התאזרחות הורה מקנה אזרחות גם לילדו הקטין שמרכז חייו בישראל ביום ההתאזרחות, גם ללא מעמד מוסדר. התנאים, המועד הקובע והמסלולים החלופיים — מדריך מעשי.
רבים פונים אלינו דווקא אחרי שהחלק הקשה מאחוריהם: בן זוג זר שנישא לאזרח ישראלי סיים את ההליך המדורג, הצהיר אמונים וקיבל תעודת התאזרחות. ואז מתברר שהילד — בן או בת מנישואין קודמים — נשאר בלי מעמד. לעתים בידיו רישיון ביקור שפג, לעתים אין בידיו דבר. בלשכה מפנים אתכם להגיש בקשה למעמד מטעמים הומניטריים, ושם, בוועדה הבין-משרדית, אמות המידה מצומצמות.
במקרים לא מעטים זו אינה הדרך היחידה. חוק האזרחות, תשי"ב-1952, קובע מסלול נפרד ומקל לילדיו הקטינים של מי שהתאזרח — סעיף 8. אין זה מסלול של טעמים הומניטריים ואינו נשען על שיקול דעת רחב: הוא קובע תנאים, ומי שעומד בהם עומד בהם.
לשון הסעיף קצרה: "התאזרחותו של אדם מקנה אזרחות גם לילדו הקטין שביום ההתאזרחות היה תושב ישראל או תושב של אזור המוחזק על ידי צבא-הגנה לישראל והמתאזרח היה רשאי להחזיק בו". סעיף קטן (ב) מוסיף סייג: היה הקטין אזרח חוץ ושני הוריו רשאים להחזיק בו ורק אחד מהם התאזרח — לא תוקנה לו אזרחות אם הצהיר אחד ההורים שאין ברצונו שהילד יהיה אזרח ישראלי.
בית המשפט העליון קרא בסעיף 8(א) שני תנאים מצטברים: שהילד יהיה ילדו של הורה "מתאזרח" הרשאי להחזיק בו, ושיהיה "תושב ישראל" או תושב האזור (עע"ם 9102/12 קוזמינה נ' משרד הפנים (26.8.2014), פסקה 12). שנים אחר כך נוסחו התנאים כך: במועד ההתאזרחות מרכז חייו של הקטין בישראל או באזור, וההורה המתאזרח "היה רשאי להחזיק בו". באותה פסקה הודגש כי סעיף 8(א) מקל על רכישת האזרחות ויוצר מסלול מובנה, בשונה מסעיף 9(א)(1) לחוק שמותיר לשר הפנים שיקול דעת רחב (עע"ם 348/21 (4.7.2022), פסקה 9).
לתנאים אלה נוסף תנאי סף: ה"התאזרחות" שבסעיף היא דווקא זו שלפי סעיפים 5 עד 7 לחוק, ולא רכישת אזרחות בכל דרך אחרת (דנ"מ 5331/24 קלמנט (7.12.2025)).
הטיפול המנהלי בבקשות אלה מוסדר בנוהל 4.4.0001 (התאזרחות לפי סעיפים 5, 6, 8), שעודכן ביום 10.5.2026.
התנאי שמפיל בקשות רבות הוא תנאי התושבות, ודווקא כאן הרחיבה הפסיקה. בבג"ץ 3353/18 קליבורן נ' משרד הפנים (22.9.2020) טען משרד הפנים ש"תושב ישראל" משמעו מעמד חוקי, קרי רישיון ישיבה. בית המשפט דחה זאת: מדיוני ועדת החוקה בעת תיקון החוק בשנת 1968 עולה שהמחוקק בחר במודע במונח "תושב" חרף הצעה לבסס את ההגדרה על מעמד פורמלי, ותכלית הסעיף היא זיקה ממשית של הקטין למדינה ולהורה (פסקאות 30-31).
המסקנה נקבעה בפסקה 37: "אין הצדקה להבחין בין קטין שמעמדו אינו מוסדר, לבין קטין שמחזיק ברישיון ישיבה על-פי חוק הכניסה לישראל. קטין שהיכה שורש בארץ, ונמצא במשמורתו של ההורה המתאזרח — יש לאפשר לו ולהורהו להנות מתחושת הביטחון". העתירה התקבלה והמדינה חויבה להעניק לילדה אזרחות.
