משרד הפנים דורש שבן הזוג הזר יצא מישראל לפני שתיבחן הבקשה מכוח נישואין? מדריך מעשי לכללים, למועדים הקובעים ולדרכי ההשגה. משרדנו מלווה בני זוג בהליך.
מדריך זה נועד לבני זוג זרים של אזרחים ישראלים הנמצאים בישראל בלי רישיון בתוקף, ולבני זוגם הישראלים. הנסיבות חוזרות על עצמן: מי שנכנס כתייר ונשאר לאחר שפג תוקף האשרה, מי שעזב מעסיק חוקי ולא הוסדר לו מעסיק חדש, מי שבקשת המקלט שלו נדחתה והוא לא יצא, ולעיתים מי שנכנס לישראל שלא דרך ביקורת הגבולות. בשלב מסוים בני הזוג נישאים ומגישים בקשה להסדרת מעמד — ובתשובה מקבלים מכתב קצר שלפיו הבקשה לא תטופל אלא לאחר שבן הזוג הזר יצא מישראל.
השאלה אינה טכנית: יציאה בשלב זה עלולה להימשך חודשים ולפגוע בפרנסה ובילדים. מנגד, שהייה שלא כדין אינה מצב ניטרלי — היא חושפת את בן הזוג הזר להליכי אכיפה ומכבידה על נטל ההוכחה שלו. התשובה המשפטית תלויה בעיקר בסדר האירועים ובמה שכתוב בנוהל הספציפי החל על בני זוג נשואים.
כניסתו וישיבתו בישראל של מי שאינו אזרח ישראלי או בעל אשרת עולה מותנות באשרה או ברישיון ישיבה לפי חוק הכניסה לישראל, תשי"ב-1952. נקודת המוצא היא שאין לזר זכות קנויה לשהות בישראל ושלשר הפנים נתון שיקול דעת רחב — שיקול דעת הכפוף לכללי המשפט המינהלי ולביקורת שיפוטית.
לשם יישומו של סעיף 7 לחוק האזרחות, תשי"ב-1952, שעניינו התאזרחות של בעל ואישה, נקבע נוהל 5.2.0008 (נוהל הטיפול במתן מעמד לבן זוג זר הנשוי לאזרח ישראלי). הנוהל שבתוקף הוא מהדורה 16, שפורסמה בפברואר 2026 ועודכנה ביולי 2026. הבקשה מוגשת על ידי שני בני הזוג, ונבחנים בה כנות הקשר, מרכז חיים משותף בישראל והיעדר מניעה ביטחונית או פלילית; אישורה פותח הליך מדורג הנמשך שנים. כאשר שני בני הזוג בחו"ל, הבקשה מוגשת בנציגות ישראל, וסעיף ה.1 קובע כי ככלל תתקבל החלטה בתוך 90 יום ממועד קבלת הפנייה המלאה.
הדרישה לצאת מהארץ נשענת בדרך כלל על נוהל 1.6.0001 (נוהל הטיפול בבקשות ובעררים על החלטות לשכות ומטה רשות האוכלוסין וההגירה) — נוהל כללי ופרוצדורלי. סעיף ג.1.ד שבו, שנוסף בשנת 2020, קובע כי ככלל לא תטופל אלא לאחר יציאה מישראל בקשתו של מי שכניסתו הותנתה בערבות להבטחת יציאתו, של מי שהצהיר שלא יגיש בקשות נוספות להמשך שהות, ושל מי שניתן בעניינו פסק דין הדורש את יציאתו.
אלא שסעיף ג.1 לנוהל 5.2.0008 קובע: "הוראות נוהל 1.6.0001 ונוהל 5.2.0023 יחולו על נוהל זה וזאת למעט מקרים בהם ניתנה התייחסות פרטנית מפורשת אחרת בנוהל זה". מקום שבו הנוהל הספציפי אומר דבר משלו — הוא שגובר.
