בוטל רישיון הישיבה והעבודה של עובד זר לאחר שימוע? מדריך מעשי לזכויות בשימוע, לכלל 90 הימים, להליכי המשמורת ולהגשת ערר. משרדנו מלווה עובדים ומעסיקים.
עובד זר בענף הסיעוד, החקלאות או הבניין מקבל יום אחד מכתב — לרוב דרך הלשכה הפרטית שאליה הוא משויך — ובו נכתב כי הרשות שוקלת לבטל את רישיון הישיבה והעבודה מסוג ב/1 שבידו, וכי הוא מוזמן להשמיע את טענותיו. לעיתים המכתב בא בעקבות תלונה על התנהגות כלפי מטופל; לעיתים בעקבות בדיקה יזומה שהעלתה כי חלפו יותר מ-90 ימים מאז ההעסקה החוקית האחרונה, בלי שההעסקה הוסדרה מחדש.
במקרים אחרים אין מכתב כלל. העובד מעוכב בפעילות אכיפה, ובאותו יום נערך לו שימוע, רישיונו מבוטל, ומיד לאחר מכן נערך לו שימוע נוסף — הפעם בפני ממונה ביקורת הגבולות — שבסופו מוצאים נגדו צו הרחקה וצו משמורת. מדריך זה מיועד לשני הצדדים: לעובד שרישיונו בוטל או עומד להתבטל, ולמטופל או למעסיק הישראלי שחייו מושפעים ישירות מן ההחלטה.
נקודת המוצא בפסיקה היא שמי שאינו אזרח ישראלי אינו בעל זכות קנויה לשבת בישראל, וישיבתו מותנית ברישיון הניתן לפי חוק הכניסה לישראל, תשי"ב-1952. הסמכות למתן רישיונות נתונה לשר הפנים או למי שהוסמך על ידו לפי סעיף 6 לחוק, ושיקול דעתו הוגדר בפסיקה כרחב (בג"ץ 758/88 קנדל נ' שר הפנים (1992)) — אך כשיקול דעת מינהלי הוא כפוף לכללי המשפט המינהלי.
סעיף 11(א) לחוק מקנה את הסמכות לבטל רישיון ישיבה שניתן. סעיף 11(א1) עוסק בעובד זר שלא הועסק בתחום העיסוק שנקבע ברישיונו למשך תקופה העולה על 90 ימים: במצב כזה יבטל שר הפנים את האשרה ואת הרישיון, אלא אם נמצאו טעמים מיוחדים שלא אפשרו לו למצוא עבודה בתחום — "ובלבד שנתן לו הזדמנות להשמיע את טענותיו". במקביל, סעיף ד.22 לנוהל 5.3.0002 (נוהל הזמנה והעסקת עובד זר בתחום הסיעודי, מהדורת 1.9.2022) קובע כי הרשות רשאית, "בכפוף לעריכת שימוע", לבטל כל אשרה ורישיון הניתנים מכוחו, כשנמצאה אי עמידה בהוראות החוק, בתקנות או בנהלים. השימוע אינו נספח טכני להחלטה — הוא תנאי לה.
סעיף ב.1 לנוהל 5.3.0022 (נוהל עדכון מקום העבודה לעובדים זרים) קובע כי עובד שפוטר, שמעסיקו נפטר או שנאלץ לעזוב את מעסיקו הקודם, יוכל להסדיר את העסקתו אצל מעסיק אחר בתוך תקופה של 90 ימים, וכי במהלך אותם ימים לא יבוצעו נגדו הליכי אכיפה או הרחקה. סעיף ב.5 מוסיף כי בענפי הבניין והסיעוד לא ניתן לאשר מעבר למעסיק חדש בלא שיוך ללשכה פרטית או לתאגיד מורשה.
