סקירה של הזכויות המוקנות ללקוח בסכסוכי שכר טרחה מול עורך דין — הסכם שכר הטרחה, חיוב מופרז, שכר טרחה מותנה תוצאה ועיכוב כספים ומסמכים.
מחלוקות נפוצות בין לקוחות לעורכי דין נוגעות לשאלה מה בדיוק כלל הסכם שכר הטרחה, אילו שירותים נכללו בו ואילו הוצאו ממנו, ובאילו נסיבות ניתן לשנות אותו במהלך הייצוג. הסכם שכר טרחה שנוסח בצורה עמומה עלול לפתוח פתח לדרישות כספיות שהלקוח לא ציפה להן. הסכם כתוב וברור הוא נדבך יסודי בהגנת הלקוח, וכאשר מתגלעת מחלוקת יש לבחון אותו לאור כללי הפרשנות החוזית ולפי הפרקטיקה המקצועית המקובלת.
עורך דין אינו רשאי לגבות שכר טרחה שאינו סביר ביחס לעבודה שבוצעה, למורכבות התיק ולמקובל בשוק. כאשר הלקוח מקבל חשבונית חסרת פירוט, חיוב על שעות שלא בוצעו או חשבון שנראה מנותק מהיקף העבודה האמיתי — ניתן לתקוף את החיוב הן בתביעה אזרחית והן בפני ועדת שכר הטרחה של לשכת עורכי הדין.
הסדרי שכר טרחה המותנים בתוצאה — שבהם עורך הדין זכאי לאחוז מסכום הפיצוי שנפסק — כפופים לכללים ספציפיים בדין הישראלי ולמגבלות שנקבעו בפסיקה. מחלוקות נפוצות עוסקות באופן חישוב הבסיס לאחוז, בשאלה האם פשרה שהושגה נכללת בהסדר ובסכום ששולם בפועל ללקוח לאחר ניכוי שכר הטרחה. לקוח הסבור כי עורך דינו לקח יותר ממה שהוסכם רשאי לפנות לבירור בערכאות המתאימות.
עורך דין המחזיק בכספים שהתקבלו עבור לקוחו חייב להעבירם ללא דיחוי — עיכוב כספים, בין אם במחלוקת על שכר טרחה ובין אם מכל סיבה אחרת, מהווה הפרה חמורה של כללי האתיקה. באופן דומה, הלקוח הוא הבעלים של התיק לכל דבר ועניין וזכותו לקבל עותק מכל מסמך שהוכן עבורו או שהתקבל בשמו. סירוב למסור מסמכים, גם כאשר קיימת מחלוקת על שכר טרחה, פועל בניגוד לכללי האתיקה ועשוי להיות מושא לתלונה בלשכת עורכי הדין ולתביעה אזרחית.
תלונה ללשכת עורכי הדין ותביעה אזרחית אינם תחליפיים זה לזה. התלונה היא הליך משמעתי שמטרתו ענישת עורך הדין המפר ואינה מביאה לפיצוי כספי; התביעה האזרחית מיועדת לפצות את הלקוח על נזקיו. לעיתים קרובות מומלץ לנקוט בשני ההליכים במקביל, שכן ממצאים בהליך המשמעתי יכולים לחזק את התביעה האזרחית.
המידע במאמר זה הוא מידע כללי בלבד ואינו מהווה ייעוץ משפטי. כל מקרה נבחן לגופו.