ולנוהל הנישואין יש מה לומר. הוא מונה מקרים שבהם עברו של בן הזוג הזר מחייב בדיקה מעמיקה — ובהם מי שהורחק בעבר מישראל, מי שנכנס לישראל שלא כדין, ומי ששוהה או שהה בארץ שלא כדין. הסעיף (בפסיקה: ה.2(7)) אינו קובע שיש לסרב לבחון את הבקשה עד ליציאה, אלא שהיא "תועבר לבחינת ראש צוות אשרות בלשכה", שבסמכותו להורות על בדיקות נוספות ולהחליט אם לסרב. כלומר: בחינה — ולא סירוב מראש.
ההבחנה המעשית החשובה ביותר היא מועד הגשת הבקשה ביחס לנקיטת הליכי אכיפה. נהלי הזוגיות קובעים, בנוסח שצוטט בפסיקת בית המשפט העליון ובפסיקת בתי הדין, כי "במידה והוגשה בקשה לפי נוהל זה למעמד עבור מוזמן השוהה בישראל שלא כדין, לא יורחק המוזמן עד לקבלת החלטה בבקשה ובלבד שהבקשה הוגשה (לרבות הגשת כל המסמכים) טרם ננקטו נגד המבקש הליכי אכיפה". שימו לב לסוגריים: לא די בפתיחת בקשה מקוונת — נדרשת הגשה מלאה.
התמונה המשלימה מופיעה בנוהל 10.3.0001 (נוהל הוצאת צווי הרחקה ומשמורת): סעיפים ו.1.6 ו-ו.1.7 קובעים כי עצם הגשת בקשה מכוח זוגיות אינה מונעת הוצאת צו הרחקה, וכי בקשה שהוגשה כשהמבקש כבר במשמורת אינה מעכבת את ההרחקה. סעיף ד.2.8 מאפשר לממונה ביקורת הגבולות לבדוק, כשנטענת בשימוע טענת זוגיות, אם קיימת במערכת אינדיקציה לפנייה או לבקשה בלשכה — ולשקול בדיקה ראשונית של הקשר.
המסקנה חדה: מי ששוהה שלא כדין ומנהל קשר זוגי אמיתי, אך דוחה את ההגשה — מהמר.
מצב נפרד וקשה יותר הוא של מי שכבר ניתן בעניינו פסק דין המורה לו לצאת מישראל — למשל לאחר דחיית בקשת מקלט — והוא נשאר בארץ והגיש בקשה חדשה מכוח זוגיות. בבר"ם 2433-12-24 (23.6.2025) קבע בית המשפט העליון כי נהלי הזוגיות אינם מסדירים מצב זה במפורש, והורה לרשות להבהיר איזה נוהל גובר בו.
המהדורה הנוכחית של נוהל 5.2.0008 כוללת מענה. סעיף ג.12 קובע כי מוזמן שניתן נגדו פסק דין המורה לו לצאת מישראל ולא עשה כן, והגיש בקשה למעמד מכוח זוגיות, "ככלל, בקשתו לא תטופל אלא רק לאחר יציאתו מישראל" — אך בכפוף לבקשה מנומקת, בסמכות מנהל המרחב לאשר טיפול בבקשה עוד לפני היציאה, "רק במקרים חריגים מאוד ומטעמים מיוחדים" שיתועדו. אותו סעיף מוסיף כי כאשר הוגשה בקשה עבור מוזמן השוהה בישראל שלא כדין ואין בעניינו פסק דין הדורש יציאה — ייערך למוזמן ולמבקש ריאיון.
לכן השאלה הראשונה בכל תיק כזה היא אם קיים פסק דין תלוי ועומד המורה על יציאה.
גם כשהרשות אינה רשאית להתנות את בחינת הבקשה ביציאה מהארץ, השהייה שלא כדין אינה נמחקת. בהלכת סטמקה (בג"ץ 3648/97 סטמקה נ' שר הפנים, פ"ד נג(2) 728 (1999)) נקבע כי דרישה גורפת שבן הזוג הזר יעזוב את הארץ עד שתיבדק כנות הנישואין אינה עולה בקנה אחד עם מושכלות ראשונים במשטר דמוקרטי — ולצד זאת, שכאשר בן הזוג מבקש להכשיר את שהותו הבלתי חוקית בנישואין יוטל על בני הזוג "נטל כבד מהרגיל". בעע"מ 4614/05 מדינת ישראל נ' אורן, פ"ד סא(1) 211 (2006) נקבע כי המדיניות הגורפת אינה מידתית ודינה להתבטל, אך אין להתעלם ממשקלה של השהייה שלא כדין.