המשמעות המעשית: העובדה שמעמדו של הילד לא הוסדר, ואף שהוא שוהה בישראל שלא כדין, אינה שוללת כשלעצמה את תחולת סעיף 8. הנבחן הוא מרכז החיים בפועל — מגורים, מסגרת לימודים, קשרים.
סעיף 8(א) נוקב במועד אחד — "יום ההתאזרחות". בעניין קוזמינה נקבע שהתיבה "התאזרחותו של אדם" מכוונת למועד שבו קיבל ההורה מעמד של אזרח, וכי זכאות הילד קמה רק לאחר שהליך ההתאזרחות של ההורה הושלם בהצלחה (פסקה 13); שאלת תושבותו של הקטין נבחנת ביום מתן האזרחות לקטין, ולא בעת הכניסה להליך המדורג (פסקה 15).
מכאן שתי מסקנות. ראשית, ילד שמרכז חייו לא היה בישראל ביום שבו ההורה קיבל את האזרחות אינו נכנס בשערי הסעיף. כך נפסק לאחרונה: האם קיבלה אזרחות ביום 13.8.2017, ואילו הבן החל להתגורר בישראל דרך קבע רק בסוף 2018; נקבע כי מרכז חייו לא היה בישראל במועד הקובע ולכן אין בסיס לטענה מכוח סעיף 8(א) (עמ"נ (י-ם) 9661-06-26 (2.9.2026)).
שנית, הילד צריך להיות קטין באותו מועד — אך ילד שצורף כדין להליך של הורהו ובגר במהלכו לא יאבד בשל כך את זכאותו: בעניין קוזמינה נקבע שהזכאות קמה בתום ההליך המדורג גם אם באותו שלב הפך לבגיר.
כאשר לילד שני הורים הרשאים להחזיק בו ורק אחד מהם התאזרח, סעיף 8(ב) מעניק להורה האחר "זכות וטו". בעניין קוזמינה הודגש שהחוק אינו דורש הסכמה מפורשת אלא רק היעדר התנגדות (פסקאות 19 ו-25), וכי נוהל הדורש הסכמה אקטיבית חורג מן החוק המסמיך ואינו יכול לעמוד (פסקאות 26-27). עוד נקבע ש"חלון ההזדמנויות" של ההורה האחר להתנגד מוגבל לתקופת הקטינות: מרגע שהילד בגר שוב אין לו זכות התנגדות, ובלבד שלא התנגד קודם לכן (פסקה 29).
הנוהל מיישם זאת בדרך של יידוע. לפי סעיף 11.2 לנוהל 4.4.0001, לכתובת שמסר ההורה המתאזרח תישלח להורה הנוסף הודעה בכתב לפיה הוגשה עבור הקטין בקשה לאזרחות ישראלית וכי באפשרותו להתנגד. סעיף 11.3 קובע שההודעה תישלח בדואר רשום להורה השוהה בישראל ובאמצעות נציגות ישראל להורה שבחו"ל, שיש להמתין שישה חודשים לתגובה ואין לסיים בתקופה זו את ההליך, ושהיעדר תגובה בתוך פרק זמן זה ייחשב כהיעדר התנגדות.
כאן, בפועל, נופלות בקשות רבות. בית הדין לעררים קבע כי הורה שלא יידע כלל את ההורה הביולוגי האחר אינו יכול להיבנות מכך שהילד בגר בינתיים, שכן בעניין קוזמינה דובר במי שידע ובחר לשתוק (ערר (ת"א) 3902-23 (17.7.2024), פסקאות 25-26 ו-35).
אם התנאים אינם מתקיימים — ובכלל זה כאשר ההורה קיבל את אזרחותו כעולה מכוח חוק השבות, תש"י-1950, ולא בדרך של התאזרחות — נותרו שלושה מסלולים שונים באופיים. בדנ"מ 5331/24 הודגש כי נותרו בידי הרשות כלים אחרים: סעיף 9(א) לחוק האזרחות והסדרי חוק הכניסה לישראל (פסקה 96).
הענקת אזרחות לקטין לפי סעיף 9(א)(1) — מסלול הנתון לשיקול דעת רחב של שר הפנים, המוסדר בנוהל 4.5.0001. הנוהל דורש ככלל ששני הורי הקטין יהיו אזרחי ישראל ותושביה שמרכז חייהם בישראל (ס' ב.1), הסכמת שני ההורים או פסק דין על משמורת בלעדית (ס' ב.4), ושהקטין יהיה תושב ישראל שהשתקע בה ושהה בה כתושב (א/5 או קבע) בשלוש מתוך חמש השנים שקדמו לבקשה (ס' ב.5). רישיון ארעי שניתן מטעמים הומניטריים אינו עילה להענקה (ס' ב.5.3).
