נוהל 2025 לרישום ארגונים הומניטריים בין-לאומיים הפועלים מול תושבים פלסטיניים: התנאים, עילות הסירוב, אשרות העובדים ודרכי ההשגה. מדריך מעשי.
אם אתם מנהלים ארגון הומניטרי בין-לאומי לא ממשלתי שעיקר פעילותו מול תושבים פלסטיניים, או מייעצים לארגון כזה, המסלול המוכר לכם כבר אינו קיים. במשך שנים הוסדר מעמדם של העובדים הבין-לאומיים באמצעות רישום הארגון במחלקה ליחסים בין-לאומיים במשרד הרווחה, ובעקבותיו המלצה שאפשרה לקבל ברשות האוכלוסין וההגירה רישיון שהייה ועבודה מסוג ב/1. מאוקטובר 2023 חדל משרד הרווחה לבחון בקשות כאלה, ובדצמבר 2024 הועברה האחריות לגוף אחר.
היום הרישום נעשה מול צוות בין-משרדי בראשות מנכ"ל משרד התפוצות והמאבק באנטישמיות, לפי נוהל ייעודי שפורסם ביום 9.3.2025. הרישום אינו עניין טכני: הוא תנאי סף לכל בקשה לאשרה עבור עובד זר של הארגון, כפוף לרשימת עילות סירוב מפורטת, ופקיעתו גוררת חובה להוציא את העובדים הזרים מישראל ומן האזור.
היסוד החקיקתי להסדר כולו הוא חוק הכניסה לישראל, תשי"ב-1952. הנוהל הישן — נוהל 5.3.0025 (נוהל הטיפול בכניסת עובדים בינלאומיים של ארגונים הומניטריים לא ממשלתיים לשטחי מדינת ישראל), מהדורה ראשונה מיום 1.9.2013 — התנה את הנפקת הרישיון בשני תנאים מצטברים: שהארגון המעסיק רשום ומאושר במחלקה ליחסים בין-לאומיים במשרד הרווחה, ושהתקבלה בעניין העובד המלצה מטעם אותה מחלקה. בני משפחה נלווים קיבלו רישיון מסוג ב/2.
ביום 9.12.2024 התקבלה החלטת ממשלה 2542, שלפיה הוקם צוות בין-משרדי בראשות מנכ"ל משרד התפוצות והמאבק באנטישמיות. חברים בו נציגי גורמי הביטחון — ובהם המטה הלאומי ללוחמה כלכלית בטרור, מתאם פעולות הממשלה בשטחים ושירות הביטחון הכללי — לצד רשות האוכלוסין וההגירה, משרד החוץ ומשרד הרווחה. האחריות לרישום ולמתן ההמלצות הועברה ממשרד הרווחה אל הצוות, בצד הוראת מעבר שלפיה רישומים והמלצות קודמים נותרים בתוקפם. סעיף 2(ט) להחלטה מבהיר כי אין בה כדי לגרוע מסמכות רשות האוכלוסין וההגירה לפי חוק הכניסה לישראל.
הנוהל מעגן הליך מינהלי בן שני שלבים. בשלב הראשון נבחנת בקשת הארגון להירשם כארגון סיוע הומניטרי בין-לאומי לא ממשלתי שעיקר פעילותו מול תושבים פלסטינים, ונבדק אם מתקיימים בעניינו שיקולים המונעים את רישומו. בשלב השני נבחנות בקשות פרטניות למתן המלצה חיובית לעובד זר, וסעיף 5.2 לנוהל קובע שבקשה כזו תוגש לאחר אישור הארגון.
המשמעות המעשית חדה: רישום הארגון הוא תנאי סף לבחינת כל בקשה עבור עובד. רק לאחר קבלת המלצה חיובית פונה הארגון לרשות האוכלוסין וההגירה לקבלת רישיון שהייה ועבודה מסוג ב/1 כללי ארגון בין-לאומי — כך מגדיר סעיף 3.4 לנוהל את "רישיון העבודה", לרבות הארכתו — וסעיף 10.2 מבהיר שתוקף ההמלצה כפוף לחוק הכניסה לישראל. ההחלטה בבקשת הרישיון נותרת אפוא בידי הרשות, והצוות מגבש תשתית וממליץ בלבד.
