מדיניות אי-ההרחקה כלפי אזרחי אריתריאה וסודן אינה מעמד פליט ואינה מקנה מעמד נגזר לבן הזוג. מדריך מעשי למסלולים, למסמכים ולדרכי ההשגה.
אלפי אזרחי אריתריאה וסודן שוהים בישראל שנים ארוכות בלא מעמד קבוע. רובם מחזיקים ברישיון לישיבת ביקור זמני לפי סעיף 2(א)(5) לחוק הכניסה לישראל, תשי"ב-1952, המוארך מעת לעת; קבוצה קטנה יותר מחזיקה ברישיון ב/1 שניתן לה בשלהי 2007; ויוצאי חבל דרפור מחזיקים ברישיון א/5 שניתן בעקבות פסיקת בית המשפט העליון. איש מהם אינו פליט מוכר — כולם שוהים כאן מכוח מדיניות אי-הרחקה קבוצתית, שהיא מדיניות מינהלית ולא מעמד שהוקנה בחוק.
השאלה שמגיעה למשרדנו שוב ושוב היא מה קורה לבן או לבת הזוג — לעיתים בן זוג מאותה מדינת מוצא, לעיתים אזרח מדינה שלישית שהקשר עמו נרקם בישראל, וכמעט תמיד יש ילדים משותפים שנולדו כאן. ההגנה הזמנית אינה מקנה מעמד אוטומטי לבן הזוג, אך גם אינה סוף פסוק: יש מסלולים, והם נקבעים לפי סוג הרישיון שבידי בן הזוג המוגן.
בית המשפט העליון הגדיר "הגנה זמנית" כהחלטה ארעית של מדינה שלא להרחיק מתחומה פרטים שאינם יכולים לשוב לארץ מוצאם, על בסיס השתייכות קבוצתית, בלי שתיבדק זכאותם הפרטנית למקלט (עע"מ 8908/11 אספו נ' משרד הפנים (17.7.2012)). ההגנה נשענת על עיקרון אי-ההחזרה (Non-Refoulement) שבאמנת הפליטים ועל ההכרה באריתריאה כמדינת משבר, כנקבע בבג"ץ 7146/12 אדם נ' הכנסת (2013), והיא ממשיכה לחול גם על מי שבקשת המקלט הפרטנית שלו נדחתה (ערר (ת"א) 1441-26 (22.7.2026)).
האופי הקבוצתי ניכר בהיסטוריה של הרישיונות: ביום 25.12.2007 הוחלט להעניק לכאלפיים אזרחי אריתריאה ששהו אז בישראל רישיון ב/1 ללא בחינה פרטנית כלל, ואילו מי שנכנסו לאחר מועד זה קיבלו רישיון לפי סעיף 2(א)(5) (ערר (ת"א) 1615-25 (18.8.2026)). מכאן ההשלכה המרכזית: עצם האחיזה ברישיון א/5 — סוג הרישיון הניתן לפליטים — אינה הופכת את המחזיק בו לפליט מוכר (ערר (ת"א) 2830-25 (14.5.2026)), וההבחנה הזאת קובעת אילו נהלים חלים על בן הזוג.
ומכיוון שמדובר במדיניות מינהלית, היא נתונה לשינוי: בקשה קבוצתית לשדרג רישיונות ב/1 של אזרחי אריתריאה נדחתה, והערעור עליה נדחה בעליון ב-2025; ואמות המידה לבחינת בקשות מקלט של נתינים אריתראים הטוענים לעריקות עומדות בימים אלה להכרעה רוחבית בעליון.
נוהל הטיפול במבקשי מקלט מדיני בישראל מס' 5.2.0012 (מהדורה 11, 15.10.2024) קובע בסעיף 1(ז) הסדר צר: מבקשי מקלט שהגיעו לישראל כבני זוג, ואשר בבקשת המקלט ביקשו שלא להרחיק את בן/בת הזוג, לא יורחק בן הזוג עד לתום בירור הבקשה. ובהמשך אותו סעיף: "ככלל, הוראה זו לא תחול על בני זוג שמערכת היחסים ביניהם נרקמה בישראל".