צירוף כקטין נלווה להליך המדורג — כל עוד ההורה מצוי בהליך המדורג ניתן לצרף את הילד לפי נוהל 5.2.0008. בשלב סיום ההליך מורה הנוהל לבדוק את גיל הקטין הנלווה ולוודא שאין בתיק הודעת התנגדות של ההורה הנוסף, וקובע שקטין נלווה שבגר במהלך ההליך נדרש להגיש בקשה נפרדת.
בקשה למעמד מטעמים הומניטריים — הליך שיורי בפני הוועדה הבין-משרדית. אין מדובר בזכות, והנטל להצביע על טעם הומניטרי מונח על מבקש המעמד.
על החלטת הלשכה ניתן להגיש ערר פנימי בכתב בתוך הרשות, ללא שיהוי ולא יאוחר מ-21 יום, לפי נוהל 1.6.0001. על ההחלטה בערר הפנימי ניתן להגיש ערר לבית הדין לעררים לפי חוק הכניסה לישראל, תשי"ב-1952, במועד הקבוע בחוק, ועל פסק דינו של בית הדין ניתן לערער לבית המשפט לעניינים מינהליים בתוך 45 יום. במקרים המתאימים יש לבקש סעד ביניים שימנע אכיפה עד להכרעה.
וכאן הנקודה שחוזרת ומכשילה: את הטענה מכוח סעיף 8 יש להעלות מול הרשות ובבית הדין, ולא לראשונה בערעור. בעמ"נ (י-ם) 9661-06-26 (2.9.2026) העלו המערערים לראשונה בערעור טענה שהיה על הרשות לבחון מסלול חלופי לפי סעיף 8(א). בית המשפט דחה אותה כטענה חדשה שלא הועלתה בשלב הערר, והוסיף כי גם לגופה אין לה בסיס: מדובר בשני מסלולים נפרדים הנשענים על הוראות חוק שונות.
בדנ"מ 5331/24 קלמנט (7.12.2025) הכריע בית המשפט העליון, בהרכב מורחב של שבעה שופטים, מיהו ה"מתאזרח" שסעיף 8 מדבר בו. אב שהתגייר בחו"ל עלה ארצה וקיבל אזרחות מכוח חוק השבות, ולימים ביקש אזרחות לשבעה מילדיו. ברוב של שישה שופטים נגד אחד נפסק כי ילדו של מי שרכש אזרחות בדרך של שבות אינו בא בשעריו של סעיף 8, וכי ה"התאזרחות" שבסעיף היא המסלול הספציפי שלפי סעיפים 5 עד 7 לחוק בלבד (פסקאות 30 ו-97 לפסק דינו של המשנה לנשיא סולברג). ההכרעה נסבה על מסלול ההורה, לא על תנאי התושבות של הקטין. הלקח: בדקו תחילה כיצד קיבל ההורה את אזרחותו — כעולה או כמתאזרח.
בבג"ץ 3353/18 קליבורן (22.9.2020) לא נכללה בהתאזרחות אביה בת שנולדה בישראל ושמעמדה לא הוסדר. נקבע ש"תושב ישראל" נבחן לפי מרכז החיים ולא לפי המעמד הפורמלי, והצו נעשה מוחלט. הלקח: אין לוותר על סעיף 8 רק משום שמעמדו של הילד אינו מוסדר.
בעע"ם 9102/12 קוזמינה (26.8.2014) הצטרפה קטינה לאמה, כשהאב שנותר ברוסיה נתן הסכמה מוגבלת בזמן ולצורכי לימודים בלבד, ומשרד הפנים דרש הסכמה אקטיבית וסירב לצרפה. נקבע שהחוק דורש היעדר התנגדות בלבד, שנוהל אינו יכול להחמיר על החוק המסמיך, ושמשעה שהבת בגרה שוב אין לאב זכות התנגדות; הערעור התקבל. הלקח: שתיקת ההורה השני, לאחר שיודע כדין, עשויה לפעול לטובתכם.
