בוטלה מדיניות אי-ההרחקה, תקופת ההתארגנות הסתיימה ורישיונות 2(א)(5) אינם מוארכים. אילו מסלולים פרטניים נותרו פתוחים — מדריך מעשי לאזרחי אתיופיה ולמשפחותיהם.
אם אתם אזרחי אתיופיה השוהים בישראל שנים, הגשתם בקשה למקלט מדיני וקיבלתם בעקבותיה רישיון לישיבת ביקור זמני מכוח סעיף 2(א)(5) לחוק הכניסה לישראל — ובחודשים האחרונים הרישיון אינו מוארך, נאמר לכם שעליכם לצאת מישראל, או שבן משפחה עוכב בפעולת אכיפה — הדף הזה נכתב עבורכם, וגם עבור מעסיקים ישראלים ובני משפחה המנסים להבין מה אירע למסמך שהוצג בפניהם שנים כרישיון תקף.
הרקע הוא שינוי במדיניות רשות האוכלוסין וההגירה ביחס לנתיני אתיופיה, שאושר בערכאות בשנים 2025–2026. השינוי אינו מבטל רטרואקטיבית את הרישיון שהחזקתם, אך הוא מסיר את הבסיס שעליו נשען חידושו מעת לעת. רבים מוצאים את עצמם, לראשונה מזה שנים, מוגדרים כשוהים שלא כדין — ולעיתים מגלים זאת דווקא כשהם מתייצבים בלשכה כדי להאריך את הרישיון.
סעיף 2(א)(5) לחוק הכניסה לישראל, תשי"ב-1952 מסמיך את שר הפנים ליתן רישיון לישיבת ביקור זמני. המסמך שקובע מתי מונפק רישיון כזה למבקש מקלט הוא נוהל 5.2.0012 (נוהל הטיפול במבקשי מקלט מדיני בישראל ובמי שהוכרו כזכאים למקלט מדיני בישראל ע"י שר הפנים), מהדורה 11 מיום 15.10.2024.
סעיף 1ה לנוהל קובע כי מבקש מקלט שבעת הגשת בקשתו שוהה בישראל מעל שנה ואינו מחזיק ברישיון כדין, יקבל רישיון 2(א)(5) הנושא כיתוב שלפיו אינו רשאי לעבוד, והאיסור על העסקתו ייאכף למשך שישה חודשים מיום הגשת הבקשה. חלפו שישה חודשים וטרם ניתנה החלטה — יונפק רישיון ללא אותו כיתוב, ולא יינקטו עוד פעולות אכיפה בגין העסקתו. סעיף 1ו קובע הסדר מקביל, עם תקופה של שלושה חודשים, למי ששהה פחות משנה. בשני המסלולים הרישיון מוארך "מעת לעת עד לקבלת החלטה בבקשתו, וזאת כל עוד הוא משתף פעולה במהלך בחינת עניינו".
כאן טמון עיקר אי-ההבנה. רישיון 2(א)(5) אינו מעמד, אלא נגזרת של הליך מקלט תלוי ועומד; בית המשפט לעניינים מינהליים בירושלים עמד על כך שמשמעותו בפועל היא "רק מניעת הרחקה" (עת"מ (י-ם) 8375-02-24 (6.6.2024)).
מחודש נובמבר 2021 קיבלו מבקשי מקלט מאתיופיה שבקשותיהם טרם הוכרעו רישיון ישיבה זמני לפי סעיף 2(א)(5) עד לסיום הטיפול בעניינם — כך תוארו הדברים בבר"ם 52089-05-26 (26.5.2026).
ביום 8.1.2024 החליט שר הפנים, בהסתמך על סקירת יחידת הטיפול במבקשי מקלט ועל חוות דעת משרד החוץ, כי אין מניעה בהחזרתם של אזרחי אתיופיה — לרבות יוצאי חבל טיגריי — למדינתם. עתירות נגד ההחלטה נדחו ביום 6.6.2024 (עת"מ (י-ם) 8375-02-24), תוך שנקבע כי מדיניות אי-הרחקה כללית ביחס לכלל אזרחי אתיופיה מעולם לא נקבעה.
