תושב עזה שהוא אזרח ישראלי — איך מוכיחים זהות ומקבלים דרכון?

אזרחות רשומה בלי מסמך מזהה — מי נמצא במצב הזה

אנשים לא מעטים רשומים במרשם האוכלוסין הישראלי כאזרחי ישראל, אך חיים שנים ארוכות ברצועת עזה. חלקם נולדו בישראל ועברו לעזה בילדותם, חלקם נולדו בעזה להורה אזרח ונרשמו כקטינים, ולרובם לא נותר תיעוד ישראלי — תעודת הזהות אבדה, הופקדה במעבר לפני שנים, או שדרכון מעולם לא הונפק. מאז אוקטובר 2023 השאלה הפכה דחופה: בני משפחה בישראל מבקשים להוציא קרוב מן הרצועה, והמכשול הראשון אינו האזרחות אלא הזהות.

נקודת המוצא ברורה: מי שרשום במרשם כאזרח ישראלי ועבר להתגורר ברצועת עזה נותר אזרח ישראלי, ואזרחותו אינה נפגעת — גם אם קיבל מספר זהות פלסטיני, וגם אם נרשם כמי שחדל להיות תושב ישראל (סעיף א.2 לנוהל 3.2.0012). הקושי אינו בזכות הכניסה של האדם הרשום — היא קיימת — אלא בשאלה אם מבקש השירות הוא אכן אותו אדם. להלן נסביר כיצד סוגרים את הפער.

המסגרת המשפטית: חוק הדרכונים, חוק הכניסה לישראל והנוהל הייעודי

ביום 28.9.2005, בעקבות יישום תכנית ההתנתקות, הוכרז מעבר ארז כתחנת גבול לעניין סעיף 7 לחוק הכניסה לישראל, תשי"ב-1952, כך שהכניסה מן הרצועה מתבצעת בתחנת גבול ובהצגת דרכון או תעודת מעבר בני תוקף (סעיף ב.1 לנוהל 3.2.0012). לאזרחי ישראל, ובכללם המתגוררים ברצועה, יש זכות קנויה להיכנס לישראל מכוח אזרחותם — כפוף לזיהוי ודאי במעבר בגבול (סעיף ב.2 לנוהל); בית המשפט העליון עמד על כך שזכות זו צומחת עם ההכרה הרשמית באזרחות, לפי סעיף 6(ב) לחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו. חוק הדרכונים, תשי"ב-1952 מחייב כניסה ויציאה במסמך נסיעה ישראלי, ולכן גם מי שנולד בעזה לאזרחים ישראלים ונרשם כאזרח נדרש להצטייד בו (סעיף ב.3).

ההסדר הפרטני קבוע בנוהל 3.2.0012 —"נוהל ניסויי לבירור זהותם של תושבי רצועת עזה הטוענים כי הינם אזרחי ישראל לצורך קבלת דרכון ישראלי וכניסה לישראל" (24.9.2015). לפיו, תושב עזה הטוען כי הוא אזרח ישראלי ואין בידיו דרכון תקף נדרש להגיש בקשה להנפקת מסמך נסיעה מראש — עוד לפני הגעתו למעבר ארז — ובמסגרתה תיערך "בדיקה מעמיקה ככל הניתן" לזיהויו הוודאי, כאשר נטל ההוכחה מוטל על המבקש (סעיף ב.5). הנוהל עוסק בכניסה לישראל בלבד; יציאה מישראל לרצועה מחייבת היתר מגורמי הצבא לפי סעיף 24 לחוק יישום תוכנית ההתנתקות, התשס"ה-2005 (סעיף ב.6).

המסמכים והראיות שיש לאסוף מראש

סעיף ג לנוהל מפרט את דרישות הסף: טופס בקשה לדרכון או לתעודת מעבר (דר/1) וטופס נלווה ייעודי לתושב רצועת עזה (דר/12), כל אחד בשני העתקים; שלוש תמונות עדכניות וזהות בגודל 35x45 מ"מ; ואסמכתה על תשלום האגרה, שניתן לשלמה באמצעות נציג ישראלי או במזומן בלשכה (סעיפים ג.1–ג.3).

