שחרור בערובה ממשמורת — כמה כסף ואילו תנאים?

בן משפחה נלקח למשמורת — מה אפשר לעשות עכשיו

השיחה מגיעה בדרך כלל בערב: אדם נעצר בפעילות של פקחי רשות האוכלוסין וההגירה, נערך לו שימוע, הוצאו נגדו צו משמורת וצו הרחקה, והוא הועבר למתקן משמורת. שאלת המשפחה היא כמעט תמיד אותה שאלה — כמה כסף צריך כדי להוציא אותו, ומי צריך לחתום.

דף זה מיועד לבני משפחה, בני זוג, חברים ומעסיקים של מי שמוחזק במשמורת לפי חוק הכניסה לישראל, תשי"ב-1952. הוא מסביר מתי החוק מתיר שחרור בערובה, מי קובע את הסכום ואת התנאים, אילו סכומים נקבעים בפועל, וכיצד מפקידים את הערבות ומתי היא מוחזרת או מחולטת. נאמר מראש: אין "תעריף". הסכום נגזר מרמת הסיכון שהערכאה מזהה, ומהיכולת להראות שהאדם אכן ייצא מישראל במועד שייקבע לו.

הכלל, החריג ועילות השחרור בחוק

נקודת המוצא בחוק חמורה. סעיף 13(א) לחוק הכניסה לישראל קובע כי מי שנמצא בישראל בלי רישיון ישיבה "יורחק מישראל בהקדם האפשרי אלא אם כן יצא מרצונו קודם לכן", וסעיף 13א לחוק קובע כי שוהה שלא כדין "יוחזק במשמורת עד ליציאתו מישראל או עד להרחקתו ממנה, אלא אם כן שוחרר בערבון כספי, בערבות בנקאית או בערובה מתאימה אחרת". הכלל הוא אפוא ההחזקה במשמורת, והשחרור הוא החריג.

את החריג מסדיר סעיף 13ו לחוק. העילה המרכזית בפועל היא זו שבסעיף 13ו(א)(2): השתכנעות כי השוהה שלא כדין ייצא מישראל בעצמו במועד שנקבע לו, וכי לא יהיה קושי באיתורו אם לא ייצא. לצידה עומדות עילת הגיל או המצב הבריאותי וטעמים הומניטריים מיוחדים (סעיף 13ו(א)(3)) ועילת חלוף 60 הימים במשמורת (סעיף 13ו(א)(4)). מנגד, סעיף 13ו(ב) מונה נסיבות שבהן ככלל לא ישוחרר אדם בערובה, ובהן מסוכנות לשלום הציבור — שיקול שבתי הדין נותנים לו משקל מרכזי כשברקע הרשעה בעבירת אלימות.

בפועל השאלה המכרעת היא שאלת האמון. סירוב עקבי לשתף פעולה עם ההרחקה, אי-מסירת פרטי דרכון או הפרת פסק דין שהורה לצאת מישראל שומטים את הקרקע תחת עילת השחרור, ואז גם ערובה גבוהה לא תועיל.

מי קובע את הערובה — הממונה, ומעליו בית הדין

שתי סמכויות פועלות במקביל. הראשונה היא של ממונה ביקורת הגבולות. סעיף ה.1.2 לנוהל 10.3.0001 (נוהל הוצאת צווי הרחקה ומשמורת לפי חוק הכניסה לישראל, מהדורה 4, 15.3.2023) קובע כי משהחליט הממונה שלא להעביר את השוהה למשמורת מפני שהתקיימה עילה מעילות סעיף 13ו(א) — יפרט על גבי טופס צו המשמורת את תנאי השחרור ואת מועד היציאה מישראל. לצד זה מסדיר נוהל 5.1.0004 (נוהל ערבויות כללי, עודכן 15.1.2026) את הצד המעשי של הערבות — היכן מפקידים, מתי מושבת ומתי מחולטת. שיקול הדעת בקביעת הסכום הוא פרטני: הוא נגזר מנסיבותיו של הזר, מהפרות קודמות ומן השאלה עד כמה ההפקדה תאיין את החשש שלא ייצא במועד.

הסמכות השנייה היא של בית הדין לביקורת משמורת. המוחזק מובא לפניו בהתאם לסעיפים 13יד–13טו לחוק הכניסה לישראל, ולאחר מכן מתקיימים דיוני ביקורת עיתיים — בהחלטות שנבחנו כאן נקבע מועד הדיון הבא, ככלל, כשלושה עד ארבעה שבועות מאוחר יותר. בית הדין רשאי לאשר את צו המשמורת, להורות על שחרור, או לקבוע תנאי שחרור חלופיים לאלה שקבע הממונה, לרבות סכום נמוך יותר או פריסה לתשלומים.