בקשת הרישום כוללת את פרטי הארגון, תיאור פעולותיו, שמות הארגונים שעמם הוא פועל, אישור לפעילותו מטעם הרשות הפלסטינית (אלא אם הוא פועל ברצועת עזה בלבד) ועוד. סעיף 6.1 לנוהל קובע שהצוות ידון רק בבקשות שהוגשו באופן מלא ותקין — בקשה חסרה אינה ממתינה בתור, היא פשוט אינה נדונה.
הדרישה השנויה במחלוקת ביותר היא זו שבסעיף 5.1(8): פרטי נציג הארגון בישראל, ורשימת כל עובדי הארגון המעורבים בניהול ובביצוע בפועל של תכנית העבודה — לרבות עובדים פלסטינים והעובדים הזרים שלגביהם תוגש בקשה להמלצה — בציון שמות מלאים, מספרי דרכון או תעודת זהות ודרכי קשר. ארגונים אירופיים סירבו למסור את המידע בטענה שהדבר מעמיד אותם בהפרה של רגולציית ה-GDPR.
בית המשפט העליון דחה את הטענה: הדרישה מצטמצמת לנתוני זיהוי פורמליים ודרכי קשר ואינה נוגעת ל"מידע רגיש", ולישראל ניתנה "החלטת תאימות" של הנציבות האירופית. עוד נקבע כי תקנות הגנת הפרטיות (הוראות לעניין מידע שהועבר לישראל מהאזור הכלכלי האירופי), התשפ"ג-2023, מחריגות בתקנה 2(ב)(2) שימוש במידע הנדרש להגנה על ביטחון המדינה, בהיקף הנחוץ והמידתי. בפועל נמסר לבית המשפט כי 41 ארגונים לפחות, ובהם 14 ממדינות האיחוד, כבר העבירו את המידע.
סעיף 7 לנוהל מונה שיקולים שבגינם ניתן לדחות בקשת רישום או בקשה להמלצה. ביניהם: שלילת קיומה של מדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית; הסתה לגזענות; תמיכה במאבק מזוין של מדינת אויב או של ארגון טרור נגד ישראל; הכרזה על הארגון כארגון טרור או קשרים עם ארגון טרור מוכרז; פעילות בלתי חוקית; הכחשת השואה; הכחשת טבח ה-7 באוקטובר; קריאה לחרם; וקידום אקטיבי של פעילות דה-לגיטימציה.
עילת החרם קבועה בסעיף 7.1(7), והיא חלה על ארגון שמפרסם, או שפרסם בשבע השנים שקדמו לבקשה, ביודעין, קריאה פומבית להטלת חרם על מדינת ישראל כהגדרתו בחוק למניעת פגיעה במדינת ישראל באמצעות חרם, התשע"א-2011, או שהתחייב להשתתף בחרם כאמור. ההגדרה שבחוק מדברת על הימנעות מכוונת מקשר כלכלי, תרבותי או אקדמי עם גורם "רק מחמת זיקתו למדינת ישראל, מוסד ממוסדותיה או אזור הנמצא בשליטתה", ובית המשפט העליון קבע כי היא כוללת גם החרמה של עסקים בהתיישבויות באזור יהודה ושומרון. לכן קמפיין הקורא להימנע ממסחר עם התנחלויות בלבד — גם כשלטענת הארגון אין הוא מכוון נגד ישראל כולה — נכנס לגדר העילה.
עילת הדה-לגיטימציה שבסעיף 7.1(8) נשענת על הגדרה שנקבעה בהחלטת ועדת השרים לענייני ביטחון לאומי בעניין המאבק בתופעת הדה-לגיטימציה, ולפיה "ביקורת על מדיניות ממשלת ישראל במסגרת חופש הביטוי, כשלעצמה, אינה נופלת בהגדרה". בפסיקה נשמעה עמדה שלפיה מדובר במעין "עילת סל", שיש לפרשה בזהירות ובצמצום ולהחילה רק על ארגון השולל מניה וביה את עצם קיומה של ישראל — אך זו הערת אגב של שופטת אחת, כותבת פסק הדין המרכזי ציינה שהדברים מעוררים קשיים, ובית המשפט לא הכריע בסוגיה.
