העסקת עובד פלסטיני מחייבת שני היתרים: היתר העסקה למעסיק והיתר כניסה לעבודה לעובד. מדריך מעשי לתנאים, לחובות ולדרכי ההשגה. משרדנו מלווה מעסיקים ועובדים.
אם אתם קבלנים, חקלאים, בעלי מלון או בעלי מפעל המעסיקים עובדים פלסטינים, או שאתם עובדים שהיתר העבודה שלהם לא חודש או בוטל — הכלל הבסיסי הוא שלא די בהיתר אחד. העסקה של עובד פלסטיני בישראל מחייבת שני היתרים נפרדים משתי רשויות: היתר העסקה שמקבל המעסיק מרשות האוכלוסין וההגירה, והיתר כניסה לישראל למטרת עבודה שמקבל העובד עצמו מהמינהל האזרחי. אחד אינו מייתר את השני, והפער ביניהם הוא מקור נפוץ לקנסות ולביטול היתרים.
הערה על עדכניות: מאז אוקטובר 2023 מדיניות הכניסה של עובדים פלסטינים והמכסות הענפיות השתנו שוב ושוב. המדריך מתאר את המבנה המשפטי הקבוע — החוק והנהלים הענפיים כפי שפורסמו — ולא את מצב המכסות ביום קריאתו. את התמונה העדכנית יש לברר מול לשכת השירות למעסיקים ומול המינהל האזרחי לפני כל צעד מעשי.
סעיף 1יג לחוק עובדים זרים, תשנ"א-1991 קובע כי לא יקבל אדם עובד זר לעבודה אלא אם ניתן לו מאת הממונה היתר להעסיקו ובהתאם לתנאי ההיתר; הממונה הוא מנכ"ל רשות האוכלוסין וההגירה. סעיף ב.1 לנוהל 9.1.1001 (נוהל הסדרת העסקת עובדים פלשתינאים בישראל בענף הבניין, מהדורה 9, עודכן 3.4.2025) מחיל את ההסדר גם על מי שמקום מגוריהם הקבוע ביו"ש או בעזה ואינם רשומים במרשם האוכלוסין בישראל.
סעיף ב.4 לאותו נוהל, וסעיף ב.4 המקביל בנוהל 9.1.3008 (ענף החקלאות, מהדורה 7, עודכן 2.12.2025), מדגישים כי לא די בהיתר ההעסקה, שכן העובד עצמו נזקק להיתר כניסה למטרת עבודה, המונפק לתושבי יהודה ושומרון על ידי המינהל האזרחי לפי סעיף 8(2) לחוק האזרחות והכניסה לישראל (הוראת שעה), התשפ"ב-2022. היתרי ההעסקה כפופים למכסות המרביות שקובעת ועדת המנכ"לים לעניין עובדים זרים, וכל שינוי במכסה נעשה בהחלטתה בלבד (ב.2–ב.3).
בענף הבניין מציב סעיף ה.1 לנוהל 9.1.1001 שלושה תנאי סף: קבלן רשום בפנקס הקבלנים ובעל רישיון בתוקף — לאורך כל תקופת ההיתר; שאינו קבלן כוח אדם או מתווך כוח אדם; ושפתח תיק מעסיק בלשכת השירות למעסיקים. גריעת הרישום או התליית הרישיון מובילות לשימוע, ובעקבותיו לביטול או סיוג ההיתר.
בחקלאות נדרשת המלצת משרד החקלאות, שאינה גורעת משיקול דעת הרשות (ה.1 לנוהל 9.1.3008). מעסיק חדש המבקש להעסיק יותר מעשרה עובדים נדרש להפקיד ערבות בנקאית לתקופת ניסיון של שישה חודשים — 1,100 ש"ח לכל עובד מהעובד האחד-עשר ואילך, כפול שישה חודשים (ה.6); גם בקשת מעסיק פעיל להגדלת מכסה בשיעור חריג עשויה להיות מותנית בערבות (ה.7). במלונאות (נוהל 9.1.3013) תוקף ההיתר הוא עד סוף השנה האזרחית שבה ניתן (ד.16). למפעלים שהועתקו מיו"ש חל נוהל 9.1.3006.
בבניין ההיתר הוא היתר כללי שאינו נוקב במספר עובדים, בעקבות החלטת ממשלה 2174 מיום 18.12.2016. המכסה מגולמת בהיתרי הכניסה שמנפיק המינהל האזרחי, ולכן היא נחשבת כשייכת לעובדים, והם רשאים לעבור בין מעסיקים בענף (ב.9–ב.10).