כמה כסף באמת — מה מלמדות ההחלטות

אין תעריף אחיד, אך יש טווח מזוהה. בהחלטות בית הדין לביקורת משמורת מהשנים 2025–2026 נעים סכומי ההפקדה, ככלל, בין כ-20,000 ₪ לכ-40,000 ₪, ולצידם נדרשות לא פעם ערבויות של צד שלישי בסכומים דומים.

כך, בהחלטה מיום 19.3.2025, בעניינו של מי שהורשע בעבירת אלימות חמורה ולצידה הוצגה תוכנית שיקום, עמד בית הדין על 40,000 ₪ בהפקדה ועוד 40,000 ₪ בערבות של אזרח או תושב ישראל. כשהיציאה קרובה וקונקרטית נקבעים סכומים נמוכים יותר — 20,000 ₪ בהחלטה מיום 18.2.2026, ו-30,000 ₪ בפריסה לשני תשלומים בהחלטה מיום 16.11.2025.

שני עקרונות מנוגדים מושכים את הסכום: כמידת הסיכון כך גובה הערובה — היסטוריה של הפרות, סירוב לשתף פעולה או שהייה ממושכת שלא כדין ידחפו אותו כלפי מעלה; ומנגד, אין להעמיד תנאים שאדם לא יוכל לעמוד בהם בשל מצבו הכלכלי בלבד.

מה נלווה לכסף: ערב, התייצבות, כתובת ומועד יציאה

הערובה הכספית היא רק רכיב אחד. הרכיב השני, החשוב לא פחות למשפחה, הוא הערב — אזרח או תושב ישראל שחותם על כתב ערבות בסכום נקוב להבטחת התייצבות המוחזק ויציאתו מהארץ במועד. לעיתים די בערב אחד בסכום צנוע, ולעיתים נדרשת ערבות בסכום זהה להפקדה; במקרה אחד נדרשו שתי ערבויות צד ג' בסך 30,000 ₪ כל אחת, בחתימת בעלי דרכון בתוקף שיזדהו באמצעותו.

לצד אלה נקבעים כמעט תמיד תנאי פיקוח: התייצבות תקופתית בלשכת רשות האוכלוסין וההגירה — אחת לשבוע, אחת לשבועיים או אחת ל-30 יום — לבחינת המעמד ואפשרות ההרחקה ולבדיקת העמידה בתנאים; מסירת כתובת מדויקת ומגורים בה בלבד, בלא מעבר לכתובת אחרת טרם הודעה בכתב לרשות; ומסירת מספר טלפון פעיל. כן נדרשת התחייבות לצאת מישראל במועד ולשתף פעולה עם הליכי ההרחקה, ולעיתים לפעול אקטיבית להנפקת מסמכי נסיעה — בהחלטה אחת נקבע לכך פרק זמן של 90 יום מהשחרור. בנסיבות מתאימות נוספים תנאים ייחודיים: התחייבות שלא להגיש בקשה נוספת להסדרת מעמד עד ליציאה מהארץ, או השתתפות בתוכנית טיפולית-שיקומית ודיווח עליה.

היכן מפקידים, מתי מקבלים בחזרה ומתי מחלטים

נוהל 5.1.0004 מסדיר את הצד המעשי. לפי סעיף 2.1, ביחידת הערבויות בנתב"ג ניתן להפקיד ערבות בנקאית (לרבות דיגיטלית), שיק בנקאי, מזומן באמצעות כרטיס אשראי או ספח מאושר על הפקדה לחשבון. הערב נדרש להצטייד במסמך ההחלטה, בתעודה מזהה, ובשיק מבוטל או אישור ניהול חשבון בבנק ישראלי שאליו תושב הערבות. בלשכות המרחביות של מינהל האוכלוסין ניתן להפקיד ערבויות בנקאיות בלבד.

עמד הנערב בתנאים — הערבות מושבת לחשבון שמסר הערב בתוך 30 ימים (סעיף 6.2). לא עמד בהם — לפני חילוט, מלא או חלקי, נשלח לערב מכתב התראה (סעיף 7.3), והוא רשאי להשיב עליו בתוך 14 ימים (סעיף 7.4). הופקדה הערבות מכוח החלטה של ערכאה שיפוטית, בקשה לשנות את תנאיה מופנית ככלל לאותה ערכאה: בהחלטה מיום 1.1.2025 נמנע בית הדין לביקורת משמורת מלהפחית ערובה שקבע בית המשפט המחוזי, משלא נמצא טעם לשינוי. הפרת תנאי אינה עניין טכני: בהחלטות נקבע במפורש כי היא מביאה לחילוט מיידי של הערובה ומהווה עילה להשבת המשוחרר למשמורת בכל עת.

