתה בקשתו של מבקש מקלט ותיק, שכן "חרף ניסיונו של המבקש לעטות על בקשתו נופך עקרוני" היא ממוקדת בנסיבותיו הפרטניות ובממצאי עובדה ומהימנות. עם זאת בית המשפט קבע כי השיהוי הממושך בהכרעה בבקשת המקלט "רחוק מלהניח את הדעת", העניק 90 יום שבמהלכם לא יורחק המבקש, ולא פסק הוצאות.
מנגד, בבר"ם 48746-03-25 (12.1.2026) ניתנה רשות ערעור. שלוש בקשות של עובדים בענף הסיעוד אוחדו, וכולן נסבו על פרשנות המונח "מניעה אחרת" במסמך ההקלות בענף הסיעוד מיום 23.10.2023. נקבע כי ביסודן עומדת שאלה פרשנית החורגת מעניינם של הצדדים והמצריכה הנחיה של בתי המשפט; לטענת המדינה שהקבוצה הנוגעת בדבר תחומה השיב בית המשפט כי היא אמנם תחומה אך אינה מצומצמת, וכי השאלה עולה "באופן חוזר ונשנה" ולעיתים מובילה לתוצאות שונות בערכאות. פרט מעשי חשוב: הרשות ניתנה רק ביחס לשאלה העקרונית, ולטענות הדיוניות שנלוו (כגון תקינות השימוע) לא ניתנה רשות; בסופו של יום התקבל אחד משלושת הערעורים.
דוגמה שנייה היא בר"ם 2084-24 (14.5.2025), שעניינה מטפלת סיעודית ששהתה בישראל עשרות שנים וסעדה מטופלת אחת עד פטירתה. הרשות ניתנה לא בשל שאלה עקרונית אלא "לשם מניעת עיוות דין": ההחלטה המינהלית התבססה על תשתית עובדתית חלקית ולא מדויקת בדבר זיקות המערערת למדינת מוצאה, ולא נתנה משקל מספיק לקשר יוצא הדופן עם משפחת המטופלת. פסק דינו של המחוזי בוטל והחלטת בית הדין — רישיון א/5 לשנה שיוארך מעת לעת — הושבה על כנה. עיוות דין נטען חייב אפוא להישען על תשתית קונקרטית ומתועדת.
שאלה עקרונית טובה היא שאלה משפטית מוגדרת — לרוב שאלת פרשנות של סעיף חוק, תקנה או סעיף בנוהל — שהתשובה עליה תחול על מקרים רבים נוספים, ושהערכאות הנמוכות מכריעות בה בדרכים שונות. הצגת פסיקה סותרת של בתי משפט מחוזיים באותה סוגיה היא נדבך חזק במיוחד, כפי שנעשה בבר"ם 48746-03-25. גם היקף הקבוצה המושפעת רלוונטי, ואין הכרח שתהיה גדולה — די בכך שאינה מצומצמת ושהשאלה חוזרת ונשנית.
מה בדרך כלל אינו עובד: טענות המכוונות לממצאי עובדה, למהימנות או לשקלול הראיות; טענה שהערכאות שגו ביישום הלכה קיימת; ניסוח כללי של "חשיבות ציבורית" בלי שאלה משפטית חדה; והשגות דיוניות פרטניות. בבר"ם 6790-23 נדחתה הבקשה משום שהטענות כוונו בעיקרן לממצאים עובדתיים בעניינם הפרטני של המבקשים. וכאשר הערכאה הקודמת החזירה חלק מהעניין לבירור נוסף בבית הדין, העליון נוטה לומר שהטענות יתבררו שם ושניתן יהיה להשיג על ההחלטה החדשה בבוא העת.
המועד קצר. תקנה 33(ב) לתקנות בתי משפט לענינים מינהליים (סדרי דין), התשס"א-2000, מקצה 30 יום להגשת בקשת רשות ערעור על פסק דין ועל "החלטה אחרת" של בית המשפט לעניינים מינהליים, והארכה אפשרית רק מ"טעמים מיוחדים שיירשמו" לפי תקנה 38. בבש"מ 7980-21 (20.3.2022) נדחתה בקשת הארכה, ובין השיקולים נמנתה המשוכה שניצבת בפני מבקש להוכיח סיכויי הליך נוכח אמת המידה המצמצמת בגלגול שלישי. בשלב הקודם, בית הדין לעררים נוהג לציין בשולי פסק דינו כי זכות הערעור למחוזי עומדת 45 יום.
הגשת בר"ם אינה מעכבת מאליה הליכי הרחקה; יש להגיש בקשה נפרדת לסעד זמני או לצו ארעי ולנמקה כדין. בבר"ם 71295-12-25 ניתן צו ארעי למניעת הרחקה עד להחלטה אחרת, ואילו בבר"ם 6790-23 נדחתה בקשת סעד הביניים יחד עם הבקשה עצמה, בין היתר משום שהמבקשים לא התייחסו כלל למאזן הנוחות ולסיכויי ההליך; הכללים המלאים מפורטים במדריך נפרד באתר.