חלפו 90 הימים ולא הוסדרה העסקה — סעיף ז.15 לנוהל 5.3.0002 קובע את המשך הטיפול. אם הגורם המוסמך לא מצא הצדקה לאשר את ההעסקה חרף חלוף התקופה, ולעובד רישיון ב/1 בסיעוד בתוקף, ייערך לו שימוע על ידי הגורם המוסמך באגף הסיעוד — בכתב או בעל פה, לפי שיקול דעתו — שבו יוכל להשמיע טענותיו בדבר הטעמים המיוחדים. המכתב מועבר ללשכה הפרטית, שעליה למסרו לעובד בתוך 7 ימים ולאשר את קבלתו; עובד שאין בידו רישיון ב/1 בתוקף יקבל מכתב סירוב מנומק באותה דרך. נטל ההוכחה מוטל על העובד, והוא נבחן לפי מה שעשה בזמן אמת.
בתי הדין בוחנים את השימוע דרך הפרוטוקול. שאלת השפה חוזרת כמעט בכל תיק: כאשר נטען בערר (י-ם) 3196-26 (13.8.2026) כי השימוע נערך באנגלית שאינה שגורה בפי העוררת, נדחתה הטענה משום שבפרוטוקול צוין במפורש כי הוא נערך בעזרת מתורגמנית לסינהלית, ומשום שהתשובות היו מפורטות וקוהרנטיות. בערר (י-ם) 2466-25 (21.10.2025) נדחתה טענה דומה מפני שהעובדת חתמה על כך שהשאלון תורגם לשפה שהיא מבינה ולא טענה במהלך השימוע שאינה מבינה דבר מה.
המסקנה המעשית ברורה: יש לוודא בזמן אמת שהשפה והמתורגמן נרשמים בפרוטוקול, שכל תשובה נרשמת במלואה, ושמה שנאמר ולא נרשם — מוער על גביו. לצד זאת יש להביא לשימוע אסמכתאות ולא רק גרסה. בערר 3196-26 נדחו טענות ההעסקה מפני שהוצגו משיכות מזומן בלבד ולא הפקדת שכר לחשבון הבנק של העובדת, ולא צורפו אישור ביטוח רפואי פורמלי ואסמכתאות על תשלום דמי ביטוח לאומי. תלונות על תנאי העסקה שלא תועדו בזמן אמת מול הלשכה הפרטית מקבלות משקל נמוך.
לאחר ביטול הרישיון נערך שימוע נפרד — הפעם בפני ממונה ביקורת הגבולות, לפי סעיף 13א(ד) לחוק, ובשפה המובנת לשוהה. כך תואר ההליך בהחלטת בית הדין לביקורת משמורת בתיק 1471-08-26 מיום 17.8.2026: העובד עוכב, הובא לשימוע לפני ביטול הרישיון, רישיונו בוטל בשל היעדר מעסיק חוקי מעל 90 יום, ורק אז נערך לו שימוע נוסף בפני הממונה, שבסופו הוצאו צו משמורת וצו הרחקה.
סעיף ד.1.7 לנוהל 10.3.0001 (נוהל הוצאת צווי הרחקה ומשמורת, מהדורה 4, 15.3.2023) קובע כי טרם תחילת השימוע יש ליידע את השוהה שלא כדין ש"עומדת לו הזכות להיוועצות עם עורך דין וכן לייצוג בשימוע", וכי היידוע והתשובה יתועדו בפרוטוקול. סעיף ד.1.8 מתיר נוכחות עורך דין בכפוף לייפוי כוח, ומחייב את הממונה להמתין לו זמן סביר. בעמ"נ (ת"א) 42701-06-25 (29.6.2025) קבע בית המשפט המחוזי כי השאלה הסתמית "יש לך עורך דין?" אינה מקיימת את חובת היידוע, וכי "יש לציין את הזכויות טרם תחילת השימוע באופן ברור ונהיר". אמירה בשימוע כי העובד "אינו חפץ בייצוג" מתועדת ונשקלת בהמשך — כך בהחלטת בית הדין לביקורת משמורת בתיק 1631-08-26 מיום 1.9.2026.
עם הוצאת צו משמורת מוחזק השוהה במשמורת עד ליציאתו או להרחקתו, אלא אם שוחרר בעירבון כספי, בערבות בנקאית או בערובה מתאימה אחרת (סעיף 13א(ב) לחוק). המוחזק מובא בפני בית הדין לביקורת משמורת זמן קצר לאחר תחילת ההחזקה, לפי סעיפים 13יד(א) ו-13טו לחוק — בתיק 1471-08-26 עוכב העובד ביום 12.8.2026 והובא בפני הדיינת ביום 13.8.2026.