ביום 18.12.2025 נדחה הערעור בבית המשפט העליון (עע"מ 5041/24). כפי שצוטט מפסק הדין בהחלטת בית המשפט המחוזי מרכז-לוד, נקבע כי החלטת השר תעמוד על כנה וכי תקופת ההתארגנות תעמוד על ארבעה חודשים; לצד זאת הובהר כי אין באמור כדי לגרוע מזכותו של כל אדם הסבור שיש בפיו טענת זכות להישאר בישראל לפתוח בהליכים למימושה. התקופה הוארכה עד ליום 30.4.2026, ולאחר מכן — בשל סגירת הלשכות והשבתת האתר המקוון בתקופת מבצע "שאגת הארי" — עד ליום 30.5.2026 (עת"מ (מרכז) 35775-04-26 (30.4.2026)). בקשת רשות ערעור נדחתה, תוך שנקבע כי קיומם של מסלולים פרטניים מחליש את ההצדקה לסעד זמני קולקטיבי.
מרגע שאין בידכם רישיון תקף חלים הכללים שבנוהל 10.3.0001 (נוהל הוצאת צווי הרחקה ומשמורת לפי חוק הכניסה לישראל, התשי"ב – 1952), מהדורה 4 מיום 15.3.2023. סעיף ג.1 קובע חזקה שלפיה מי שאין בידו להציג רישיון ישיבה, בלא הסבר סביר, שוהה שלא כדין.
סעיף ג.4 מחייב את ממונה ביקורת הגבולות לערוך שימוע לא יאוחר משבע שעות מרגע ההגעה למתקני היחידה, וסעיף ד.1.7 מחייב ליידע אתכם מראש על הזכות להיוועץ בעורך דין ולהיות מיוצגים. סעיף ו.1.1 קובע כי החלטה בעניין הרחקה תינתן לא יאוחר מ-24 שעות ממועד תחילת ההחזקה במשמורת, וסעיף ו.1.5 קובע כי מי שהוצא נגדו צו הרחקה לא יורחק לפני תום שלושה ימים ממסירת הצו לידיו.
שימו לב לסעיף ג.8: עצם הגשת בקשה או ערר פנימי, ואף קביעת תור להגשתם, אינה מונעת כשלעצמה הוצאת צו הרחקה או משמורת — אלא אם נקבע אחרת בנוהל ספציפי או ניתנה החלטה שיפוטית המונעת אכיפה. לכן עיתוי הפנייה קריטי.
לאחר פסק הדין בעליון מיישמים בתי הדין לעררים כלל ברור: מי שמבקש למנוע את הרחקתו נדרש להציג נסיבות פרטניות המצדיקות להחריג את עניינו מעניינם של יתר נתיני אתיופיה. טענה כללית על המצב במדינה, או על מצבם של יוצאי חבל טיגריי, אינה עומדת בנטל — כך בערר (ת"א) 3146-26 (6.8.2026) ובערר (ת"א) 2935-26 (10.8.2026). שם הודגש כי הרשות לא התחייבה לבחון מחדש כל בקשת מקלט שנדחתה, בלא שהוצגו נסיבות וראיות פרטניות.
שני שיקולים נוספים חוזרים שם. הראשון הוא שיהוי: מי שטוען לסכנת חיים אך פונה לרשות רק בסמוך לתום תקופת ההתארגנות, ומגיש ערר שבועות לאחר החלטת הסירוב, ייתפס כמי שמבקש להאריך שהות. השני הוא חלופת המגורים ואפשרות היציאה למדינה אחרת: גם כשעולה "טענה מקלטית", על מבקש הסעד לשכנע כי אינו יכול לצאת למדינה אחרת, או לשוב למדינתו ולו לזמן מה, עד להכרעה.
המסלול הראשון הוא בקשה חדשה למקלט, או בקשה לפתיחה מחדש של בקשה שנדחתה, על יסוד שינוי נסיבות פרטני. כאן יש מכשול טכני שכדאי להכיר: המערכת המקוונת חוסמת אוטומטית הגשת בקשת מקלט שנייה על ידי מי שבקשתו נדחתה, ולכן ההגשה צריכה להיעשות פיזית ביחידת הטיפול במבקשי מקלט (ערר (ת"א) 2632-23 (18.5.2026)).
