מדריך מעשי לאשרת ב/2 תיירות מרפא למטופל ולמלווה: תנאים, מסמכים, הארכה עד 27 חודשים ומה עושים בסירוב. משרדנו מלווה מטופלים ובני משפחה.
אם בן משפחה שלכם זקוק לניתוח או לטיפול שאינו זמין במדינת מוצאו, ואתם מבררים כיצד להביא אותו לישראל ומי יוכל ללוות אותו — המדריך הזה מיועד לכם, וכן למחלקות הבינלאומיות של המוסדות הרפואיים ולמי שכבר שוהה כאן ומצבו הרפואי החמיר.
חשוב להבין מלכתחילה שקיימים שני מסלולים נפרדים. הראשון הוא תיירות מרפא — הסדרה מראש, לפני ההגעה, של אשרה ורישיון ביקור מסוג ב/2 לטיפול מתוכנן במוסד רפואי מוכר. השני נועד למי שכבר נמצא בישראל ונקלע למצב חירום רפואי שאינו מאפשר את הטסתו. לכל מסלול נוהל משלו, תנאים משלו וגורם מחליט משלו, והניסיון לגלוש מזה לזה — או להוסיף בקשת מקלט — הוא מקור נפוץ לכישלון.
הכניסה לישראל והשהייה בה מוסדרות בחוק הכניסה לישראל, תשי"ב-1952. סעיף 1 לחוק קובע כי מי שאינו אזרח או בעל אשרת עולה אינו בעל זכות קנויה לשהות בישראל. בהקשר של תיירות מרפא חזר על כך בית הדין לעררים וקבע כי לרשות שיקול דעת רחב במתן אשרות, וכי ההתערבות תישמר למקרים חריגים שבהם נפל פגם חמור (ערר (ת"א) 2989-23 (23.7.2023)).
הכללים הפרטניים קבועים כיום בנוהל 5.4.0030 (נוהל הטיפול בהסדרת רישיון לזרים לצורך קבלת טיפול רפואי), מהדורה 1 מיום 1.12.2025, המיישם את חוק תיירות מרפא, תשע"ח-2018. סעיפים ב.1–ב.4 מגדירים את מטרותיו: כניסה לתקופה קצובה לטיפול במוסד רפואי מוכר, רישיון ב/2 "תיירות מרפא" למטופל, רישיון ב/2 "נלווה לתיירות מרפא" למלווה, והליך הארכת הרישיון להמשך הטיפול.
זר ממדינה החייבת באשרת כניסה אינו מגיש את הבקשה בעצמו: לפי סעיף ג.2 לנוהל הוא מוזמן על ידי סוכן תיירות מרפא מאושר או נציג המוסד הרפואי, והבקשה מוגשת ללשכת מינהל האוכלוסין הייעודית או לנציגות ישראל בחו"ל לפחות 21 ימי עבודה לפני מועד הכניסה. אזרח של מדינת אבחון או סיכון יגיש לפחות 45 יום מראש, ומועד הכניסה ייקבע רק לאחר תשובת גורמי הביטחון (סעיף ה.5). אזרח מדינה הפטורה מאשרה יציין את מטרת הנסיעה כבר בבקשת האישור הדיגיטלי (ETA) לפי סעיף ג.1.
סעיף ד.1 מפרט את המסמכים: טופס אש/1, דרכון בתוקף לשישה חודשים מעבר לתקופת השהייה, הזמנה בכתב של המוסד הרפואי ובה האבחנה המשוערת, הטיפול המוצע ומשך הזמן המשוער, אישור על תשלום בפועל של מחצית מעלות הטיפול ולא פחות מ-30,000 ₪, הוכחת אמצעי מחיה, והתחייבות הסוכן ליציאת המוזמן. הרישיון אינו מתיר עבודה (סעיף ג.6), ואין להחליף בישראל את סוג הרישיון שניתן מכוחו (סעיף ג.3).