לב הבקשה הוא הראיות. סעיף ג.4 מחייב לצרף צילומי מסמכים מזהים ישראלים שהונפקו בעבר — תעודת זהות או דרכון — ולהציג מקור בראיון. סעיף ג.5 מרחיב ל"מסמכים מן העבר וההווה שעשויים לסייע בהוכחת זהותו הישראלית של המבקש": תעודת לידה, תעודות לימודים, מסמכים רפואיים, מסמכים מרשויות ציבוריות בישראל ותמונות. כאן נחרץ בפועל גורל הבקשה: רשימת קרובי משפחה בישראל, אסמכתאות לכניסות קודמות ומסמכי לשכה ישנים שווים לעתים יותר מכל טענה משפטית. מי שאינו רשום כלל במרשם אינו במסלול זה. עניינו נבחן לפי נוהל 3.2.0016 (נוהל הטיפול בבקשה לתעודת מעבר ישראלית למי שאינו תושב הרשום במרשם האוכלוסין, 14.12.2023), המונה רשימה מוגדרת של מצבים שבהם תונפק תעודת מעבר למי שאינו רשום, ומדגיש כי ככלל לא תינתן תעודת מעבר ישראלית למי שאינו רשום במרשם (סעיפים 3.1 ו-3.3).

הראיון, ההחלטה ולוח הזמנים

הבקשה מוגשת בלשכת מתאם הרשות במעבר ארז ומועברת ללשכה האזורית לפי הכתובת הרשומה במרשם — "לשכת האם" (סעיף ד.1). שם נבדק תיקו האישי של המבקש, ובמידת הצורך גם תיקי בני משפחה, לרבות רישומי כניסות ויציאות (סעיף ד.2).

לאחר מכן מוזמן המבקש לראיון במעבר ארז, לזיהוי ולאימות הפרטים העולים מבקשתו. הראיון ייערך בשפה המובנת לו, במידת הצורך בתרגום לערבית, והמבקש רשאי להיות מלווה בעורך דין או באדם אחר מטעמו, לפי נוהל עריכת ראיונות 5.1.0013 (סעיפים ד.3–ד.6). יש להציג בראיון את המסמכים המקוריים. הרשות רשאית לראיין גם בני משפחה ישראלים, לערוך ראיון נוסף (סעיף ד.7) ולפנות לגורמים ממשלתיים בבקשה למידע (סעיף ד.9). יש להביא בחשבון שבהליכים שנדונו מאז אוקטובר 2023 תוארה מציאות שבה לא ניתן היה לקיים את הראיון במעבר ארז כמתכונת הנוהל — ולכן גדל משקלם של המסמכים המוגשים מראש.

ההחלטה מתקבלת בלשכת האם. אם השתכנעה בזהותו הישראלית של המבקש, הודעה נשלחת לבא כוחו או לאיש הקשר בישראל והדרכון נמסר במעבר ארז (סעיפים ד.10–ד.11). ההחלטה תתקבל בתוך 90 יום ממועד הגשת הבקשה במלואה, בכפוף לשיתוף פעולה מלא (סעיף ד.15).

כשהרשות אינה משתכנעת: פסק דין הצהרתי ובדיקה גנטית

אם לשכת האם אינה משתכנעת בזהות הנטענת, עליה לדחות את הבקשה במכתב סירוב מנומק (סעיף ד.12). כאן הנקודה החשובה: הנוהל עצמו מפנה את מי שבקשתו נדחתה לבית המשפט בישראל בבקשה לפסק דין הצהרתי בדבר זהותו או בדבר הקשר המשפחתי בינו לבין אזרח ישראלי, ומציין כי ככלל תדרוש הפרקליטות באותו הליך הוכחה בבדיקה גנטית (סעיף ד.13). פסק דין שיומצא ייבחן, והחלטה חדשה תתקבל בהתאם (סעיף ד.14).

המשמעות המעשית: אחרי סירוב, המסלול אינו בהכרח תקיפה מינהלית של ההחלטה אלא הליך אזרחי להוכחת הזהות עצמה — לרוב תובענה למתן פסק דין הצהרתי, ובענייני הורות גם צו לבדיקת קשרי משפחה לפי חוק מידע גנטי, התשס"א-2000. בית המשפט המחוזי בירושלים הבהיר כי יכריע על פי הראיות שיובאו בפניו ולפי מאזן ההסתברויות, וכי אם ימצא שהבדיקה הגנטית אינה מספקת — יפסוק על יסוד יתר הראיות (עת"מ (י-ם) 48005-08-24 (6.11.2024)). בית המשפט העליון אישר את הדרישה (עע"מ 57604-10-24 (20.1.2025)). באותם הליכים גובש מתווה שלפיו הדגימה הגנטית נלקחת במעבר כרם שלום, בכפוף לצו שיפוטי לעריכת הבדיקה ולהערכת מצב ביטחונית עדכנית.

המסלול הדיוני: ערר פנימי, עתירה מינהלית וגבולות הסעד הזמני

על החלטת סירוב ניתן להגיש ערר פנימי לפי נוהל 1.6.0001 (נוהל קליטת בקשות ועררים על החלטות בלשכות ומטה רשות האוכלוסין, מהדורה 8, 24.2.2022). סעיף ב.2 לנוהל קובע כי הערר יוגש בכתב בלא שיהוי ולא יאוחר מ-21 ימים מיום קבלת ההחלטה, ורק בלשכה שבה התקבלה ההחלטה; ערר שיוגש לאחר מכן לא יטופל.