ארגונים שהיו רשומים במשרד הרווחה נדרשו להגיש בקשה מלאה לפי הנוהל החדש עד ליום 9.9.2025 (סעיפים 3.8 ו-10.5 לנוהל), מועד שהוארך עד ליום 31.12.2025. סעיף 8.4 לנוהל קובע כי עם פקיעת הרישום על הארגון להוציא את עובדיו מאזור יהודה ושומרון, מרצועת עזה וממדינת ישראל בתוך 60 יום.
בית המשפט העליון תחם את התוצאה בשתי הבהרות. ראשית, אי-רישום אינו מבטל את אישיותו המשפטית של הארגון ואינו מוחק את רישומו ברשות הפלסטינית; הוא מונע ממנו את כלי הסיוע הריבוניים — אשרות כניסה לישראל ואפשרות להעביר משלוחי סיוע במעברי הגבול. שנית, נקבע — ולכך לא חלקה המדינה — כי אין למדינה אחיזה משפטית לאסור על הארגונים להעסיק עובדים פלסטינים מקומיים בשטחי הרשות או להגביל את תנועתם.
ההזדמנות המשמעותית ביותר קודמת להחלטה. הצוות מודיע לארגון על המלצתו לדחות את הבקשה, מפרט את הפרסומים והאסמכתאות שעליהם היא נסמכת, ומאפשר להגיש טיעונים בכתב. שימו לב לסיכון שנחשף בפסיקה: מכתב המענה עצמו עשוי לבסס עילת סירוב נוספת שלא צוינה בהמלצה, וזכות הטיעון תיחשב למקוימת אם החומרים שעליהם נשענת אותה עילה הופיעו כבר בהמלצה.
על החלטתו הסופית של הצוות תוקפים בעתירה לבג"ץ. שני שיעורים מעשיים עולים מן ההליכים שהתנהלו: אין להשתהות — באחת העתירות טענה המדינה לשיהוי ניכר; ואין לשמור טענות מרכזיות לתשובה לתגובה המקדמית, שכן תשובה כזו טעונה רשות. גם סיכון ההוצאות ממשי: בעתירה שנדחתה נפסקו הוצאות בסך 10,000 ש"ח.
מסלול ההשגה בעניינו של עובד יחיד שונה. על סירוב או אי-הארכה של רישיון בידי רשות האוכלוסין וההגירה מגישים תחילה ערר פנימי, בלא שיהוי ולא יאוחר מ-21 ימים מיום קבלת ההחלטה (סעיף ג.1 לנוהל 1.6.0001); לאחר מכן ערר לבית הדין לעררים (ככלל בתוך 30 ימים, לפי סעיף 13כד(ב) לחוק הכניסה לישראל); ועל פסק דינו — ערעור מינהלי לבית המשפט המחוזי בתוך 45 יום. סירוב כניסה במעבר הגבול נתקף אף הוא בערר, וניתן להגישו באמצעות עורך דין בישראל גם לאחר שהעובד הוחזר לחו"ל.
בבג"ץ 32300-10-24 (3.3.2025) עתר איגוד של ארגוני סיוע נגד הקפאת הטיפול בבקשות מאז אוקטובר 2023. העתירה נמחקה לאחר קבלת החלטת הממשלה, מן הטעם שחל שינוי מהותי בתשתית העובדתית והנורמטיבית; לא נפסקו הוצאות והטענות נשמרו. הלקח: מול שיתוק מינהלי, המענה הגיע דרך הסדרה מחדש.
בבג"ץ 69668-02-26 (19.5.2026) תקפו ארגוני סיוע בין-לאומיים, ולצדם איגוד ארגונים, את דרישת המידע שבסעיף 5.1(8) ואת תוצאות סעיף 8.4. העתירות נדחו: סמכות הצוות נגזרת מסמכות שר הפנים לפי סעיפים 6 ו-14(א)(1) לחוק הכניסה לישראל, והצוות הוא גורם מקצועי הממליץ לגורם המוסמך בחוק. לפנים משורת הדין ניתנה ארכה של 30 ימים להשלמת בקשה מלאה. הלקח: הזירה האפקטיבית היא ההחלטה הפרטנית.
בבג"ץ 85895-02-26 (31.8.2026) נדחתה עתירתו של ארגון הומניטרי נוצרי שמושבו בשוודיה. הצוות המליץ לסרב לרישומו בעילת הדה-לגיטימציה, ולאחר שהארגון הגיש מכתב מענה — ובו ציין כי השתתף בקמפיין הקורא להחרים מסחר התומך בהתנחלויות — נשענה ההחלטה גם על עילת החרם. בית המשפט קבע כי עילת החרם מתקיימת באופן מובהק, דחה את הטענה לפגיעה בזכות הטיעון ופסק הוצאות בסך 10,000 ש"ח.