הצירוף הזה הוא לב העניין: נטל מוגבר אינו עילה לסרב לבחון, ואינו מתמצה בדרישה לצאת מהארץ — אלא בדרישה לראיות מהותיות יותר. בפועל, ראיונות סימולטניים הם הכלי המרכזי של הרשות ומשקלם בפסיקה גבוה בהרבה ממשקלן של עדויות מקורבים; לכן חשוב לתעד מגורים משותפים והתנהלות כלכלית משותפת לאורך זמן, ולהימנע ממסמכים שנוצרו בדיעבד.
מכתב שלפיו "הבקשה לא תטופל אלא לאחר יציאה מישראל" הוא החלטה מינהלית לכל דבר, וניתן להשיג עליה. השלב הראשון הוא ערר פנימי ללשכה, במועד ובאופן הקבועים בנוהל 1.6.0001. ראוי שהערר יצביע על הוראת הנוהל הספציפי שלא יושמה, ויציג תשתית ראשונית לקשר זוגי כן.
אם הערר הפנימי נדחה, הדרך היא ערר לבית הדין לעררים לפי חוק הכניסה לישראל, ולצידו בקשה לצו ביניים שיעכב הרחקה עד להכרעה. בית הדין בוחן בשלב זה את סיכויי הערר ואת מאזן הנוחות, ובשני המישורים משקלה של ההתנהלות הקודמת — משך השהייה שלא כדין, מועד ההגשה וציות להחלטות שיפוטיות — הוא מכריע. על פסק דין של בית הדין ניתן להגיש ערעור מינהלי לבית המשפט המחוזי בתוך 45 יום.
כאשר בן הזוג הזר כבר במשמורת נפתח מסלול מקביל בבית הדין לביקורת משמורת, ולעיתים ניתן להשיג שחרור בערובה בזמן שנערכת בחינה ראשונית של הקשר. החלטה כזו אינה מקנה מעמד.
בערר (ת"א) 2691-25 (12.3.2026) שהתה העוררת בישראל שלא כדין, בני הזוג נישאו והגישו בקשה מקוונת, והרשות סירבה לבחון אותה בהסתמך על הנוהל הכללי. בית הדין קיבל את הערר: הנוהל הכללי פרוצדורלי, ואילו לבני זוג נשואים קיים נוהל ספציפי הכולל הוראות מפורשות למי ששוהה בישראל בעת ההגשה. בית הדין הורה לזמן לראיון כנות קשר ולתת החלטה מנומקת בתוך 90 ימים, וקבע שאם תאושר הבקשה יונפק רישיון ב/1 לחצי שנה לתקופת הבדיקות.
בערר (ת"א) 1931-25 (17.9.2025) התמונה הפוכה: בקשת המקלט נדחתה, העוררת לא יצאה, ובעת שהתייצבה בלשכה הוצאו נגדה צווי הרחקה ומשמורת — ורק אז הוגשה הבקשה. בית הדין הבהיר כי ננקטו כאן הליכי אכיפה תחילה, ולכן ככלל אין בהגשת הבקשה כדי לעכב הרחקה; אך משעלה פגם בשימוע, שבו כלל לא נשאלה על בן זוג בישראל, הותלה צו ההרחקה וניתנה הזדמנות להציג "ראיות מוצקות ביותר לסתור" את החשש לפיקטיביות.
בערר (ת"א) 1360-26 (12.2.2026) עוכבה העוררת בפעילות אכיפה יזומה לאחר כשנה וחצי ללא רישיון, וטענת הזוגיות עלתה לראשונה בשימוע; בקשתה לצו ביניים נדחתה, והערר נדחה (7.6.2026).
ובערר (י-ם) 2216-25 (1.12.2025) נדחתה בקשה לאחר שנים רבות של שהייה שלא כדין; בית הדין קבע כי עצם השהייה שלא כדין מגבירה את הנטל ואף משליכה על מידת האמון בגרסה. גם בערר (ת"א) 1766-26 (29.4.2026), שבו נערכה דווקא בחינה ראשונית, נדחה הערר משנמצאו סתירות מהותיות. הפתח לבחינה בישראל אינו פוטר, אפוא, מנטל ראייתי כבד.
