צו הורות פסיקתי, צו אימוץ ותעודת לידה מתוקנת: מה קובעים חוק מרשם האוכלוסין והפסיקה על רישום שני הורים, ומה עושים כשהרשות מסרבת. משרדנו מלווה משפחות בהליך.
אם אתם זוג הורים מאותו המין וילדכם רשום על שם הורה אחד בלבד, או שקיבלתם תעודת לידה שמופיעה בה אם אחת בלבד, אתם רחוקים מלהיות יחידים. המצב מוכר למשפחות שבהן הילד נולד מתרומת זרע אנונימית, לזוגות גברים שילדם נולד בפונדקאות בחו"ל, ולמשפחות שבהן הורותו של ההורה השני הוסדרה רק לאחר הלידה — בצו אימוץ או בצו הורות פסיקתי.
ההבחנה שרוב המשפחות נתקלות בה היא זו: הרישום במרשם האוכלוסין ותעודת הלידה אינם אותו דבר. אפשר להיות רשומים שניכם כהורים במרשם ובספח תעודת הזהות, ועדיין לקבל תעודת לידה שבה מופיע הורה אחד בלבד. להלן נסביר מה קובעים החוק והנהלים, מה נפסק בפסיקה העדכנית, ומהו המסלול המעשי כאשר הרשות מסרבת.
שני סעיפים בחוק מרשם האוכלוסין, תשכ"ה-1965 עומדים במרכז הסוגיה. סעיף 20 קובע כי משאומץ ילד, יירשמו מאמציו כהוריו "במרשם ובכל תעודה לפי חוק זה" — לשון רחבה שחלה על פניה גם על תעודת לידה. סעיף 30(א) הוא הסעיף שמכוחו מונפקת התעודה עצמה. לצדם עומד סעיף 19ב, שלפיו פרט רישום של תושב הנרשם לראשונה יירשם על פי תעודה ציבורית שהוצגה לפקיד הרישום.
נוהל 2.15.0001 (נוהל הנפקת תעודת לידה), מהדורת 14.1.2019, מסדיר את ההנפקה. סעיף 4.11 מורה לפקיד לוודא שהפרטים בתעודה תואמים את הפרטים "כפי שהיו בעת הלידה", ואוסר לכלול בה שינויים שחלו לאחר מכן ברישום הילד או הוריו. שימו לב שהנוהל לא עודכן מאז 2019 — כלומר לפני פסקי הדין שנדונו להלן.
תיקון פרט רישום נעשה לפי נוהל 2.4.0001 (נוהל ביצוע שינויים, תיקונים, השלמות ומחיקות בפרטי רישום במרשם האוכלוסין), מהדורת 20.7.2020, הדורש הצגת תעודה ציבורית מרשות ממלכתית — למשל פסק דין — ונוכחות אישית בלשכה, וקובע כי השירות אינו כרוך באגרה. כשהתעודה ניתנה בחו"ל, נוהל 1.3.0001 מחייב תעודה מקורית, מאומתת באפוסטיל (או בשרשרת חתימות במדינות שאינן חברות באמנת האג) ומתורגמת בתרגום נוטריוני.
מרשם האוכלוסין הוא בעיקרו מאגר סטטיסטי, המבוסס על הצהרות ומסמכים שמציגים התושבים. מאז הלכת פונק שלזינגר (בג"ץ 143/62 פונק שלזינגר נ' שר הפנים) נקבע כי לפקיד הרישום לא ניתנה סמכות שיפוטית, ועליו לבצע את הרישום המבוקש — אלא אם מדובר באי-נכונות "הגלויה לעין" שאינה מוטלת בספק סביר. כלל זה חל גם על פרט ההורות, מקום שמדובר בפרט בעל אופי רישומי.
תעודת הלידה, לעומת זאת, נתפסת בעיני הרשות כמסמך מיוחד ה"קופא בזמן". בבג"ץ 7978/16 סיראי נ' שר הפנים (2024) קיבל בית המשפט העליון את הטענה שהתעודה נועדה לשקף את מצב הדברים ביום הלידה, אך דחה את הטענה שהיא משקפת אך ורק הורות ביולוגית. הבחנה זו היא המפתח לכל הדיון.