במישור העובדים, שני עררים ממחישים שבדיקת הכניסה היא הליך נפרד מרישום הארגון. בערר (ת"א) 2168-25 (28.4.2026) נדחה עררו של אזרח בריטי הקשור בפעילות ארגונים באזור, שכניסתו סורבה בנתב"ג בעקבות תשאול ועמדת גורמי הביטחון בדבר התבטאויותיו; ההחלטה נמצאה בגדר מתחם הסבירות, ונפסקו הוצאות בסך 3,000 ש"ח. בערר (י-ם) 1206-26 (20.1.2026) נדחה על הסף עררה של מי שלטענתה עובדת ותיקה בארגון הומניטרי, שסורבה במעבר אלנבי משיקולי ביטחון וסדר ציבורי — בין היתר משום שתיאור מטרת הביקור נותר "עמום ביותר". הלקח: תעדו מראש ובכתב את מטרת הנסיעה ואת מסגרת ההעסקה.
משרדנו מלווה ארגונים בין-לאומיים ואת עובדיהם בכל שלבי ההסדרה: בניית תיק רישום שיוגש מלא ותקין ויידון לגופו, ניסוח מכתב מענה להמלצת סירוב מתוך הבנה של עילות סעיף 7 ושל האופן שבו נקראו בפסיקה, טיפול בבקשות ההמלצה ובבקשות האשרה ברשות האוכלוסין וההגירה, וייצוג בערר פנימי, בבית הדין לעררים, בערעור מינהלי ובעתירה לבג"ץ. אנו נותנים משקל מיוחד ללוחות הזמנים — מועדי ההשגה ותקופת ההיערכות של 60 יום — שכן בתחום זה איחור קצר עלול לחסום את הדלת.
לא. סעיף 5.2 לנוהל קובע שבקשה למתן המלצה חיובית לעובד זר תוגש רק לאחר שאושר הארגון שבו הוא עובד. רישום הארגון הוא תנאי סף להליך הפרטני, ורק בעקבות המלצה חיובית ניתן לפנות לרשות האוכלוסין וההגירה לקבלת רישיון מסוג ב/1 כללי ארגון בין-לאומי.
לפי פסיקת בית המשפט העליון — כן. הגדרת "חרם על מדינת ישראל" בחוק למניעת פגיעה במדינת ישראל באמצעות חרם, התשע"א-2011, כוללת הימנעות מקשר כלכלי בשל זיקה לאזור הנמצא בשליטת ישראל, ובכלל זה עסקים בהתיישבויות באזור יהודה ושומרון. בעתירה שנדונה ב-2026 נדחתה טענת ארגון כי מדובר בביקורת עניינית בלבד.
בית המשפט העליון דחה את הטענה למלכוד נורמטיבי, בין היתר משום שלישראל ניתנה החלטת תאימות של הנציבות האירופית ומשום שסעיף 5.1(8) מסתפק בנתוני זיהוי פורמליים ודרכי קשר. עם זאת, פסק הדין אינו מחליף ייעוץ בדין מדינת מושבכם, וראוי לתעד את הבסיס המשפטי להעברה לפני מסירת המידע.
סעיף 8.4 לנוהל קובע 60 יום מפקיעת הרישום להוצאת העובדים מאזור יהודה ושומרון, מרצועת עזה וממדינת ישראל. פקיעת הרישום אינה מבטלת את אישיותו המשפטית של הארגון, ולפי הפסיקה אין למדינה סמכות לאסור העסקת עובדים פלסטינים מקומיים בשטחי הרשות או להגביל את תנועתם.
על החלטת רשות האוכלוסין וההגירה מגישים ערר פנימי בלא שיהוי ולא יאוחר מ-21 ימים מקבלת ההחלטה, לפי סעיף ג.1 לנוהל 1.6.0001. לאחר מכן ניתן להגיש ערר לבית הדין לעררים, וככלל על פסק דינו — ערעור מינהלי לבית המשפט המחוזי בתוך 45 יום. סירוב כניסה במעבר הגבול נתקף בערר לבית הדין לעררים, גם לאחר שהעובד הוחזר לחו"ל.