היתר ההעסקה כשלעצמו אינו מאפשר העסקה. על המעסיק לממשו בהגשת בקשה להיתר כניסה למטרת עבודה עבור כל עובד (סעיף ח.1). סעיף ח.3 קובע כי ההחלטה לאשר או לדחות בקשה כזו, קביעת תנאים מיוחדים בהיתר וקביעת תנאי סף של גיל ומצב משפחתי הן בסמכות המינהל האזרחי בלבד, ותוקף ההיתר נקבע לפי שיקול דעתו (ח.4).
הבקשה מוגשת ללשכת השירות למעסיקים בצירוף פרטי חשבון הבנק של העובד, ולאחר שהמעסיק ווידא כי בידי העובד כרטיס מגנטי בתוקף (ח.5–ח.7). הלשכה תדחה בקשה אם למעסיק חובות ללשכה או למשרד העבודה, או אם העובד אינו עומד בקריטריונים המעודכנים של מערכת הביטחון (ח.8); רק בקשה תקינה מועברת למינהל האזרחי, וההיתר שאושר נשלח למעסיק בדוא"ל (ח.9–ח.10).
שתי נקודות מעשיות: היתר העבודה ניתן לענף שבו הונפק בלבד ואינו משמש לכניסה למטרות אחרות (ח.13); ועובד שסיים עבודה בענף הבניין שומר על מקומו במכסה 60 ימים, שבמהלכם כניסתו מותרת רק בהיתר חיפוש עבודה — ובמפורש אסור להעסיקו בהיתר כזה (ב.11). המעסיק חייב לדווח מיד ולבקש ביטול היתר של עובד שהתפטר, פוטר או נעדר שבעה ימים ברצף (ח.17).
סעיף ט.2 לנוהל 9.1.1001 קובע כי משפט העבודה המגן החל על עובד ישראלי — לרבות הסכמים קיבוציים, צווי הרחבה ודיני הבטיחות בעבודה — חל במלואו גם על עובד פלסטיני. אי-תשלום שכר מינימום ענפי, אי-תשלום שעות נוספות ואי-ניהול פנקס שעות עבודה ומנוחה מהווים הפרה של תנאי ההיתר ועבירה על החוק.
מאז 1.1.2023 חובה לשלם את השכר בהעברה בנקאית בלבד לחשבון העובד המתנהל ברשות הפלסטינית (ט.3), ומשכר ינואר 2025 המעסיקים עצמם מחוללים את השכר ומחשבים את מרכיביו — פנסיה ופיצויים, מס הכנסה, ביטוח לאומי, היטל השוואה ובול בריאות (ט.11) — ומפיקים את התלושים (ט.18). דיווח אמת חודשי הוא באחריות המעסיק, ודיווח כוזב או אי-העברת תשלומים מוגדרים בנוהל כהפרה חמורה של תנאי ההיתר (ט.9).
חובות נוספות: העסקה ישירה בלבד, בלי ניוד העובד ובלי העסקה באמצעות קבלן כוח אדם או קבלן שירות (ט.6); משרה מלאה לפחות (ט.8); ואיסוף העובדים מן המעבר והסעתם על חשבון המעסיק (ח.14–ח.15). לפי סעיף 1כ לחוק, המדינה אינה חבה כלפי העובד בסכומים שלא נגבו מן המעסיק, והוא רשאי לתבוע אותם בבית הדין לעבודה (ט.19).
הפרת הוראות הנוהל, שהן חלק בלתי נפרד מהיתר ההעסקה, עלולה להביא לביטול ההיתר לפי סעיף 1טו לחוק עובדים זרים, לקנסות מינהליים או לכתב אישום (ב.13). סעיף 1טו(א) מסמיך את הממונה, לאחר שנתן למעסיק הזדמנות להשמיע טענותיו, לבטל את ההיתר ולסרב לבקשותיו לתקופה של עד שלוש שנים; סעיף 1טו(א2) מוסיף סמכות דומה כלפי מי שעבר עבירה חמורה כהגדרתה בחוק. הליך האכיפה מוסדר בנוהל 9.9.0001 (מהדורה 2, 3.3.2022).