הפסיקה מכירה בארבעה אדנים לכינון הורות: זיקה גנטית, זיקה פיזיולוגית (מי שנשאה את ההיריון), אימוץ, והורות מכוח "זיקה לזיקה" — הורותו של בן או בת הזוג של ההורה הביולוגי. שני האדנים האחרונים מאפשרים הכרה בהורות גם בהיעדר זיקה ביולוגית לילד.
צו הורות פסיקתי ניתן בבית המשפט לענייני משפחה מכוח סעיף 1(4) לחוק בית המשפט לענייני משפחה, התשנ"ה-1995. הוא מכונן — ולא רק מצהיר על — הורותו של בן הזוג של ההורה הביולוגי, כאשר הילד בא לעולם מתוך תכנון וכוונה משותפים. צו אימוץ ניתן לפי חוק אימוץ ילדים, תשמ"א-1981, לאחר שבית המשפט נוכח כי הצו הוא לטובת המאומץ, ולפי סעיף 16 נוצרים עמו מלוא הזכויות והחובות שבין הורים לילדיהם. מסלול זה לא בוטל, והוא היחיד כאשר בני הזוג לא תכננו יחד את ההורות מלכתחילה.
תוקפו של צו אימוץ הוא ככלל ממועד נתינתו, אך סעיף 17 לחוק האימוץ מאפשר לקבוע מועד תחולה מוקדם יותר — סמכות שנעשה בה שימוש מצומצם. בצווי הורות פסיקתיים, לעומת זאת, החלה רטרואקטיבית מיום הלידה היא נפוצה, ולהבדל הזה נודעת משמעות מכרעת.
בבג"ץ 7978/16 סיראי נ' שר הפנים (21.3.2024) עתרו תשעה זוגות נשים וילדיהן להנפקת תעודות לידה מתוקנות הנושאות את שמות שתי האימהות. בכל המקרים אחת מבנות הזוג הרתה מתרומת זרע אנונימית, ומעמדה ההורי של בת הזוג הוסדר רק לאחר הלידה.
בפסקה 53 לפסק הדין נקבעו שלושה כללים. ראשית, כאשר ניתן צו הורות פסיקתי בעל תחולה רטרואקטיבית מיום הלידה — יש להנפיק תעודות לידה חדשות. שנית, גם כאשר ההורות מושתתת על צו אימוץ — יש להנפיק תעודת לידה מתוקנת, לאור לשונו הרחבה של סעיף 20 ובשים לב לכך שמדובר בקבוצה מצומצמת, הנוגעת בעיקרה למקרים שההורות בהם כוננה עד שנת 2014. שלישית, כאשר תחולת הצו היא מיום נתינתו בלבד — לא נמצאה עילה להנפקת תעודה חדשה.
בפסקה 49 השאיר בית המשפט בצריך עיון מקרים חריגים — למשל אימוץ "פתוח" בידי קרוב משפחה לאחר פטירת הורה — שבהם ייתכן שלא יהיה מקום לשנות את תעודת הלידה חרף מתן צו אימוץ. הלקח המעשי: מועד התחולה שנקבע בצו בבית המשפט לענייני משפחה הוא שיכריע פעמים רבות אם תקבלו תעודת לידה מתוקנת. ככלל, ראוי לבקש תחולה מיום הלידה כבר בהליך המשפחתי.
כאשר הילד נולד מחוץ לישראל — בפונדקאות או אחרת — אין תעודת לידה ישראלית: נוהל 2.15.0001 מנפיק תעודת לידה למי שנולד בישראל ורשום במרשם. המסמך הרלוונטי הוא אפוא תעודת הלידה הזרה, והשאלה היא אם פקיד המרשם חייב לרשום לפיה את שני ההורים.