זהו לב הקושי, שכן מרבית הזוגות שפונים אלינו הכירו בישראל. בית הדין לעררים דחה טענה עקרונית לפיה הסעיף אינו חוקתי וקבע כי יש בו היגיון: החשש לשלמות המשפחה רלוונטי בשלב שבו אדם שוקל אם להימלט ממדינתו, ולא לאחר שכבר נמלט. עוד נקבע שם כי גם אילו חל הסעיף — הסעד המרבי הוא אי-הרחקה או רישיון 2(א)(5), ולא השוואת מעמד (ערר (ת"א) 3497-21 (23.7.2023)).
עם זאת, הנוהל נוקט לשון "ככלל" וקיימים חריגים. מה שעשוי להצדיק חריגה אינו עצם קיומם של זוגיות ומשפחה, ואף לא השיהוי בהכרעה בבקשת המקלט, אלא קושי חריג ומוכח להעתיק את חיי המשפחה למדינת אזרחותו של בן הזוג האחר. טענות הומניטריות, כך נקבע, מקומן בבקשה לוועדה הבין-משרדית המייעצת.
נוהל הטיפול במעמד לבן זוג של פליט מוכר מס' 10.1.0018 (מהדורה 1, 6.10.2013) הוא הנוהל שמסדיר מתן מעמד לבן זוג של מי שאינו ישראלי. בקשה להביא בן משפחה ממדינת המוצא נדונה בוועדת הפליטים; בקשה בעניין בת זוג שההיכרות עמה נוצרה בישראל מטופלת בלשכת הרשות לפי כתובת המגורים, ושם נדרשים, בין היתר, דרכון זר בתוקף לשנתיים, תעודת יושר עדכנית, תעודות ציבוריות על המצב האישי, תעודות לידה ונישואין, הוכחות לקשר ולמרכז חיים משותף ותצהיר — ואי-המצאתם במועד שבנוהל מביאה לסגירת הבקשה. הלשכה עורכת תשאול לבדיקת כנות הקשר, ולאחריו נבחנת האפשרות שבני הזוג יחיו יחד במדינת מוצאו של בן הזוג שאינו מוגן. בתקופת הביניים ניתן רישיון ב/2, ואם נמצא שהקשר כן ומרכז החיים בישראל — מאושר רישיון ב/1 לשנה, המוארך לאחר בחינה מחדש (סעיפים 2.ו–2.ז). תוקף ב/1 לא יהיה מאוחר מתוקף רישיון א/5 של בן הזוג המוגן (סעיף 2.ח), ולילדים משותפים נלווים ניתן לאשר א/5 (סעיף 2.ט).
בסוף הנוהל מופיעה הערה שפותחת פתח דווקא למי שאינו פליט מוכר: מי שמחזיק א/5 רק בשל כך שזוהה כמי שמוצאו דרפור, ובקשת מקלט פרטנית בעניינו לא נבחנה או לא הוגשה, יש להפנותו מיד ליחידת הטיפול במבקשי מקלט לראיון זיהוי, ורק לאחר מכן יוחלט על המשך הטיפול. בית הדין קבע כי לשכה שדחתה בקשה כזו על הסף שגתה, וכי החלטתה אף ניתנה בחוסר סמכות (ערר (ת"א) 2830-25 (14.5.2026)).
החסם המעשי הראשון הוא כמעט תמיד המסמכים. הנהלים דורשים תעודות ציבוריות מקוריות ומאומתות ממדינת המוצא, ואדם שנמלט ממדינתו אינו יכול לפנות לרשויותיה בלי לסכן את עצמו או את בני משפחתו שנותרו שם.
בהחלטה עדכנית שעניינה בן זוג אריתראי של אזרחית ישראלית נקבע כי הרציונל שבבסיס הפטור ממסמכים, הקבוע למבקשי מקלט בנוהל הטיפול בהסדרת מעמד לבני זוג של אזרחים ישראלים מס' 5.2.0009, חל במלוא עוצמתו גם על מי שבקשת המקלט שלו נדחתה אך הוא ממשיך לחסות תחת מדיניות אי-ההרחקה בשל מוצאו; דרישת המסמכים הופכת אז לדרישה פרוצדורלית שאינה מידתית. נהלים, הזכיר בית הדין, הם הנחיות פנימיות שניתן ולעיתים חובה לסטות מהן (ערר (ת"א) 1441-26 (22.7.2026)).