המסלול השני הוא פנייה לוועדה הבין-משרדית המייעצת לקביעה ומתן מעמד מטעמים הומניטריים (נוהל 5.2.0022). סעיף ו.1.7 לנוהל 10.3.0001 קובע כי מי שהגיש בקשה כזו לפני השמתו במשמורת — יש ליצור קשר מיידי עם הלשכה המטפלת, ואם לא התקבלה החלטה בתוך 14 יום ממועד הוצאת צו ההרחקה, ייבחן שחרור בתנאים.
המסלול השלישי הוא מעמד מכוח קשר משפחתי, כפי שהמחיש ערר (ת"א) 2632-23. ולבסוף, גם השימוע עצמו הוא הזדמנות להעלות טענות מכוח עקרון אי-ההחזרה ולוודא שהן מתועדות בפרוטוקול.
ככלל, על החלטת לשכה או גורם מטה ניתן להגיש ערר פנימי בכתב, ללא שיהוי ולא יאוחר מ-21 יום, לפי נוהל 1.6.0001 (נוהל קליטת בקשות ועררים על החלטות בלשכות ומטה רשות האוכלוסין) — ערר פנימי אחד בלבד. בחלק מהנהלים נקבע שהמסלול הוא ערר ישיר לבית הדין לעררים מכוח סעיף 13כד לחוק. כדאי לברר מראש איזה מסלול חל.
לצד הערר מוגשת בקשה לסעד ביניים ולצו ארעי. תקנה 13(א) לתקנות הכניסה לישראל (סדרי הדין והמינהל בבית דין לעררים), התשע"ד-2014 מסמיכה את בית הדין ליתן סעד ארעי במעמד צד אחד כאשר עולה חשש לנזק חמור שאינו בר-תיקון. בפועל בית הדין מקפיד על תשתית — בקשה שאינה נתמכת בתצהיר נפרד נזקפת לחובת המבקש.
על החלטת בית הדין לעררים ניתן לערער, או לבקש רשות לערער, לבית המשפט המחוזי בשבתו כבית משפט לעניינים מינהליים, בתוך 45 יום. אותה זכות ערעור, ובאותו מועד, עומדת גם על החלטות בית הדין לביקורת משמורת.
בערר (ת"א) 1692-26 (2.9.2026) ביקש מבקש מקלט ותיק, שהחזיק שנים ברישיון 2(א)(5) בעוד בקשתו תלויה ועומדת, לשדרג את רישיונו נוכח משך ההמתנה. הערר נדחה: משהנפיקה הרשות רישיון התואם את סטטוס הטיפול בבקשה לפי הנוהל, ולא הוצג טעם מיוחד — לא נפל פגם בהחלטה. הלקח: משך ההמתנה כשלעצמו אינו עילה לשדרוג רישיון.
בערר (ת"א) 3146-26 (6.8.2026 ו-25.8.2026) דובר באזרח אתיופיה שנכנס לישראל ב-2010, שבקשת המקלט שלו נדחתה ב-2016 ושקיבל ב-2021 רישיון 2(א)(5) בשל מדיניות אי-ההרחקה. משסירבה הרשות לפתוח מחדש את בקשתו נדחו הן הצו הארעי והן הסעד הזמני — הבקשה נשענה על טענה כללית, והפנייה נעשתה רק בסמוך לתום תקופת ההתארגנות.
החלטת בית הדין לביקורת משמורת מיום 12.8.2026 (תיק 1278-07-26) ממחישה את הסיכון המעשי: אזרח אתיופיה שרישיונו הוארך שנים ופקע, התייצב בלשכה להסדיר את מעמדו ונעצר למחרת. בית הדין אישר את המשך המשמורת וקבע שלוש נקודות — סמכותו אינה משתרעת על תוקפו של צו ההרחקה; טענה כללית בדבר "מלחמה" שהועלתה בשימוע קשה לראות בה בקשה פרטנית; והגשת בקשת מקלט בעת שהייה במשמורת אינה מקימה עילה לשחרור מיידי.