בערר (ת"א) 3902-23 (17.7.2024) לא יידעו העוררים כלל את האב הביולוגי, טענו שאינם יודעים את פרטיו, וביקשו שבגרותו של הבן תפטור אותם מן הדרישה. הערר נדחה: היעדר יידוע אינו מתרפא בחלוף הזמן. הלקח: מצו את דרישת היידוע בזמן אמת ותעדו את האיתור.
אנו בוחנים תחילה את השאלה שאיש לא בחן: האם ביום שבו ההורה קיבל את האזרחות התקיימו בילד תנאי סעיף 8 — מרכז חיים בישראל, וזכות ההורה להחזיק בו. אם כן, אנו פונים לרשות במסלול הנכון, מלווים את הליך היידוע של ההורה הנוסף, ובונים את התשתית הראייתית למרכז החיים: מסמכי לימודים, טיפול רפואי, מגורים, תיעוד תנועות בגבול. אם התנאים אינם מתקיימים, אנו בוחנים את המסלולים החלופיים ומגישים את מלוא הטענות כבר בפני הרשות ובבית הדין, כדי שלא ייחסמו מטעם דיוני. בכל שלב נציג בפניכם הערכה מפוכחת של הסיכויים, ללא הבטחות.
לא. סעיף 8(א) לחוק האזרחות מקנה אזרחות לילד הקטין רק אם ביום התאזרחות ההורה היה מרכז חייו בישראל או באזור, וילד שנותר בחו"ל באותו יום אינו נכנס בגדר הסעיף. שאלה מקדמית נוספת היא כיצד קיבלתם אתם את האזרחות: בדנ"מ 5331/24 קלמנט (7.12.2025) נפסק שסעיף 8 חל רק על מי שהתאזרח לפי סעיפים 5 עד 7 לחוק, ולא על מי שקיבל אזרחות כעולה מכוח חוק השבות. במקרים כאלה יש לבחון מסלולים אחרים, ובהם בקשה להענקת אזרחות לקטין לפי סעיף 9(א)(1) לחוק (נוהל 4.5.0001) או בקשה למעמד מטעמים הומניטריים.
לא בהכרח. בבג"ץ 3353/18 קליבורן (22.9.2020) נקבע שאין הצדקה להבחין בין קטין שמעמדו אינו מוסדר לבין קטין המחזיק ברישיון ישיבה, וש"תושב ישראל" לעניין סעיף 8 נבחן לפי מרכז החיים בפועל. עדיין נדרש להוכיח שמרכז חייו של הילד היה בישראל ביום ההתאזרחות, ולכן חשוב לאסוף מבעוד מועד ראיות למגורים, ללימודים ולזיקות.
החוק דורש היעדר התנגדות ולא הסכמה מפורשת, כפי שנקבע בעע"ם 9102/12 קוזמינה (26.8.2014). נוהל 4.4.0001 קובע שהרשות תשלח להורה הנוסף הודעה בכתב על הבקשה ועל אפשרותו להתנגד, תמתין שישה חודשים לתגובה, ותראה בהיעדר תגובה בתוך פרק זמן זה כהיעדר התנגדות. חשוב למסור לרשות כתובת ולתעד ניסיונות איתור — בית הדין לעררים דחה טענות שנטענו בהיעדר יידוע כלשהו.
לא בהכרח, ותלוי במסלול. בעניין קוזמינה נקבע שזכאות קטין שצורף כדין קמה בתום התאזרחות ההורה גם אם באותו שלב הוא כבר בגיר, ושזכות ההתנגדות של ההורה השני פוקעת בהגיעו לגיל 18. מנגד, נוהל 5.2.0008 מחייב קטין נלווה שבגר במהלך ההליך המדורג להגיש בקשה נפרדת, ונוהל 4.5.0001 מורה שבקשת הענקה לקטין שבגר תוסב להתאזרחות לפי סעיף 5 לחוק.
עדיף שלא להגיע למצב הזה. בעמ"נ (י-ם) 9661-06-26 (2.9.2026) נדחתה טענה מכוח סעיף 8(א) שהועלתה לראשונה בערעור, בין היתר משום שלא נטענה בשלב הערר, ובית המשפט הדגיש שמדובר בשני מסלולים נפרדים הנשענים על הוראות חוק שונות. אם סעיף 8 רלוונטי בעניינכם, יש להעלות אותו כבר בבקשה לרשות ובכתב הערר לבית הדין.