חסמים פועלים כבר בשלב הבקשה: לא יאושרו פתיחת תיק מעסיק או בקשה להיתר למי שיש לו חובות ללשכת השירות בגין אי-תשלום שכר לעובדים פלסטינים, או קנס או עיצום כספי שטרם הוסדר (ו.12 לנוהל הבניין; ה.8 לנוהל החקלאות). כשהמבקש הוא בן משפחה של מעסיק כזה, נבחן החשד שההיתר נועד לאפשר לבעל החוב להעסיק עובדים בעקיפין, ולפני החלטה ייערך שימוע בכתב (ו.13; ד.14 לנוהל המלונאות).
לעובד ההשלכות חמורות לא פחות. שהייה בישראל בלא היתר כניסה בתוקף חושפת אותו להליך פלילי לפי חוק הכניסה לישראל, תשי"ב-1952, ובמקביל להליך מינהלי: שימוע בפני ממונה ביקורת הגבולות, צו משמורת וצו הרחקה, והבאה בפני בית הדין לביקורת משמורת לפי סעיף 13יד(א). עילות השחרור נבחנות לפי סעיף 13ו(א) — בין היתר טעות או תקלה בתום לב, יציאה עצמית מישראל, או טעמים הומניטריים מיוחדים.
החלטה לדחות בקשה להיתר חייבת להיות מנומקת בכתב ולציין כי ניתן להגיש עליה ערר פנימי, ללא שיהוי ולא יאוחר מ-21 יום; הערר נבחן בידי מנהל אגף שירות למעסיקים. נדחה הערר, תישלח הודעת סירוב מנומקת שבה תצוין האפשרות להגיש עתירה מינהלית לבית המשפט לעניינים מינהליים בירושלים, ללא שיהוי ולא יאוחר מ-45 יום (סעיף ו.9 לנוהל 9.1.1001).
בית המשפט העליון ציין, כהערה שמעבר לצורך, כי ייתכן שעומד למעסיק סעד חלופי בבית המשפט לעניינים מינהליים לפי פרט 12(4) לתוספת הראשונה לחוק בתי משפט לענינים מינהליים, התש"ס-2000, וכי אין להידרש לעתירה בטרם התקבלה החלטה סופית וקונקרטית ובטרם מוצו ההליכים. בהליכי משמורת המסלול שונה: על החלטת בית הדין לביקורת משמורת מערערים לבית המשפט המחוזי בשבתו כבית משפט לעניינים מינהליים בתוך 45 יום. כאשר החלטה עומדת לגרום נזק בלתי הפיך, ניתן לבקש צו ביניים.
בעת"מ (י-ם) 21062-01-22 (15.2.2023) נדונה חברה שהחזיקה היתר להעסקת עובד פלסטיני אחד, ובעליה הורשע על פי הודאתו בהעסקת עובד זר שלא כדין. הממונה ביטל את ההיתר וסירב ליתן לה היתר לשלוש שנים. בית המשפט קבע כי העסקה ללא היתר היא עבירה שנעברה גם כלפי העובד, משום שהיא מסכלת את מערך הדיווח והתשלומים שנועד להגן עליו; ואולם שלוש שנים נמצאו בלתי מידתיות — בין היתר משום שדבר ההעסקה נודע לרשות מפי המעסיק עצמו וחלפה כשנה וחצי עד ההחלטה — והתקופה קוצרה לשנה וחצי. הערעור נדחה בעע"מ 3109/23 (22.1.2024). הלקח כפול: הסנקציה נתונה לביקורת מידתיות, אך מכתבים שבהם מודה מעסיק בהעסקה ללא היתר משמשים ראיה נגדו.
בבג"ץ 1049/24 (8.2.2024) עתרו חברות חקלאיות בעקבות איסור כניסתם של עובדים פלסטינים לאחר פרוץ המלחמה, בטענה שמכסות העובדים הזרים החלופיות אינן מספקות בעונת הקטיף. העתירה נדחתה על הסף: היא הקדימה את זמנה, משלא הוצבעה החלטה קונקרטית בעניין העותרות, ולא מוצו ההליכים. למעסיק שנפגע משינוי מדיניות זהו התמרור המרכזי: בלי בקשה והחלטה קונקרטיות, אין מה לתקוף.
בדומה, בבג"ץ 4285/24 (18.1.2026) נדחתה עתירה נגד הגבלות הכניסה של חקלאים פלסטינים למרחב התפר שהוטלו לאחר אוקטובר 2023, בקביעה שלא בנקל תתערב ערכאה שיפוטית בשיקול דעת ביטחוני; גם בקשה לדיון נוסף נדחתה (דנג"ץ 82761-01-26, 17.3.2026). עם זאת הובהר כי מי שנפגע פרטנית רשאי להשיג באכסניה המתאימה.