"נלווה" מוגדר בנוהל, ככלל, כבן משפחה מקרבה ראשונה או שנייה של המטופל, או אפוטרופוס. ככלל יאושר מלווה אחד; כשהמטופל קטין ניתן לאשר עד שני מלווים, בהתאם לנסיבות ובכפוף להסכמת ההורים או האפוטרופוס (סעיף ה.16.ב). אם מבוקש שיתלווה מי שאינו בן משפחה, ייבחנו הקשר והצורך בליווי (סעיף ה.16.ג).
הבקשה עבור המלווה מוגשת על ידי הסוכן לפני הגעת המטופל, או על ידי המטופל לאחר כניסתו בצירוף ייפוי כוח (סעיף ד.2). נדרשות תעודות ציבוריות המעידות על הקשר, ותצהיר של המלווה בפני נוטריון או קונסול ישראל שלפיו ידוע לו כי אסור לו לעבוד בישראל וכי מטרת הרישיון היא ליווי המטופל. תוקף רישיון המלווה זהה לתוקף רישיון המטופל (סעיף ה.16.ו). הרשות בודקת אם למטופל יש בן משפחה אחר בישראל ואם מלווה קודם יצא במועד; חשש להשתקעות עשוי להוביל לסירוב או לדרישת ערבות גבוהה (סעיף ה.16.ד). החלפת מלווה אפשרית, אך רק לאחר יציאת הקודם (סעיף ה.16.ח).
הרישיון מונפק לפי התקופה המפורטת בהזמנת המוסד הרפואי — חצי שנה בכל פעם, ועד תקופה מקסימלית של 27 חודשים ברצף (סעיף ה.6). כל הארכה לא תעלה על שישה חודשים, והסמכות עולה בדרג עם השהייה המצטברת: עד 12 חודשים מיום הכניסה — נציג שירות; עד 18 חודשים — ראש צוות אשרות; עד 27 חודשים — מנהל הלשכה (סעיף ה.19(5)).
כאן הנקודה הקריטית בלוח הזמנים. בקשה להארכה תוגש כ-30 יום לפני פקיעת הרישיון, והנוהל קובע כי לא תטופלנה בקשות להארכת רישיון שתוקפו כבר פג, למעט מקרים חריגים ומנומקים (סעיף ה.19(1)). מי שנותן לרישיון לפוג נמצא בשהייה בלתי חוקית. לבקשה יש לצרף מסמכים עדכניים מהמוסד הרפואי — האבחנה המטופלת, פירוט הטיפול, משך הזמן המשוער ואישורי תשלום (סעיף ד.5). שימו לב גם לסעיף ג.16: יציאה מישראל בתוך תקופת הרישיון מפקיעה אותו, אלא אם הצטיידתם מראש באשרת כניסה חוזרת.
סעיף ג.7 לנוהל מפנה את מי שמצבו הרפואי החמיר במהלך הביקור, או שנקלע למצב רפואי חריג ואינו בר הטסה, אל נוהל 5.2.0038 (נוהל הטיפול בבקשה לעיכוב הרחקה/מתן מעמד זמני מטעמים רפואיים, מהדורה 4 מיום 15.1.2020). המסלול הזה צר בהרבה: הוא נועד למי שנתון במצב חירום רפואי כהגדרתו בסעיף 2 לחוק זכויות החולה, תשנ"ו-1996 — סכנה מיידית לחיים או לנכות חמורה בלתי הפיכה בהיעדר טיפול דחוף — ורק עד לייצוב המצב (סעיף א.2). מחלה כרונית שאינה מעמידה בסכנת חיים מיידית אינה מצדיקה מעמד או עיכוב הרחקה (סעיף א.3), והשוואת עלות הטיפול בישראל לעלותו במדינת המוצא נשללת מפורשות (סעיף א.5).
גם בהיעדר מצב חירום קיימים פתרונות מוגבלים: עיכוב הרחקה של עד 90 יום במצטבר למי שאינו בר הרחקה לתקופה קצרה (ג.4.ב), ועד 30 יום להצטיידות בתרופות ולהתארגנות ליציאה (ג.4.ג). מעמד לטווח ארוך מטעמים רפואיים נבחן במסלול נפרד — הוועדה הבינמשרדית לעניינים הומניטריים לפי נוהל 5.2.0022, הפתוח למי שאינו עונה לקריטריונים של נוהל ייעודי אחר (סעיף ג.1). ההכרעה שם היא של מנכ"ל הרשות, והרישיון ניתן ומוארך שנה בכל פעם (סעיפים ח.1, ח.6).