המסלול הדיוני: עיון חוזר, בקשת שחרור וערעור

אם הסכום גבוה מיכולתכם, אין להמתין לדיון הבא: אפשר לפנות לממונה ביקורת הגבולות בבקשה לבחון מחדש את תנאי הערובה לנוכח שינוי נסיבות, ובמקביל להגיש לבית הדין בקשה לשחרור או לשינוי תנאים. ראוי לצרף אסמכתאות: אישורי חשבון ותלושי שכר, פרטי ערב ישראלי המוכן לחתום, כרטיס טיסה ומסמכים רפואיים.

על החלטת בית הדין לביקורת משמורת ניתן לערער לבית המשפט המחוזי בשבתו כבית משפט לעניינים מנהליים בתוך 45 יום מקבלת ההחלטה. זהו הכלי הנכון כאשר הסכום שנקבע אינו מידתי, כאשר לא נשקלו הנתונים הכלכליים או המשפחתיים, או כאשר לא נבחנה חלופה של פריסה לתשלומים.

חשוב להבין את גבולות ההליך. תכלית המשמורת היא ההרחקה, לא הסדרת מעמד: בהחלטה מיום 7.5.2025 סירב בית הדין להפחית ערובה למי שהצהיר כי אינו מוכן לשוב לארצו, והבהיר כי עליו לשתף פעולה עם הרחקתו. טענות נגד צו ההרחקה או בעניין מעמד מקומן בערר לבית הדין לעררים או בעתירה מינהלית. עם זאת, הליך תלוי ועומד עשוי להשפיע: פרק ו לנוהל 10.3.0001 קובע כי אם הוגשה לפני ההשמה במשמורת בקשה לוועדה הבינמשרדית ההומניטרית (נוהל 5.2.0022) או בקשה לעיכוב הרחקה במצב חירום רפואי (נוהל 5.2.0038), יש ליצור קשר מיידי עם הלשכה המטפלת, לשקול שחרור בערובה, ואם לא התקבלה החלטה בתוך 14 יום ממועד הוצאת צו ההרחקה — על הממונה לבחון שחרור בתנאים.

מה עולה מן הפסיקה

בבית הדין לביקורת משמורת, בהחלטה מיום 16.11.2025 (תיק 9277499), עמד ממונה ביקורת הגבולות על ערובה של 50,000 ₪ שקבע מיוזמתו, ובית הדין קבע כי ככל שהמוחזק לא יורחק ולא יעמוד בתנאי הממונה, ישוחרר כנגד 30,000 ₪ בשני תשלומים, ערב אזרח ישראלי בסך 5,000 ₪ והתייצבות שבועית. הלקח המעשי: החלטת שחרור של הממונה היא נקודת פתיחה, לא תקרה.

בהחלטה מיום 18.2.2026 (תיק 9288154) שוחררה תיירת שבקשת המקלט שלה נדחתה והיא טענה שלא קיבלה את ההחלטה, כנגד 20,000 ₪, יציאה מרצון בתוך שבעה ימים והתחייבות שלא להגיש בקשה נוספת להסדרת מעמד. הלקח: כשהיציאה קרובה, קונקרטית ומגובה בהתחייבות — הסכום יורד ולוח הזמנים מתקצר.

בעמ"נ (מרכז) 16856-06-25 (12.6.2025) ביקשה המדינה ערובה של 30,000 ₪ מאב לקטינים שהושמו במסגרת חוץ-ביתית. בית המשפט העמיד את הערובה על 20,000 ₪ ופרס אותה: 2,500 ₪ כתנאי לשחרור, 2,500 ₪ נוספים עד סוף אותו חודש, והיתרה בשלושה תשלומים חודשיים שווים בני 5,000 ₪, תוך שנקבע כי אין להציב תנאים שאדם לא יוכל לעמוד בהם בשל מצבו הכלכלי ואך בשל כך תישלל חירותו (המערערים הפנו לבר"ם 7267/09 סומיילי עבדולאי נ' משרד הפנים (2009)). הלקח: פריסה לתשלומים היא בקשה לגיטימית, ובלבד שהיא מגובה בנתונים.

