הבקשה לקבלת מידע לפי חוק חופש המידע נדחתה? נסביר על אגרות, לוחות זמנים, נימוקי סירוב ואפשרות להגיש עתירה לבית המשפט לעניינים מינהליים.
חוק חופש המידע, התשנ"ח-1998, מעניק לכל אזרח ותושב ישראל זכות לפנות לגופים ציבוריים ולקבל מידע המצוי ברשותם, מבלי שיידרש להצדיק את בקשתו. עם זאת, לא כל בקשה נענית בחיוב: הרשות רשאית, בנסיבות מסוימות, לדחות בקשה או להשיב עליה באופן חלקי בלבד. במאמר זה נסקור את עקרונות היסוד של הליך הבקשה, את האגרות והמועדים החלים, את הנימוקים המרכזיים לדחיית בקשה, ואת האפשרות לעתור לבית המשפט לעניינים מינהליים כאשר הבקשה נדחית שלא כדין.
כל אזרח או תושב ישראל רשאי להגיש בקשה לקבלת מידע, וכך גם תאגידים הרשומים בישראל, לרבות עמותות וגופים ציבוריים הפועלים למטרה ציבורית. הבקשה מוגשת לממונה על יישום חוק חופש המידע במשרד הממשלתי, ברשות המקומית, בתאגיד הציבורי או בגוף הנתמך מתקציב המדינה שאליו היא מופנית. רשימת הממונים בגופים השונים מתפרסמת באתר היחידה הממשלתית לחופש המידע. חשוב להבהיר: הזכות לקבל מידע לפי החוק היא זכות עצמאית, ואין צורך להראות עניין אישי או תועלת קונקרטית כדי להפעילה.
בקשה לקבלת מידע צריכה לציין כי היא מוגשת מכוח חוק חופש המידע, ולתאר את המידע המבוקש באופן שיאפשר לממונה לזהות אותו ולאתרו. מומלץ לנסח את הבקשה בצורה ממוקדת וברורה ככל האפשר, שכן בקשה כללית מדי עלולה להיתקל בקושי איתור או להוביל לדחייה חלקית. ציון הרקע או המטרה לשם קבלת המידע אינו חובה, אך עשוי לסייע כאשר מדובר במידע שהגילוי בו נתון לשיקול דעת. יש לצרף לבקשה אישור תשלום אגרת הבקשה (ככל שהיא חלה), ולעיתים גם התחייבות לשאת בעלויות טיפול והפקה עד לתקרה הקבועה בתקנות.
תקנות חופש המידע (אגרות), התשנ"ט-1999, קובעות שלושה סוגי תשלום, המתעדכנים אחת לשנה, ב-1 באוקטובר, לפי מדד המחירים לצרכן. נכון לעדכון האחרון שפורסם: אגרת בקשה עומדת על כ-24 ש"ח; אגרת טיפול (איתור, מיון ועיבוד המידע) עומדת על כ-36 ש"ח לכל שעת עבודה, החל מהשעה הרביעית; ואגרת הפקה עבור צילום או הדפסה עומדת על כ-0.24 ש"ח לעמוד, או כ-2.96 ש"ח לתקליטור ממוחשב. מבקש נדרש להתחייב מראש לשאת בעלויות טיפול והפקה עד לתקרה של כ-178 ש"ח; מעבר לסכום זה, על הרשות לפנות למבקש ולקבל את אישורו להמשך הטיפול. בקשות למידע אישי על המבקש עצמו, וכן בקשות של עמותות הפועלות למטרה ציבורית ושל חוקרים במוסד אקדמי, פטורות מאגרת הבקשה ומאגרת הטיפול על שבע השעות הראשונות. יש לבדוק את הסכומים המעודכנים מול הרשות הרלוונטית בעת הגשת הבקשה, שכן הם משתנים משנה לשנה.
לפי סעיף 7 לחוק, על הרשות להשיב למבקש "ללא שיהוי", ולא יאוחר מ-30 יום מיום קבלת הבקשה אצל הממונה. ראש הרשות, או מי שהוסמך לכך, רשאי להאריך את המועד למתן מענה ב-30 יום נוספים, ובלבד שנמסרה למבקש הודעה בכתב המנמקת את הצורך בהארכה. בבקשות שהיקפן גדול או שמורכבותן ניכרת - למשל בשל הצורך באיתור חומר נרחב, מורכבות משפטית, או פנייה לצדדים שלישיים רבים - רשאי ראש הרשות להאריך את המועד בעד 60 יום נוספים מעבר לכך, כך שסך התקופה האפשרית עד למתן תשובה עשוי להגיע ל-120 יום ממועד קבלת הבקשה. ההנמקה להארכה חייבת להיות פרטנית ומותאמת לנסיבות המקרה, ולא כללית. אם הבקשה אושרה, על הרשות למסור את המידע בפועל בתוך 15 יום נוספים ממועד מתן ההחלטה.
סעיף 8 לחוק מונה מקרים שבהם רשאית הרשות - להבדיל מחובה - לסרב למסור מידע. בין הנימוקים: כאשר הטיפול בבקשה מצריך הקצאת משאבים בלתי סבירה בנסיבות העניין; כאשר מדובר במידע שגילו למעלה משבע שנים וקיים קושי ממשי לאתרו; כאשר לאחר מאמץ סביר לא נמצא המידע המבוקש; כאשר המידע כבר פורסם ונגיש לציבור; וכאשר המידע נתקבל מגוף אחר וניתן להפנות את המבקש אליו מבלי להטיל עליו נטל בלתי סביר. חשוב להדגיש כי מדובר בשיקול דעת של הרשות ולא בחובת סירוב אוטומטית, ולכן דחייה על בסיס סעיף 8 ניתנת, במקרים המתאימים, לבחינה ולערעור.