אנחנו מלווים בני זוג נשואים — הישראלי והזר כאחד — בכל שלבי ההליך: בדיקה מקדימה של מצב השהייה והרישום, לרבות צווים או פסקי דין תלויים ועומדים; בניית תיק ראיות מלא לפני ההגשה; ניסוח ערר פנימי המצביע על הוראת הנוהל הספציפי שלא יושמה; והגשת ערר לבית הדין לעררים בצירוף בקשה לצו ביניים כשנשקפת סכנת הרחקה. אנחנו מכינים את בני הזוג לראיונות ומייצגים בבית הדין לביקורת משמורת ובערעור מינהלי. בכל תיק אנחנו בוחנים תחילה את סדר האירועים ואת מה שניתן להוכיח — ורק אז ממליצים על המסלול.
לא כעניין של מדיניות גורפת. בית המשפט העליון קבע בהלכת סטמקה ובעניין אורן כי דרישה גורפת ליציאה מהארץ בטרם תיבחן כנות הקשר אינה מידתית ודינה להתבטל. נוהל 5.2.0008 עצמו קובע שכאשר בן הזוג שוהה או שהה בארץ שלא כדין הבקשה תועבר לבחינת ראש צוות אשרות, ולא שתסורב על הסף. עם זאת, בנסיבות פרטניות — ובעיקר כשקיים פסק דין המורה על יציאה או כשננקטו הליכי אכיפה תחילה — הרשות רשאית לעמוד על היציאה.
המצב קשה משמעותית. נוהל 10.3.0001 קובע כי עצם הגשת בקשה למעמד מכוח זוגיות אינה מונעת הוצאת צו הרחקה, וכי בקשה שהוגשה בעת שהמבקש נמצא במשמורת אינה מעכבת את ההרחקה. הפסיקה רואה בהעלאת טענת זוגיות לראשונה לאחר המעצר נסיבה המעוררת חשש ממשי לפיקטיביות, הדורש "ראיות מוצקות ביותר לסתור". עם זאת, פגם בשימוע או אינדיקציה לפנייה שקדמה למעצר עשויים להצדיק בדיקה ראשונית של הקשר לפני הרחקה בפועל.
לא. נוסח הנוהל שצוטט בפסיקה מתנה את ההגנה מפני הרחקה בכך שהבקשה הוגשה "לרבות הגשת כל המסמכים" לפני שננקטו הליכי אכיפה, כך שפתיחת בקשה בלי המסמכים עלולה שלא להיחשב הגשה מלאה. בנוסף, סעיף ג.4 לנוהל 5.2.0008 קובע כי כאשר נדרשות השלמות בקשר לרישום הכניסה לישראל והחומר לא יומצא בתוך 60 ימים — הבקשה תיסגר אוטומטית וללא הודעה למבקשים.
יש, אך המסלול צר. סעיף ג.12 לנוהל 5.2.0008 קובע כי ככלל בקשתו של מי שלא קיים פסק דין כזה לא תטופל אלא לאחר יציאתו מישראל, ולצד זאת מאפשר למנהל המרחב לאשר טיפול בבקשה עוד לפני היציאה — בכפוף לבקשה מנומקת, ורק במקרים חריגים מאוד ומטעמים מיוחדים שיתועדו. לכן יש להגיש בקשה מנומקת המסבירה מדוע המקרה חריג, ולא להסתפק בבקשה סטנדרטית.
אישור הבקשה פותח את ההליך המדורג. לפי סעיף ז.1 לנוהל 5.2.0008 יינתן לבן הזוג הזר רישיון לישיבת ארעי מסוג א/5 — לשנה בפעם הראשונה, ועד לתקופה כוללת של ארבע שנים, בכפוף לעמידה בתנאי הנוהל ולהיעדר מניעה. בתקופת הבדיקות שקודמת לכך ניתן, בנסיבות המתאימות, לקבל רישיון ב/1 זמני, כפי שהורה בית הדין לעררים באחד המקרים שנדונו בשנת 2026.