עילות השחרור בערובה קבועות בסעיף 13ו לחוק, ובהן: ששהייתו הבלתי חוקית יסודה בטעות או בתקלה שבתום לב; שיצא מישראל בעצמו במועד שייקבע ולא יהיה קושי באיתורו; שגילו או מצבו הבריאותי מצדיקים זאת; או שקיימים טעמים הומניטריים מיוחדים אחרים, לרבות מקום שבו ייוותר קטין ללא השגחה. בשני התיקים שנסקרו כאן אושרו צווי המשמורת מפני שבית הדין לא השתכנע שהשהייה הבלתי חוקית נבעה מתקלה בתום לב. בית הדין קובע דיוני ביקורת חוזרים, ועל החלטותיו ניתן לערער לבית המשפט המחוזי בשבתו כבית משפט לעניינים מינהליים בתוך 45 יום.
על החלטת הרשות לבטל את הרישיון מגישים ערר לבית הדין לעררים. סעיף 13כד(ב) לחוק קובע כי ערר יוגש בכתב בתוך 30 ימים מיום שההחלטה פורסמה כדין, מיום שהעורר קיבל עליה הודעה או מיום שנודע לו עליה — לפי המוקדם. איחור אינו סוף פסוק: תקנה 6 לתקנות הכניסה לישראל (סדרי הדין והמינהל בבית דין לעררים), התשע"ד-2014 מאפשרת בקשה להארכת מועד, אך היא טעונה נימוק.
על החלטתו הסופית של בית הדין ניתן לערער לבית המשפט המחוזי בשבתו כבית משפט לעניינים מינהליים בתוך 45 יום. במקביל לערר יש לשקול בקשה לצו ביניים שימנע אכיפה והרחקה עד להכרעה — ולעיתים הסעד ניתן דווקא בערכאה הגבוהה: בערר (י-ם) 1621-26 (9.8.2026) דחה בית הדין את הבקשה לצו ביניים ובית המשפט המחוזי נעתר לה (רע"מ 35135-05-26). לבית הדין נתונה סמכות להכריע בערר ללא דיון לפי תקנה 17(1) לתקנות, אך בעמ"נ (י-ם) 12843-03-25 (30.7.2025) נקבע כי כשהטענות ראויות לבירור ראוי לקיים דיון פרונטלי.
בעמ"נ (י-ם) 12843-03-25 (30.7.2025) התקבל ערעור של עובד סיעודי ושל המטופל שהעסיק אותו. הרישיון בוטל בטענה שהעובד מקיים קשר זוגי עם עובדת זרה אחרת ומתגורר עמה, אך בית המשפט מצא שהתשתית העובדתית רעועה: לא הוברר כיצד עובד שתפקידו לטפל ברציפות במטופל סיעודי מתגורר בעיר אחרת, ולמטופל — שזהותו ידועה לרשות — לא ניתנה כל אפשרות לטעון. בית המשפט העיר כי החלפת מטפל סיעודי "אינה דבר קל ערך", וההחלטה ופסק דין בית הדין בוטלו.
בעמ"נ (ת"א) 42701-06-25 (29.6.2025) נדחה לגופו ערעור על ביטול רישיון והרחקה בשל חשדות פליליים, שכן הרף הראייתי בהליך המינהלי נמוך מזה הפלילי. אך בית המשפט קבע כי חובת היידוע על הזכות לייצוג ולהיוועצות לא קוימה, ובהתחשב במטופל בן ה-92 השהה את ההרחקה ושחרר את העובד לחלופת משמורת בתנאי הפקדה וערבות צד ג'.
מנגד, בערר (י-ם) 1621-26 (9.8.2026) נדחה ערר של עובד שחרג מ-90 הימים משום שהמתין ל"סוכן" בלתי מורשה, ולא פנה ללשכה פרטית מורשית לעדכון פרטיו ולקבלת הצעות עבודה. בית הדין קבע כי ההמתנה אינה "טעם מיוחד", וכי אמות המידה ההומניטריות שלפי סעיף 3א(ב1) לחוק אינן חלות על סעיף 11(א1).