מה שכן אפשר להביא: תיעוד רציף של החיים המשותפים — חוזה שכירות, חשבונות, תמונות ותכתובות לאורך זמן; תעודות לידה של ילדים משותפים ופסק דין לקביעת אבהות אם נדרש; תצהירים ומכתבי המלצה; והסבר כתוב על אופן ומשך ההיכרות. ככל שמסמך אינו בר-השגה, יש לומר זאת מראש, להסביר מדוע ולבקש פטור במפורש — ולא להמתין עד שהבקשה תיסגר מחוסר מסמכים.
נוהל 10.1.0018 קובע שלילדים משותפים נלווים ניתן לאשר רישיון א/5 (סעיף 2.ט), וזו הנקודה החיובית. אך יש להיזהר מהנחות שגויות: בית הדין הבהיר כי העובדה שהורה מחזיק בתעודת זהות של תושב ארעי ובמספר זהות ישראלי אינה הופכת את ילדיו לאזרחים ישראלים (ערר (ת"א) 2830-25 (14.5.2026)). מעמדם של הילדים נגזר מן ההליך שיתנהל בעניין ההורים ואינו קם מאליו עם הלידה בישראל. ככל שההורה המוגן מחזיק א/5, יש להעלות את עניין הילדים במפורש באותה בקשה ולא בהליך נפרד; וככל שנטענות נסיבות של טובת הקטין, מקומן בבקשה הומניטרית לוועדה הבין-משרדית המייעצת.
החלטת לשכה אינה סוף הדרך. לפי נוהל קליטת בקשות ועררים על החלטות בלשכות ומטה רשות האוכלוסין מס' 1.6.0001, ערר פנימי מוגש בכתב ללא שיהוי ולא יאוחר מ-21 ימים מיום קבלת ההחלטה, ורק בלשכה שנתנה אותה; ערר שיוגש באיחור לא יטופל (סעיף ב.2).
על ההחלטה בערר הפנימי ניתן להגיש ערר לבית הדין לעררים לפי חוק הכניסה לישראל, תשי"ב-1952, בתוך המועד הקבוע בחוק (ככלל 30 ימים), ועל פסק דינו לערער לבית המשפט המחוזי בשבתו כבית משפט לעניינים מינהליים בתוך 45 ימים. בנסיבות המתאימות ניתן לבקש סעד זמני — צו המונע הרחקה או המורה על הארכת רישיון עד להכרעה.
בשני פסקי דין של בית המשפט המחוזי בתל אביב משנת 2026 הוזכרה השאלה במפורש: בעניין אספו נדון אם אזרח אריתריאה הזכאי להגנה זמנית יכול לבקש מעמד דומה עבור בת זוגו. בית המשפט עמד על ההבדלים בין ההגנה הזמנית לזכויותיהם של פליטים, וציטט: "ככל שמשכה של הגנה זמנית מתארך והזמני נהפך לקבוע הפתרון אינו הפיכה אוטומטית של הנהנה מהגנה זמנית לפליט אלא מעבר למתווה של בחינה פרטנית של עניינו". באותו עניין הותר למערער להגיש בקשת מקלט פרטנית — בחינה פרטנית, לא מעמד נגזר (עמ"נ (ת"א) 79064-09-24 (5.5.2026); עמ"נ (ת"א) 45244-03-26 (19.4.2026)).
באותם פסקי דין נקבע גם שההנחה שבבסיס אותו מתווה — שבקשת מקלט פרטנית תוכרע בזמן סביר — אינה מתקיימת, וכי המתנה של שנים אינה סבירה בשום קנה מידה, בלא הבדל בין ארצות המוצא. בשני המקרים הורה בית המשפט על מתן רישיון א/5 זמני עד להכרעה בבקשת המקלט, בכפוף למניעה ביטחונית או פלילית ולביטול אם הבקשה תידחה. הכלי הזה פועל אפוא דרך בקשת המקלט של בן הזוג המוגן עצמו, לא דרך הזוגיות.