בעע"מ 944/24 (29.10.2025) דחה בית המשפט העליון ערעור של שר הפנים ורשות האוכלוסין וההגירה בעניין קטינה שנולדה בארצות הברית ובתעודת הלידה שלה נרשמו שתי בנות הזוג כאימהותיה. נקבע כי משהוצגה תעודה ציבורית זרה תקפה, חלה על פקיד הרישום ככלל חובה לרשום את ההורה הנוסף בהתאם לתוכנה. בית המשפט הזכיר את בג"ץ 566/11 ממט-מגד נ' משרד הפנים, שעסק ברישום הורות של זוגות גברים שביצעו פונדקאות בחו"ל, והבחין בין רישום ההורה הביולוגי — הכרוך בשאלת מעמד ואזרחות — לבין רישום הורה נוסף, המבוסס על דרישת התעודה הציבורית שבחוק המרשם. הערעור נדחה והמדינה חויבה ב-10,000 ש"ח הוצאות.
השלב הראשון הוא פנייה ללשכת רשות האוכלוסין בבקשה לתיקון פרט רישום או להנפקת תעודת לידה, בצירוף התעודה הציבורית — צו ההורות הפסיקתי, צו האימוץ או התעודה הזרה המאומתת והמתורגמת. לפי סעיף 4.2 לנוהל 2.4.0001, פקיד הרישום ירשום את החלטתו, ובמקרה של דחייה עליו לנמק אותה ולשלוח למבקש תשובה מנומקת.
הנוהל קובע גם מסלול השגה פנימי: אם התושב מערער על ההחלטה, בקשתו מועברת למנהל הלשכה; וככל שיש ערעור על החלטתו — היא מועברת לדסק הרלוונטי באגף מרשם וביומטרי במטה. אל תדלגו על שלב זה: הוא מייצר החלטה מינהלית מנומקת בכתב, שהיא הבסיס להליך המשפטי.
ההליך המשפטי בעניינים אלה אינו ערר לבית הדין לעררים אלא עתירה מינהלית לבית המשפט המחוזי בשבתו כבית משפט לעניינים מינהליים. המועד להגשה קצוב בתקנות סדרי הדין והוא קצר, ולכן אין להשתהות. בעתירות שהתקבלו נפסקו לעותרים גם הוצאות — 15,000 ש"ח ו-10,000 ש"ח בשני המקרים שיפורטו להלן.
בעת"מ (ת"א) 16736-04-26 (30.8.2026) נדונה משפחה שבה לכל אחת מהבנות אם ביולוגית אחרת: לבת הצעירה הונפקה, מכוח צו הורות פסיקתי, תעודת לידה ובה שתי האימהות, ואילו הבת הבכורה — שנולדה בטרם הכירו בנות הזוג — אומצה בידי בת הזוג, והרשות סירבה לתקן את תעודתה בהסתמך על הלכת סיראי. בית המשפט קבע כי אותה הלכה אינה חלה כאן, שעסקה בזוגות שתכננו הורות במשותף, וכי אין להסיק ממנה שבכל מקרה אחר לא יירשם ההורה המאמץ. העתירה התקבלה: נפסק כי טובת הילדה מכריעה — לרבות זכותה לפרטיות והאפשרות לרכוש אזרחות זרה — והרשות חויבה לתקן את התעודה ולשאת ב-15,000 ש"ח הוצאות.
בעע"מ 944/24 (29.10.2025) הודגש כי יהא אשר יהא האדן שמכוחו מוכרת ההורות, הרישום במרשם יופיע באופן זהה, ללא הבחנה בין הורות ביולוגית לשאינה ביולוגית. הלקח: כשבידכם תעודה ציבורית תקפה, נטל ההצדקה לסירוב על הרשות.
מן העבר השני, בעת"מ (י-ם) 55336-10-24 (31.3.2025) נדחתה עתירה של בנות זוג שביקשו לרשום את האם הגנטית על סמך הצהרה ומסמכים מקליניקה בחו"ל. פקידת הרישום הצביעה על אי-התאמה בין מועד רכישת מנת הזרע לבין מועד ההפריה ועל קשיי מהימנות נוספים, ובית המשפט לא מצא עילה להתערב בשיקול דעתה — אך הובהר כי העותרות רשאיות לפנות לבית המשפט לענייני משפחה בתוך 60 יום.