לצד הנימוקים המקנים שיקול דעת, קובע סעיף 9 לחוק רשימה של קטגוריות מידע שהרשות אינה רשאית למסור כלל. בין היתר: מידע שגילויו עלול לפגוע בביטחון המדינה, ביחסי החוץ שלה או בשלום הציבור; מידע שסווג כחסוי על ידי שר הביטחון; מידע שגילויו מהווה פגיעה בפרטיות לפי חוק הגנת הפרטיות; מידע שגילויו אסור על פי דין אחר; מידע שעלול לשבש את התפקוד התקין של הרשות; מדיניות שעודה בשלבי גיבוש; פרטי משא ומתן; דיונים פנימיים וייעוץ משפטי או מקצועי; סודות מסחריים ומקצועיים; מידע שנמסר לרשות בתנאי סודיות; שיטות עבודה של גורמי אכיפת חוק; עניינים משמעתיים; ופרטים הנוגעים לפרטיותו של אדם שנפטר. גם כאשר חל אחד מהחריגים הללו, על הרשות לשקול אם ניתן למסור את המידע החלקי שאינו נכלל בגדר החיסיון, בהפרדה מהחלק החסוי.
כאשר הרשות מסרבת למסור מידע, עליה למסור למבקש הודעה בכתב עם נימוקי הסירוב, ולציין כי עומדת לו הזכות לעתור נגד ההחלטה. לפי סעיף 17 לחוק, ניתן לעתור על החלטת סירוב לבית המשפט לעניינים מינהליים - קרי בית המשפט המחוזי היושב כבית משפט לעניינים מינהליים - למעט במקרים שבהם הוצאה תעודת חיסיון, שאז הביקורת השיפוטית מתבררת בבית המשפט העליון. הסמכות המקומית נקבעת לפי מקום מושבו של הגוף שקיבל את ההחלטה הנדונה, ובעניינים הנוגעים למקרקעין - לפי מקום המקרקעין. חלופה נוספת, שאינה תחליף להליך המשפטי אך יכולה להיות שלב מקדים, היא פנייה בתלונה ליחידה הממשלתית לחופש המידע במשרד המשפטים.
תקנות בתי משפט לעניינים מינהליים (סדרי דין), התשס"א-2000, קובעות כי יש להגיש את העתירה בתוך 45 יום ממועד קבלת ההחלטה הנדונה, או ממועד היוודע דבר ההחלטה למבקש. איחור בהגשה עלול להוביל לדחיית העתירה על הסף, אלא אם בית המשפט ישתכנע כי קיימת הצדקה להארכת המועד. אגרת הגשת עתירה מינהלית עומדת נכון לשנת 2026 על 2,329 ש"ח, בהתאם לתוספת לתקנות בתי המשפט (אגרות), התשס"ז-2007, כפי שעודכנה בהודעת בתי המשפט (אגרות), התשפ"ו-2025. מעבר לאגרה, יש לקחת בחשבון גם עלויות ייצוג משפטי, הכנת תצהיר ואפשרות לחיוב בהוצאות משפט בהתאם לתוצאת ההליך. משכך, אנו ממליצים לבחון בקפידה, בטרם הגשת עתירה, את סיכויי ההצלחה מול העלויות הכרוכות בהליך.
לא. חוק חופש המידע אינו מחייב את המבקש לפרט מדוע הוא זקוק למידע, והזכות לקבלו קיימת גם ללא הצגת אינטרס אישי. עם זאת, כאשר מדובר במידע שהגילוי בו כפוף לשיקול דעת הרשות (למשל לפי סעיף 8), פירוט הרקע לבקשה עשוי לסייע לרשות לשקול לטובת המבקש ולהקטין את הסיכוי לדחייה.
סעיף 8 מקנה לרשות שיקול דעת האם לסרב, בנסיבות כגון עומס בלתי סביר או מידע ישן וקשה לאיתור. סעיף 9 קובע קטגוריות מידע שאסור למסור בכלל, כגון פגיעה בביטחון המדינה או בפרטיות. חשוב לבדוק תמיד אם ניתן למסור לפחות חלק מהמידע, לאחר הפרדת הקטע החסוי.
כן. פנייה ליחידה הממשלתית לחופש המידע היא אפשרות נוספת, אך אינה תנאי מוקדם להגשת עתירה לבית המשפט לעניינים מינהליים. מבקש שקיבל סירוב רשאי לבחור לפנות ישירות לבית המשפט, בכפוף לעמידה במועד הקבוע בתקנות.
אי-מתן מענה במועד, לרבות בתום תקופות ההארכה האפשריות, עשוי להיחשב כשלעצמו כהחלטה הניתנת לבירור, ולעיתים אף כסירוב בפועל. במצב כזה מומלץ לפנות לרשות בכתב לבירור הסיבה לעיכוב, ובהתאם לנסיבות לשקול פנייה ליחידה הממשלתית לחופש המידע או נקיטת הליך משפטי.