לעומת אלה, ערר (ת"א) 2632-23 (18.5.2026) מראה את הצד השני. שם הודיעה הרשות לעוררת, אזרחית אתיופיה, כי לא תורחק עד להכרעה בבקשת המקלט של בן זוגה. הערר נמחק בעקבות פסק הדין בעליון, אך בית הדין קבע כי ההתחייבות עומדת בעינה, לא קבע לה תקופת התארגנות, והורה כי אם לא תתקבל החלטה בעניין בן הזוג בתוך 90 יום — יוענק לה רישיון 2(א)(5).
משרדנו מלווה אזרחי אתיופיה, בני משפחתם ומעסיקיהם מהשלב שבו הרישיון אינו מוארך ועד להליכי המשמורת וההרחקה. אנו בוחנים תחילה את התיק המנהלי במלואו — מועד הגשת בקשת המקלט, נימוקי הדחייה, ומה נרשם בפרוטוקולי השימוע — ומזהים מכאן את הטענה הפרטנית שניתן לבסס בראיות. לאחר מכן אנו בונים את המסלול המתאים: בקשה חדשה או בקשה לפתיחה מחדש המוגשת פיזית ביחידת הטיפול במבקשי מקלט, פנייה לוועדה ההומניטרית, בקשה מכוח קשר משפחתי, ובמקביל ערר וסעד ביניים כשנדרש, וכן ליווי הדיונים בבית הדין לביקורת משמורת. ככלל, ככל שהפנייה מוקדמת יותר והתשתית הפרטנית מתועדת טוב יותר — כך גדל מרחב הפעולה.
ככלל כן. סעיף ג.1 לנוהל 10.3.0001 קובע חזקה שלפיה מי שאין בידו להציג רישיון ישיבה תקף, בלא הסבר סביר, שוהה בישראל שלא כדין. משמעות הדבר היא חשיפה לפעולות אכיפה, לצו הרחקה ולצו משמורת. אם קיימת בעניינכם בקשה תלויה ועומדת או החלטה שיפוטית המונעת אכיפה, יש להציג אותה מיד.
לא באופן אוטומטי. סעיף ג.8 לנוהל 10.3.0001 קובע כי עצם הגשת בקשה או ערר פנימי אינה מונעת הוצאת צו הרחקה או משמורת, אלא אם נקבע אחרת בנוהל ספציפי או ניתנה החלטה שיפוטית. בפועל, כדי לעכב הרחקה נדרש בדרך כלל סעד ביניים מבית הדין לעררים, ובקשה כזו צריכה להישען על נסיבות וראיות פרטניות ולהיתמך בתצהיר.
לפי שנקבע בערר (ת"א) 2632-23 (18.5.2026), קיימת החלטה אוטומטית המונעת הגשה מקוונת של בקשת מקלט שנייה על ידי מי שבקשתו נדחתה. מי שסבור כי חל בעניינו שינוי נסיבות מהותי צריך לפנות בהגשה פיזית ביחידת הטיפול במבקשי מקלט. אל תסתמכו על ניסיון הגשה מקוון שנחסם.
בית הדין בוחן אם מתקיימת עילה לשחרור ממשמורת לפי סעיף 13ו(א) לחוק הכניסה לישראל — בין היתר שהייה שלא כדין שיסודה בטעות או בתקלה שבתום לב, יציאה עצמאית בלא קושי באיתור, מצב בריאותי, או טעמים הומניטריים מיוחדים. לעומת זאת, בהחלטה מיום 12.8.2026 (תיק 1278-07-26) הובהר כי סמכותו אינה משתרעת על תוקפו של צו ההרחקה עצמו, וכי הגשת בקשת מקלט בעת שהייה במשמורת אינה מקימה כשלעצמה עילה לשחרור מיידי.
כן, אך המסלולים הם פרטניים ולא קולקטיביים. בפסק הדין בעע"מ 5041/24 (18.12.2025) הובהר כי אין באמור שם כדי לגרוע מזכותו של כל אדם הסבור שיש בפיו טענת זכות להישאר בישראל לפתוח בהליכים למימושה, וכי ניתן לפנות לשר בבקשה חדשה. בפועל מדובר בבקשת מקלט חדשה או בקשה לפתיחה מחדש על יסוד שינוי נסיבות פרטני, בפנייה לוועדה ההומניטרית לפי נוהל 5.2.0022, או בבקשה מכוח קשר משפחתי — ובכל אלה נדרשת תשתית ראייתית אישית ולא טענה כללית.