החלטת סירוב לפי נוהל 5.4.0030 תישלח מנומקת ובכתב, בציון זכות ההשגה (סעיף ג.14). ערר פנימי למנהל הלשכה לפי נוהל 1.6.0001 יוגש בלא שיהוי ולא יאוחר מ-21 ימים מקבלת ההחלטה; ערר שיוגש באיחור לא יטופל (סעיף ג.15). לצד זה ניתן להגיש ערר לבית הדין לעררים מכוח סעיף 13כג לחוק הכניסה לישראל, בתוך 30 ימים מיום פרסום ההחלטה כדין, מיום קבלת ההודעה עליה או מיום שנודע לכם עליה — לפי המוקדם (סעיף 13כד(ב)). על החלטת בית הדין ניתן לערער לבית המשפט המחוזי בשבתו כבית משפט לעניינים מינהליים בתוך 45 יום.
כשמכתב הסירוב דורש יציאה מישראל בתוך שבעה ימים (סעיף ה.19(6) לנוהל), הכלי המרכזי הוא בקשה לצו ארעי ולצו ביניים במסגרת הערר. ככלל בתי הדין מתנים סעד כזה בערובה: בערר (י-ם) 3189-26 (2.9.2026) ניתן צו ארעי שמנע הליכי אכיפה והותיר בידי העוררת את אשרת השהייה שבה החזיקה, בכפוף להפקדת ערבות בסך 7,500 ₪ בתוך שבעה ימים להבטחת יציאתה ועלויות ההרחקה. מנגד, בקשה שאינה נתמכת בתשתית רפואית ממשית צפויה להידחות.
בערר (ת"א) 2726-26 (22.7.2026) ביקשה עוררת ששהתה בישראל ללא רישיון סעד ביניים במסגרת בקשה לפי נוהל מצב החירום הרפואי. בית הדין דחה וקבע כי הנוהל "מיועד למקרים חריגים ביותר, שבהם מצבו הרפואי של זר אינו מאפשר לו לטוס", ואינו נועד להקניית מעמד לשם טיפולים סדירים מעת לעת; ובלשונו, "אין זה נכון שהעוררת, שהינה זרה, זכאית ל'רצף טיפול בישראל'". הטענה "התחלתי כאן טיפול ואני חייב להמשיכו" אינה, אפוא, עילה עצמאית.
בעמ"נ (י-ם) 64290-06-22 (29.1.2023) נדחה ערעורו של מי שביקש להישאר בישראל בשל מחלה כרונית. נקבע כי אינו נתון בסכנה מיידית, אינו זקוק לטיפול דחוף והוא בר הטסה, ולכן אין בסיס להתערב בשיקול הדעת המקצועי — שנשען על שתי חוות דעת רפואיות. הלקח: חוות דעת של מומחה בתחום, המתייחסת מפורשות לשאלת ההטסה, שווה יותר מאסופת מסמכים.
בערר (י-ם) 2702-26 (7.7.2026) התקבל חלקית עררו של מי שנפגע בתאונת עבודה בישראל ונזקק לטיפול עיתי, ושבעניינו נקבע בעבר הסדר פרטני בפסקי דין. הרשות ביטלה את בקשתו לאשרה בנימוק שלא נסמך על הנוהל, ובית הדין הורה להנפיק לו אשרה לאלתר — אך קבע כי מכאן ולהבא עליו לפעול לפי נוהל 5.4.0030. הלקח כפול: נימוק סירוב שאינו נטוע בנוהל אינו עומד, אך הסדרים ישנים אינם מחסנים מפני עדכון מדיניות.
שתי החלטות ממחישות את מחיר קיצורי הדרך. בערר (ת"א) 2989-23 (23.7.2023) סורבה כניסתן של אם ובתה שהגיעו לנמל התעופה לטענתן להיוועצות רפואית, בלא מסמכים רפואיים ובלי שידעו לנקוב בעלות הטיפול; נקבע כי היה עליהן להקדים ולהגיש בקשה טרם ההגעה, ואף ערובה לא תפיג את החשש להשתקעות. ובתיק 1505-08-26 של בית הדין לביקורת משמורת (16.8.2026) נדון עניינה של מי שנכנסה כתיירת מרפא לטיפול מציל חיים ואז הגישה בקשת מקלט כדי להישאר; הבקשה נדחתה, היא שהתה בישראל שלא כדין, נעצרה, וצו המשמורת אושר.