לעומת זאת, בעת"מ (ת"א) 65582-01-23 (16.7.2023) הורה בית המשפט לרשום קטין שנולד בקנדה מתרומת זרע אנונימית כבנן של שתי העותרות בהתאם לתעודת הלידה הזרה, בין היתר משום שהדרישה הנוספת שהעלתה הרשות נודעה להן רק ערב הדיון. הלקח: דרישה שלא נאמרה לכם בזמן אמת, ובוודאי חוסר מענה ממושך, הם טעם משמעותי בבית המשפט.
משרדנו מלווה משפחות בהסדרת רישום ההורות מול רשות האוכלוסין וההגירה — מבניית הבקשה והמסמכים בלשכה, דרך מיצוי מסלול ההשגה הפנימי ועד להגשת עתירה מינהלית כאשר הסירוב אינו עומד בדין. אנו בוחנים מראש איזה מסלול מתאים לנסיבות — צו הורות פסיקתי, צו אימוץ או הסתמכות על תעודה ציבורית זרה — ומהו מועד התחולה שראוי לבקש, משום שבפרט הזה תלויה פעמים רבות השאלה אם תונפק תעודת לידה מתוקנת. אנו מקפידים גם על לוחות הזמנים הקצרים החלים על עתירות מינהליות.
משום שאלה שני מסמכים שונים. המרשם הוא מאגר המתעדכן לאורך חייו של אדם, ואילו נוהל 2.15.0001 (סעיף 4.11) מורה לפקיד להנפיק תעודת לידה המשקפת את הפרטים כפי שהיו בעת הלידה, בלי שינויים מאוחרים. בבג"ץ 7978/16 סיראי נקבע כי אף שתעודת הלידה משקפת את מצב הדברים ביום הלידה, אין לצמצם אותה להורות ביולוגית בלבד, ובמקרים המתאימים יש להנפיק תעודה מתוקנת.
בהלכת סיראי (פסקה 53) נקבע כי צו הורות פסיקתי בעל תחולה רטרואקטיבית מיום הלידה מצדיק הנפקת תעודת לידה חדשה, וכך גם צו אימוץ — לאור לשונו הרחבה של סעיף 20 לחוק מרשם האוכלוסין. לעומת זאת, צו הורות פסיקתי שתחולתו מיום נתינתו בלבד אינו מקים, לפי אותה הלכה, עילה להנפקת תעודה חדשה. לכן מועד התחולה שתבקשו בבית המשפט לענייני משפחה הוא קריטי.
יש להבחין בין שני מישורים. רישום ההורה הביולוגי כרוך בשאלת המעמד והאזרחות ובדרישות ראייתיות משלו. לעומת זאת, רישום ההורה הנוסף במרשם מבוסס על הצגת תעודה ציבורית, ובעע"מ 944/24 (29.10.2025) נקבע כי משהוצגה תעודה זרה תקפה, על פקיד הרישום ככלל לרשום לפיה. התעודה הזרה חייבת להיות מקורית, מאומתת באפוסטיל ומתורגמת נוטריונית לפי נוהל 1.3.0001.
החלטות רשות האוכלוסין בענייני מרשם נתקפות בעתירה מינהלית לבית המשפט המחוזי בשבתו כבית משפט לעניינים מינהליים, ולא בערר לבית הדין לעררים. לפני כן כדאי למצות את מסלול ההשגה הפנימי הקבוע בסעיף 4.2 לנוהל 2.4.0001 — מנהל הלשכה ולאחריו הדסק באגף מרשם וביומטרי. המועד להגשת עתירה קבוע בתקנות סדרי הדין והוא קצר, ולכן מומלץ לפנות לייעוץ מיד עם קבלת ההחלטה.
נוהל 2.4.0001 דורש תעודה ציבורית מרשות ממלכתית — למשל צו הורות פסיקתי, צו אימוץ או פסק דין — ונוכחות אישית בלשכה, והשירות אינו כרוך באגרה. בפועל, הסיבה השכיחה לדחייה היא תשתית מסמכים בעייתית: בעת"מ (י-ם) 55336-10-24 נדחתה עתירה לאחר שנמצאו אי-התאמות בין מועדי רכישת הזרע לבין מועד ההפריה ומסמכים שהוגשו ללא תרגום. הקפידו על מסמכים מקוריים, מאומתים, מתורגמים ועקביים.