מן הצד השני, ערר (ת"א) 3497-21 (23.7.2023) ממחיש מה אינו עובד: בני זוג שהכירו בישראל ביקשו להשוות את מעמדה של בת הזוג למעמדו של בן הזוג יוצא סודן שקיבל א/5. הערר נדחה, בין היתר משום שלא הוכח קושי לעבור למדינת אזרחותה ומשום שהבקשה הוגשה בשיהוי של כארבע שנים. הלקח: מבססים את הקושי בראיות ופונים מוקדם.
משרדנו מלווה זוגות ומשפחות שבהם אחד מבני הזוג חוסה תחת מדיניות אי-ההרחקה. אנחנו ממפים תחילה את סוג הרישיון שבידי כל אחד מבני הזוג ואת מצב בקשת המקלט, כי מהם נגזר המסלול הנכון; בונים תיק ראיות לכנות הקשר ולמרכז החיים בישראל; מנסחים בקשה מפורשת לפטור או להקלה במסמכים שאינם בני-השגה; ומקפידים על המועדים. איננו מבטיחים תוצאה ולא נציע מסלול שסיכוייו אפסיים, אך אנחנו כן דואגים שההחלטה בעניינכם תתקבל על ידי הגורם המוסמך, לגופה, ועל בסיס התמונה המלאה.
לא. מדיניות אי-ההרחקה היא הגנה קבוצתית שאינה מעמד של פליט, והיא אינה מקנה מעמד נגזר לבן או לבת הזוג. בית המשפט העליון הבהיר בעניין אספו כי כשההגנה הזמנית מתארכת, הפתרון אינו הפיכה אוטומטית של הנהנה ממנה לפליט אלא מעבר לבחינה פרטנית של עניינו. את הבקשה יש לבנות על מסלול קונקרטי — נוהל, נסיבות אישיות וראיות — ולא על עצם הזוגיות.
כן, וזה ההבדל המשמעותי ביותר. נוהל 5.2.0012 מגן מפני הרחקה בעיקר את בן הזוג של מבקש מקלט שהגיע עמו לישראל וביקש זאת בבקשת המקלט, וקובע שככלל ההוראה לא תחול על זוגיות שנרקמה בישראל. בית הדין לעררים אישר את ההיגיון שבהבחנה, אך הבהיר שקיימים חריגים. כדי להיכנס לחריג יש להוכיח קושי חריג להעתיק את חיי המשפחה למדינת אזרחותו של בן הזוג האחר; לא די בעצם קיומם של זוגיות ומשפחה או בשיהוי בהכרעה בבקשת המקלט.
ההערה שבסופו של נוהל 10.1.0018 קובעת שמי שמחזיק א/5 רק משום שזוהה כמי שמוצאו דרפור, ובקשת מקלט פרטנית שלו לא נבחנה או לא הוגשה, יש להפנותו מיד ליחידת הטיפול במבקשי מקלט לראיון זיהוי, ורק לאחר מכן יוחלט על אופן המשך הטיפול. בערר (ת"א) 2830-25 (14.5.2026) נקבע כי דחייה על הסף במצב כזה ניתנה בחוסר סמכות, והתיק הוחזר לגורם המוסמך למתן החלטה בתוך 90 ימים.
לא בהכרח, אך יש להעלות את הטענה במפורש ומראש. בערר (ת"א) 1441-26 (22.7.2026) נקבע כי הרציונל שבבסיס הפטור ממסמכים למבקשי מקלט חל גם על מי שבקשת המקלט שלו נדחתה אך הוא ממשיך לחסות תחת מדיניות אי-ההרחקה, וכי דרישת המסמכים במצב כזה אינה מידתית ואינה סבירה. נהלים הם הנחיות פנימיות שניתן לסטות מהן בנסיבות מתאימות, ואין לדחות בקשה על יסוד המדיניות הכללית בלבד.
ערר פנימי מוגש בכתב ללא שיהוי ולא יאוחר מ-21 ימים מיום קבלת ההחלטה, ורק בלשכה שנתנה אותה; ערר שיוגש באיחור לא יטופל (נוהל 1.6.0001, סעיף ב.2). לאחר מכן ניתן להגיש ערר לבית הדין לעררים בתוך המועד הקבוע בחוק הכניסה לישראל, ועל פסק דינו לערער לבית המשפט המחוזי בשבתו כבית משפט לעניינים מינהליים בתוך 45 ימים. בנסיבות מתאימות אפשר לבקש גם סעד זמני עד להכרעה.