משרדנו מלווה מטופלים, בני משפחה ומוסדות רפואיים בכל שלבי ההליך: בניית תיק הבקשה מול הסוכן והמוסד הרפואי, בחינת התאמת המסמכים הרפואיים לדרישות הנוהל, הגשת בקשות הארכה במועד, טיפול בבקשות מלווים ובהחלפתם, וייצוג בערר פנימי ובערר לבית הדין לעררים, לרבות בקשות לצו ארעי ולצו ביניים. אנחנו בוחנים מראש איזה מסלול מתאים לנסיבות — תיירות מרפא, עיכוב הרחקה מטעמים רפואיים או פנייה לוועדה ההומניטרית — ונמנעים מבקשות מקבילות, שהנוהל ממילא מחייב לבחור ביניהן.
הרישיון ניתן לפי התקופה המפורטת בהזמנת המוסד הרפואי, חצי שנה בכל פעם, ועד תקופה מקסימלית של 27 חודשים ברצף (סעיף ה.6 לנוהל 5.4.0030). כל הארכה מוגבלת לשישה חודשים, והסמכות לאשר אותה עולה בדרג ככל שהשהייה המצטברת מתארכת. שהייה מעבר לכך אינה מוסדרת במסלול זה ומחייבת בחינה של מסלול אחר.
ככלל, בן משפחה מקרבה ראשונה או שנייה או אפוטרופוס, ובדרך כלל מלווה אחד בלבד. כשהמטופל קטין ניתן לאשר עד שני מלווים, בהתאם לנסיבות ובכפוף להסכמת ההורים או האפוטרופוס (סעיף ה.16.ב). מלווה שאינו בן משפחה אפשרי, אך הרשות תבחן את הקשר ואת הצורך בליווי. רישיון המלווה תקף לאותה תקופה שבה תקף רישיון המטופל, והוא אינו מתיר עבודה בישראל.
הנוהל קובע כי בקשות להארכת רישיון שתוקפו כבר פג לא תטופלנה, למעט מקרים חריגים ומנומקים (סעיף ה.19(1)). לכן יש להגיש את הבקשה כ-30 יום לפני הפקיעה, בצירוף מסמכים רפואיים עדכניים ואישורי תשלום. אם הרישיון כבר פג, מומלץ לפנות לייעוץ בהקדם — השהייה נחשבת בלתי חוקית, על כל המשתמע מכך.
נוהל 5.2.0038 מאפשר עיכוב הרחקה או רישיון ב/2 זמני רק במצב חירום רפואי כהגדרתו בחוק זכויות החולה — סכנה מיידית לחיים או לנכות חמורה בלתי הפיכה — ועד לייצוב המצב. מחלה כרונית שאינה מעמידה בסכנת חיים מיידית אינה מצדיקה מעמד (סעיף א.3), וכך גם נפסק בעמ"נ (י-ם) 64290-06-22. למקרים חריגים לטווח ארוך קיים מסלול הוועדה הבינמשרדית לעניינים הומניטריים לפי נוהל 5.2.0022, שההכרעה בו היא של מנכ"ל הרשות.
ערר פנימי למנהל הלשכה לפי נוהל 1.6.0001 יש להגיש בלא שיהוי ולא יאוחר מ-21 ימים מקבלת ההחלטה, וערר שיוגש באיחור לא יטופל (סעיף ג.15 לנוהל 5.4.0030). ערר לבית הדין לעררים יוגש בתוך 30 ימים לפי סעיף 13כד(ב) לחוק הכניסה לישראל, ועל החלטת בית הדין ניתן לערער למחוזי בתוך 45 יום. אם מכתב הסירוב דורש יציאה מיידית, יש לשקול בקשה לצו ארעי — שלרוב תותנה בהפקדת ערבות.