מן העבר האחר, בהחלטה מיום 1.1.2025 (תיק 9232271) סירב בית הדין להפחית ערובה של 40,000 ₪ ושתי ערבויות צד ג' בסך 30,000 ₪ כל אחת, שנקבעו בבית המשפט המחוזי, ואישר את המשך ההחזקה במשמורת — על רקע הפרת פסק דין שהורה לצאת מישראל, ניסיון להימלט מפקחי הרשות וסירוב עקבי לשתף פעולה. הלקח: הערובה נועדה לאיין חשש קונקרטי; כשאין אמון בסיסי, גם סכום גבוה לא יפתח את השער.

כיצד משרדנו מסייע

משרדנו מלווה משפחות, בני זוג ומעסיקים בהליכי משמורת מהשעה הראשונה: הופעה בשימוע ובדיוני הביקורת, בקשות שחרור ובקשות לעיון חוזר בתנאי הערובה, איתור והכנת ערב ישראלי, בניית פריסת תשלומים מגובה במסמכים, וערעור לבית המשפט המחוזי כשהתנאים שנקבעו אינם מידתיים. אנו גם בוחנים בכל תיק את ההליכים המקבילים — ערר, עתירה או בקשה הומניטרית — כדי שהשחרור לא ייקבע במנותק מהם. אין באמור כדי להבטיח תוצאה; כל תיק נבחן לפי נסיבותיו.

כמה כסף צריך כדי לשחרר אדם ממשמורת?

אין סכום קבוע. בהחלטות בית הדין לביקורת משמורת מהשנים האחרונות נעים סכומי ההפקדה, ככלל, בין כ-20,000 ₪ לכ-40,000 ₪, ולעיתים נדרשות בנוסף ערבויות צד שלישי בסכומים דומים. הסכום נגזר מרמת הסיכון שהאדם לא ייצא מישראל במועד — היסטוריה של הפרות או סירוב לשתף פעולה מעלה אותו, ומצב כלכלי מוכח יכול להצדיק הפחתה או פריסה.

האם אפשר לשלם את הערבות בתשלומים?

כן, וזו בקשה מקובלת. בהחלטה מיום 16.11.2025 חולקה ערובה של 30,000 ₪ לשני תשלומים, כאשר רק 20,000 ₪ נדרשו לצורך השחרור עצמו. בעמ"נ (מרכז) 16856-06-25 (12.6.2025) נפרסה ערובה של 20,000 ₪ לחמישה תשלומים, כשרק 2,500 ₪ היוו תנאי לשחרור. כדי שהבקשה תתקבל יש לגבות אותה במסמכים על המצב הכלכלי.

מי יכול לשמש ערב, ומה הוא מסכן?

ככלל נדרש אזרח או תושב ישראל שחותם על כתב ערבות בסכום נקוב להבטחת התייצבות המוחזק ויציאתו מהארץ במועד; במקרים מסוימים נדרשו ערבים בעלי דרכון בתוקף. אם הופרו התנאים, הערבות עלולה להיות מחולטת — אך לפי נוהל 5.1.0004 נשלח לערב מכתב התראה לפני חילוט מלא או חלקי, והוא רשאי להשיב עליו בתוך 14 ימים.

מה קורה אם מפרים תנאי שחרור?

הפרה עלולה להביא לחילוט מיידי של הערובה ולהשבת האדם למשמורת בכל עת — כך נקבע במפורש בהחלטות שחרור. בהחלטה מיום 1.1.2025 אושר המשך החזקתו במשמורת של מי שלא עמד בתנאי השחרור שקבע בית המשפט המחוזי, ובקשתו להפחית את הערובה נדחתה. אם חל שינוי נסיבות אמיתי, הדרך היא לפנות מראש לממונה או לבית הדין ולא להפר.

האם אפשר להשתחרר בערובה כדי להסדיר מעמד בישראל?

ככלל לא. תכלית המשמורת היא ההרחקה, ובית הדין לביקורת משמורת בוחן אם ניתן להשתכנע שהאדם ייצא מישראל — לא אם ראוי להסדיר את מעמדו. בהחלטה מיום 7.5.2025 נדחתה בקשה להפחית ערובה למי שהצהיר כי אינו מוכן לשוב לארצו, ובהחלטה מיום 1.1.2025 נקבע כי כאשר אין אמון שהאדם ייצא, לא יועילו תנאים וערבות גבוהה. טענות בעניין מעמד מקומן בערר לבית הדין לעררים או בעתירה מינהלית, אך קיומו של הליך תלוי ועומד עשוי להשפיע על שאלת השחרור בתנאים.