ובערר (י-ם) 3196-26 (13.8.2026) נדחה ערר של עובדת שלא הסדירה העסקה במשך מעל 200 ימים. בית הדין הבהיר כי עיכוב במתן החלטה על ידי הרשות אינו מכשיר עשיית דין עצמי — על הפונה לפעול אקטיבית לקידום ההחלטה, לרבות בפנייה לבית הדין.
משרדנו מלווה עובדים זרים ומעסיקים ישראלים בכל שלבי ההליך: הכנת התגובה לשימוע וריכוז האסמכתאות שהרשות מצפה לראות (הפקדות שכר, ביטוח רפואי, דמי ביטוח לאומי, תיעוד פניות ללשכה הפרטית), מימוש הזכות להיוועצות ולייצוג בשימוע, ייצוג בבית הדין לביקורת משמורת ובבקשות לשחרור בערובה, והגשת ערר ובקשה לצו ביניים במועד. אנו מקפידים לצרף את המטופל או המעסיק כצד ולהציג את הפגיעה בו. ככלל, ככל שפונים מוקדם יותר — לפני השימוע ולא אחריו — כך רחב יותר מרחב הפעולה.
סעיף ב.1 לנוהל 5.3.0022 קובע 90 ימים להסדרת ההעסקה אצל מעסיק אחר, ובמהלכם לא יבוצעו הליכי אכיפה או הרחקה. חריגה מהתקופה מקימה לרשות סמכות לבטל את הרישיון לפי סעיף 11(א1) לחוק הכניסה לישראל, אלא אם הוכחו טעמים מיוחדים שמנעו מציאת עבודה בתחום. בענפי הסיעוד והבניין חובה להיות משויך ללשכה פרטית מורשית לצורך המעבר.
כן. סעיף ד.1.7 לנוהל 10.3.0001 מחייב ליידע את השוהה שלא כדין, טרם תחילת השימוע, על הזכות להיוועצות עם עורך דין ועל הזכות לייצוג בשימוע, ולתעד זאת בפרוטוקול. סעיף ד.1.8 מתיר נוכחות עורך דין בכפוף לייפוי כוח, ומחייב את הממונה להמתין לו זמן סביר. בעמ"נ (ת"א) 42701-06-25 נקבע כי שאלה סתמית "יש לך עורך דין?" אינה מקיימת את חובת היידוע.
לא. אמירה כזו אינה שוללת פנייה לעורך דין בהמשך, וניתן להגיש ערר ולהיות מיוצג בו. עם זאת, ההצהרה מתועדת בפרוטוקול ונשקלת בהמשך ההליך, כפי שעולה מהחלטת בית הדין לביקורת משמורת בתיק 1631-08-26 מיום 1.9.2026. בנסיבות המתאימות ניתן לטעון כי הוויתור לא היה מודע משום שהזכות לא הוסברה כנדרש.
סעיף 13כד(ב) לחוק הכניסה לישראל קובע 30 ימים מיום פרסום ההחלטה כדין, מיום קבלת ההודעה עליה או מיום שנודע לעורר עליה — לפי המוקדם. תקנה 6 לתקנות הכניסה לישראל (סדרי הדין והמינהל בבית דין לעררים), התשע"ד-2014 מאפשרת להגיש בקשה להארכת מועד. על החלטתו הסופית של בית הדין ניתן לערער לבית המשפט המחוזי בתוך 45 יום.
בעמ"נ (י-ם) 12843-03-25 (30.7.2025) קיבל בית המשפט המחוזי ערעור שהגישו העובד והמטופל יחד, וקבע כי כאשר זהות המטופל ידועה לרשות ובקשתו להעסיק את העובד מונחת לפניה, אי-פנייה אליו פוגמת בתשתית העובדתית. עוד נקבע כי החלפת מטפל סיעודי אינה עניין קל ערך. בנסיבות המתאימות מומלץ לצרף את המטופל או בני משפחתו כצד לערר ולהגיש תצהיר מטעמם.