רק לאחר הכרעה בערר נפתחת הדרך לעתירה מינהלית. הפסיקה בשנתיים האחרונות עקבית: עתירות שהוגשו בטרם התקבלה החלטת הרשות או בטרם הוכרע הערר הפנימי סולקו על הסף מחמת אי-מיצוי הליכים, גם בנסיבות קשות. במקרה אחד נדחתה עתירה ראשונה מפני שהמבקשת טרם פנתה לרשות, השנייה נמחקה מפני שהוגשה בטרם הוכרע הערר, ורק השלישית נדונה לגופה.

כדאי גם למתן ציפיות בנוגע לסעדים זמניים: בקשה לצרף אדם לרשימת יוצאים או לאפשר כניסה עד להכרעה אינה שמירה על המצב הקיים אלא צו עשה, וככזו ניתנת במשורה. ההשקעה צריכה להתמקד בתשתית הראייתית מלכתחילה.

אחרי הכניסה לישראל: תעודת זהות ובדיקת מרכז חיים

כניסה לישראל אינה סוף הדרך. אזרח שחזר לאחר שנים בעזה ומבקש תעודת זהות נתקל בדרישה נפרדת: לפי עמדת הרשות, הנסמכת על סעיף 24 והגדרת "תושב" בחוק מרשם האוכלוסין, התשכ"ה-1965, נדרש שהפונה יימצא בישראל דרך קבע, ובפועל מתבקשות ראיות למרכז חיים בחצי השנה שקדמה לבקשה. בית המשפט המחוזי בירושלים סילק על הסף עתירה בעניין זה, מן הטעם שהבקשה כלל לא סורבה והמסמכים טרם הוגשו (עת"מ (י-ם) 1131-12-24 (23.4.2025)); ערעור נדחה (עע"מ 5206-07-25 (19.8.2025)). באותה החלטה הובהר כי רשימת המסמכים אינה סגורה וניתן להציג "כל ראיה רלוונטית אחרת" — חשוב למי שגר אצל קרוב ואין על שמו חוזה שכירות — וכי ראוי שהבחינה תיערך בהתאמה לנסיבות ובלי להכביד יתר על המידה.

נקודה נוספת נוגעת לילדים: לפי חוק מרשם האוכלוסין, אזרח ישראלי שנולד לו ילד בחוץ לארץ נדרש לרשום אותו במרשם בתוך 30 יום מן הלידה. ילד שלא נרשם אינו אזרח רשום, כניסתו נבחנת לפי חוק הכניסה לישראל, והוכחת ההורות תידרש בהליך שיפוטי — לרוב בבדיקה גנטית. אי-רישום במועד חוזר ועולה בהחלטות האחרונות.

מה עולה מן הפסיקה

בר"ם 3661/24 (1.5.2024) עסקה במבקשת שטענה כי היא ילידת ישראל הרשומה במרשם ומתגוררת בעזה מגיל שלוש, וביקשה צו ארעי שיצרף אותה לקבוצת אזרחים שעמדה לצאת מן הרצועה. הבקשה נדחתה, בהתחשב בקביעת הערכאה הדיונית בדבר "דלות חומר הראיות" ובכך שהסעד הוא למעשה צו עשה הזהה לסעד העיקרי. הלקח: סעד ביניים לא יגשר על היעדר ראיות.

בעת"מ (י-ם) 48005-08-24 (6.11.2024) נדחתה העתירה לגופה, ובית המשפט הבהיר את מבנה ההליך: לאחר הראיון על הרשות להכריע אם השתכנעה שהטוען לאזרחות הוא האדם הרשום, וככל שאינה משתכנעת — הדרך היא פנייה לבית המשפט להצהרה על הזהות. בית המשפט עמד על היעדר "עוגן" ראייתי: לא הוצגו מסמכי זיהוי למעט מסמך שהונפק ברצועה, ולא נמצאה אינדיקציה לכניסות קודמות לישראל.

בעע"מ 57604-10-24 ובעע"מ 15091-12-24 (20.1.2025) נדחו שני ערעורים שנדונו במאוחד: נקבע כי לרשויות שיקול דעת רחב בקביעת אופן הבירור ותנאיו, כי בהיעדר מסמכים או ראיות אחרות רשאיות הן לדרוש הוכחת זהות או קשר משפחתי בבדיקה גנטית, וכי אין חובה לאפשר כניסה לישראל בתקופת הביניים שעד לקבלת התוצאות. מפסק הדין עולה גם מה מקבל משקל: בדעה נפרדת בנימוקים נאמר שרישום הילדים במרשם הפלסטיני עוד לפני המלחמה די בו כדי להרים נטל ראשוני; ומנגד הודגש בעניין המבקשת האחרת שפנייתה הראשונה לרשות נעשתה רק כחצי שנה לאחר תחילת המלחמה. הלקח: "רגליים ראשוניות" שהועמדו מבעוד מועד הן שמשנות את התוצאה.