בהוצאות התמונה מעורבת: בבר"ם 6790-23 חויבו המבקשים ב-3,000 ש"ח, ואילו בבר"ם 27522-01-26 ובבר"ם 2433-12-24 לא ניתן צו להוצאות כלל.
ההחלטה אם להגיש בר"ם היא החלטה משפטית-כלכלית, לא רגשית. רוב הבקשות בענייני מעמד נדחות, חלקן בלא שהמדינה מתבקשת להשיב, ולעיתים בליווי חיוב בהוצאות. מנגד, כאשר התיק נושא שאלה משפטית שחוזרת על עצמה, או כאשר ניתן להצביע על תשתית עובדתית שגויה שהובילה לתוצאה קשה במיוחד, קיים סיכוי אמיתי.
לפני הגשה ראוי לבחון שלוש שאלות: האם קיימת שאלה משפטית שניתן לנסח בשורה אחת ושחשובה גם למי שאינו צד לתיק; האם ניתן להצביע על פסיקה סותרת או יישום לא אחיד באותה סוגיה; והאם קיים סעד חלופי מהיר יותר — בקשה חדשה לרשות בשל שינוי נסיבות, או פנייה לוועדה הבין-משרדית לעניינים הומניטריים. כאשר התשובה לשתי הראשונות שלילית, ככלל עדיף להשקיע את המשאבים במסלול חלופי.
משרדנו מלווה מבקשי מעמד ובני משפחותיהם לאורך כל שרשרת ההשגה — מן הערר הפנימי ברשות, דרך הערר לבית הדין לעררים והערעור המינהלי, ועד לבחינה כנה של האפשרות לפנות לבית המשפט העליון. אנו קוראים את פסקי הדין שניתנו בעניינכם, מאתרים אם קיימת בהם שאלה עקרונית שניתן לנסח כראוי או פגם המקים חשש לעיוות דין, בודקים את המועדים ואת הצורך בסעד זמני למניעת הרחקה, ואומרים לכם בפתיחות מה סיכויי ההליך לפני שהוא מוגש. כאשר המסקנה היא שבר"ם אינה המסלול הנכון, נציע את החלופה המעשית ביותר בנסיבות העניין.
בר"ם היא בקשת רשות ערעור לבית המשפט העליון על פסק דין של בית המשפט לעניינים מינהליים שניתן בערעור מינהלי (עמ"נ) על פסק דינו של בית הדין לעררים. בשונה מערעור בזכות, אין לכם זכות מוקנית שהעניין יידון — בית המשפט תחילה מחליט אם בכלל לתת רשות. בענייני מעמד והגירה זהו כמעט תמיד המסלול לעליון, משום שההשגה על החלטת הרשות עוברת דרך בית הדין לעררים.
לפי בר"ם 71295-12-25 (10.6.2026), רשות ערעור בגלגול שלישי בהליכים שמקורם בבית הדין לעררים תינתן במקרים חריגים בלבד: כשמתעוררת שאלה עקרונית החורגת מעניינם הפרטני של הצדדים, כשקיים חשש לעיוות דין, או בהתקיים נסיבות חריגות. בבר"ם 2433-12-24 (23.6.2025) הודגש כי אמת המידה "מצמצמת". טענה שהערכאות טעו ביישום הדין, או השגה על ממצאי עובדה ומהימנות, ככלל אינה מספיקה.
תקנה 33(ב) לתקנות בתי משפט לענינים מינהליים (סדרי דין), התשס"א-2000, קובעת 30 יום להגשת בקשת רשות ערעור על פסק דין ועל "החלטה אחרת" של בית המשפט לעניינים מינהליים. הארכה אפשרית רק מ"טעמים מיוחדים שיירשמו" לפי תקנה 38, ובבש"מ 7980-21 (20.3.2022) נדחתה בקשה כזו בין היתר בשל סיכויי ההליך הנמוכים בגלגול שלישי. מומלץ לבדוק את המועד המדויק מיד עם קבלת פסק הדין.
לא באופן אוטומטי. יש להגיש בקשה נפרדת לסעד זמני או לצו ארעי ולנמק אותה, לרבות מאזן הנוחות וסיכויי ההליך. בבר"ם 71295-12-25 ניתן צו ארעי למניעת הרחקה עד להחלטה אחרת, ואילו בבר"ם 6790-23 (14.7.2024) נדחתה בקשת סעד הביניים יחד עם הבקשה, בין היתר משום שהמבקשים לא התייחסו כלל לשיקולים אלה. בנושא זה קיים באתר מדריך נפרד.
לא. בעע"מ 3376-23 (31.7.2023) קבע בית המשפט העליון כי סיווג ההליך כעתירה מינהלית במקום כערעור מינהלי "איננו עניין טכני", וכי הגשה כעתירה יוצרת "מעקף" המקנה לכאורה זכות ערעור לעליון במקום בקשת רשות הנבחנת "לפי אמות מידה שונות ומצמצמות". ההליך שם סולק על הסף. כמו כן, לפי תקנה 22(א) לתקנות, הערעור המינהלי מוגש במחוז שבו יושב בית הדין שעל החלטתו מערערים.