ומן הצד של העובד: בהחלטת בית הדין לביקורת משמורת בתיק 1181-07-26 (16.7.2026) נדון מוחזק שנכנס לישראל בספטמבר 2023 בהיתר כניסה כדין, שתוקפו פג כעבור שבועות ספורים. הוא נותר בישראל, הורשע על פי הודאתו בעבירה של כניסה או ישיבה שלא כחוק, ובתום מאסרו הועבר למישור המינהלי. בית הדין אישר את צו המשמורת, בקבעו כי לא הוכח שהשהייה יסודה בטעות בתום לב ולא נמצאו טעמים הומניטריים מיוחדים. פקיעת ההיתר, אם כן, אינה רק סיום העסקה.
משרדנו מלווה מעסיקים ועובדים בכל שלבי משטר ההיתרים: בקשה להיתר העסקה ופתיחת תיק מעסיק, מענה למכתבי שימוע לפני ביטול או סיוג היתר, ערר פנימי לאגף שירות למעסיקים, עתירות מינהליות ובקשות לסעד זמני, וייצוג עובדים בהליכי משמורת והרחקה. אנו בוחנים כל תיק מול לשון החוק ולשון הנוהל הענפי, מקפידים על תיעוד מראשית ההליך ומציגים תשתית עובדתית מלאה — בלי הבטחות תוצאה, ומתוך הכרה בכך שמדיניות הכניסה משתנה ומחייבת בדיקה מחודשת.
לא. סעיף ב.4 לנוהל 9.1.1001 ולנוהל 9.1.3008 מדגישים כי בנוסף להיתר ההעסקה של המעסיק, העובד עצמו נזקק להיתר כניסה לישראל למטרת עבודה המונפק על ידי המינהל האזרחי. העסקת עובד שאין בידיו היתר עבודה תקף בענף מהווה עבירה על חוק עובדים זרים והפרה של תנאי ההיתר. שני ההיתרים חייבים להיות בתוקף בו-זמנית.
לפי סעיף ב.11 לנוהל 9.1.1001, היתר העבודה של העובד לא ייגרע ממכסת הענף במשך 60 ימים, ובמהלכם כניסתו לישראל מותרת רק באמצעות היתר חיפוש עבודה המונפק על ידי המינהל האזרחי. חל איסור מפורש להעסיק עובד המחזיק בהיתר חיפוש עבודה בלבד. אם לא תוסדר קליטתו אצל מעסיק חדש בתוך 60 ימים, ההיתר ייגרע מן המכסה.
מאז 1.1.2023 חלה חובה לשלם את השכר בהעברה בנקאית בלבד לחשבון הבנק של העובד המתנהל ברשות הפלסטינית (סעיף ט.3 לנוהל 9.1.1001). משכר חודש ינואר 2025 המעסיק עצמו מחולל את השכר, מחשב את הפנסיה, הפיצויים, מס ההכנסה, הביטוח הלאומי, היטל ההשוואה ובול הבריאות, ומפיק את תלושי השכר. תשלום שלא בהעברה בנקאית מהווה עבירה על חוק עובדים זרים והפרה של תנאי ההיתר.
סעיף 1טו(א) לחוק עובדים זרים מאפשר לממונה, לאחר שימוע, לבטל את ההיתר ולסרב לבקשות המעסיק לתקופה של עד שלוש שנים; במקרים של "עבירה חמורה" קיימת סמכות מקבילה לפי סעיף 1טו(א2). לצד זה ניתן להטיל קנסות מינהליים או להגיש כתב אישום. בפסיקה נקבע כי הסנקציה כפופה לחובת המידתיות, ובמקרה אחד קוצרה תקופת הסירוב משלוש שנים לשנה וחצי, וקביעה זו אושרה בערעור.
נוהל 9.1.1001 קובע כי על החלטת מנהל לשכת השירות למעסיקים ניתן להגיש ערר פנימי בכתב ללא שיהוי ולא יאוחר מ-21 יום, והוא נבחן על ידי מנהל אגף שירות למעסיקים. אם הערר נדחה, ניתן להגיש עתירה מינהלית לבית המשפט לעניינים מינהליים בירושלים, ללא שיהוי ולא יאוחר מ-45 יום. מומלץ לפעול מוקדם ככל האפשר, שכן טענת שיהוי עלולה להיטען גם בתוך המועדים.