כיצד משרדנו מסייע

משרדנו מלווה אזרחים ישראלים השוהים ברצועת עזה ובני משפחתם בישראל לאורך שלבי ההליך: איתור ואיסוף הראיות מן העבר — תיקי לשכה, מסמכי לימודים ומסמכים רפואיים, רישומי כניסות ותצלומים; הכנת הבקשה והטפסים הנלווים; מינוי איש קשר או בא כוח בישראל; ליווי לראיון ותיאום ראיונות של בני משפחה; הגשת ערר פנימי במועד; ובמקרים המתאימים ניהול ההליך האזרחי למתן פסק דין הצהרתי, לרבות הסדרת בדיקה גנטית. אנו פועלים בקפידה ובלי להבטיח תוצאה: בתיקים אלה איכות התשתית הראייתית היא שמכריעה.

האם מעבר למגורים ברצועת עזה מבטל את האזרחות הישראלית?

לא. סעיף א.2 לנוהל 3.2.0012 קובע במפורש שמי שרשום במרשם האוכלוסין כאזרח ישראלי ועובר להתגורר ברצועת עזה נותר אזרח ישראלי, ואזרחותו אינה נפגעת. הדבר נכון גם אם קיבל מספר זהות פלסטיני וגם אם נרשם כמי שחדל להיות תושב ישראל. עם זאת, מימוש הזכויות הנובעות מן האזרחות כפוף להוכחת הזהות ולזיהוי ודאי.

כמה זמן אמור לקחת הטיפול בבקשה לדרכון?

סעיף ד.15 לנוהל קובע כי הטיפול בבקשה וההחלטה בה יתקבלו בתוך 90 יום ממועד הגשתה במלואה, בכפוף לעמידת המבקש בהוראות הנוהל ולשיתוף פעולה מלא מצידו. חשוב לשים לב שהמניין מתחיל רק כשהבקשה הוגשה במלואה, לרבות האגרה והמסמכים. אם תידרש בהמשך פנייה לערר פנימי או להליך שיפוטי, לוח הזמנים הכולל מתארך משמעותית.

האם חובה לעבור בדיקה גנטית?

בדיקה גנטית אינה תנאי סף בנוהל. היא נכנסת לתמונה כאשר הרשות אינה משתכנעת בזהות הנטענת ומפנה את המבקש לבית המשפט לקבלת פסק דין הצהרתי, שכן ככלל תדרוש הפרקליטות באותו הליך הוכחת הזהות או הקשר המשפחתי בדרך זו (סעיף ד.13 לנוהל). בית המשפט העליון קבע כי בהיעדר ראיות אחרות אין פגם בדרישה (עע"מ 57604-10-24 (20.1.2025)). מנגד, ככל שתוצג תשתית ראייתית עשירה מן העבר, קטן הסיכוי שהעניין יגיע לשלב זה.

אפשר להיכנס לישראל עד לקבלת תוצאות הבדיקה?

ככלל לא. נקבע כי אין חובה לאפשר כניסה לישראל בתקופת הביניים שבין עריכת הבדיקה לבין קבלת תוצאותיה, וכי לרשויות שיקול דעת רחב בעניין (עע"מ 57604-10-24). בקשה לסעד ארעי מסוג זה מתפרשת כצו עשה המשנה את המצב הקיים, וככזו ניתנת במשורה, בפרט כשהיא חופפת לסעד העיקרי (בר"ם 3661/24 (1.5.2024)). בעבר, ובנסיבות ייחודיות, אושר במקרה בודד מתווה שאפשר כניסה עד לקבלת התוצאות בכפוף להפקדת ערובה כספית, אך המדינה עומדת על כך שאין מדובר במתווה מחייב.

מה יכול לעשות בן משפחה שנמצא בישראל?

הרבה. הנוהל מאפשר לציין איש קשר או בא כוח בישראל בטופס הנלווה (דר/12), ובאמצעותו נמסרות ההודעות ואף נמסר הדרכון (סעיפים ג.1 ו-ד.10). בן משפחה יכול לאתר ולהגיש מסמכים ישנים, ולפי סעיף ד.7 הרשות אף רשאית לראיין בני משפחה ישראלים כדי לאמת פרטים העולים מן הבקשה. אם יידרש בהמשך הליך להוכחת קשר משפחתי, בני משפחה בישראל הם לרוב אלה שיידרשו למסור דגימה.