מה מותר ומה אסור למעסיק מבקש מקלט, מה דין הפיקדון החודשי בשנת 2026, וכיצד נבדקות זכויות שכר מינימום ותנאי עבודה. מדריך עדכני ממשרדנו.
מבקשי מקלט השוהים בישראל מכוח רישיון שהייה זמני, המוכר בציבור כ"נייר לבן" או "היתר 2(א)(5)", ניצבים מדי יום בפני שאלות שאינן פשוטות: האם מותר להם לעבוד, האם המעסיק עובר על החוק כשהוא מעסיק אותם, ומה עולה בגורלם של הכספים שמופרשים לפיקדון על שמם. משרדנו מלווה לקוחות – הן מבקשי מקלט והן מעסיקים – בהבנת המסגרת המשפטית המורכבת הזו, ומציג במאמר זה תמונת מצב עדכנית לשנת 2026, מבוססת על מקורות רשמיים.
רוב מבקשי המקלט בישראל מחזיקים ברישיון שהייה מסוג 2(א)(5) לפי חוק הכניסה לישראל, תשי"ב-1952. חשוב להבין: מדובר ברישיון שהייה זמני בלבד, שמסדיר את השהות החוקית בישראל, ואינו מהווה רישיון עבודה במובן הפורמלי. עם זאת, בפועל, מדיניות אי-האכיפה שאימצה המדינה כלפי אוכלוסייה זו פירושה שמעסיקים רשאים להעסיק מחזיקי היתר 2(א)(5) בכל סוג עבודה, מבלי שתינקט נגדם אכיפה בשל כך – למעט מקרים חריגים.
חשוב לבדוק בכל מקרה את נוסח ההיתר הספציפי. סעיף 1ה לנוהל 5.2.0012 (נוהל הטיפול במבקשי מקלט מדיני בישראל) קובע כי מי שהגיש בקשת מקלט לאחר ששהה בישראל למעלה משנה בלא רישיון כדין יקבל תחילה רישיון 2(א)(5) הנושא את הכיתוב "אינו רשאי לעבוד", והאיסור על העסקתו ייאכף במשך שישה חודשים מיום הגשת הבקשה; חלפו שישה חודשים ולא ניתנה החלטה בבקשה, יונפק לו רישיון בלא כיתוב זה ולא יינקטו עוד פעולות אכיפה בשל העסקתו. בנפרד, נוהל 10.0.0025 (נוהל הטיפול בקביעת תנאים לעניין תיחום גיאוגרפי ועיסוק ברישיונותיהם של מבקשי מקלט ומסתננים) מאפשר לקבוע ברישיון תנאים המגבילים ערים וענפי עיסוק. העסקת אדם בניגוד לתנאים שנקבעו ברישיונו חושפת את המעסיק לסיכון אכיפתי ממשי, ולכן בדיקת נוסח ההיתר היא צעד ראשון והכרחי לפני תחילת העסקה.
מותר: • להעסיק מבקש מקלט המחזיק ב-2(א)(5) תקין וללא הגבלת עבודה, בכל תחום ובכל רחבי הארץ (בכפוף לתנאי ההיתר הספציפי). • להעניק לעובד את מלוא הזכויות המוקנות לעובד שכיר לפי דין.
אסור: • להעסיק אדם שההיתר שלו כולל את הרישום "אינו רשאי לעבוד" או הגבלה גיאוגרפית או ענפית שאינה תואמת את מקום העבודה. • להימנע מתשלום שכר מינימום או מהפרשת הפיקדון החודשי. • לנכות משכר העובד את חלקו של המעסיק בפיקדון.
ההלכה הפסוקה והדין הישראלי קובעים כי חוק שכר מינימום חל על כלל העובדים בישראל, לרבות עובדים זרים ומבקשי מקלט, ללא תלות במעמדם החוקי. נכון למועד כתיבת מאמר זה, שכר המינימום החודשי למשרה מלאה עומד על 6,443.85 ש"ח. מבקש מקלט המועסק כשכיר זכאי, ככלל, לאותם תנאי עבודה שכל עובד שכיר אחר זכאי להם על פי חוק – לרבות שעות עבודה ומנוחה, ימי חופשה, דמי הבראה ותנאים סוציאליים נוספים, בהתאם לוותק ולהיקף המשרה. יוצא מן הכלל מרכזי: מבקשי מקלט אינם זכאים לנקודות זיכוי במס הכנסה כפי שזכאים לכך אזרחים ותושבים.
זהו אחד ההיבטים הייחודיים ביותר בהעסקת מבקשי מקלט, ומקור מרכזי לאי-הבנות. חובת הפיקדון קבועה בסעיף 1יא1 לחוק עובדים זרים, התשנ"א-1991, שנוסף במסגרת החוק למניעת הסתננות ולהבטחת יציאתם של מסתננים מישראל (תיקוני חקיקה והוראות שעה), התשע"ה-2014, והיא חלה החל מיום 1.5.2017. לפי סעיף ד.1 לנוהל 9.0.0004 (נוהל פיקדון למסתננים), החל מיום 23.4.2020 עומד סכום הפיקדון שעל המעסיק להפקיד מדי חודש על 16% משכר העובד. ההפקדה נעשית בחשבון ייעודי על שם העובד, וזוהי חובה המוטלת במלואה על המעסיק בלבד – אין לנכות אותה משכר העובד.
עד שנת 2020 הסתכם הפיקדון ב-36%: 16% על חשבון המעסיק ועוד 20% שנוכו משכר העובד. בבג"ץ 2293/17 גרסגהר נ' הכנסת (23.4.2020) קבע בית המשפט העליון, ברוב דעות, כי רכיב העובד – ניכוי חמישית מן השכר – פוגע פגיעה בלתי חוקתית בזכות לקניין של עובדים שמשכורתם היא לרוב קניינם היחיד, הורה על בטלותו ועל השבת הכספים שנוכו. מנגנון "הניכוי המינהלי", המאפשר ניכוי סכומים מהפרשות המעסיק כאשר חלה השהיה ביציאת העובד מן הארץ, נותר על כנו. סעיף ו לנוהל 9.0.0004 מסדיר את דרך ההשבה של כספי חלק העובד.
כספי הפיקדון משולמים לעובד ככלל בעת יציאתו הסופית מישראל, ובניכוי דמי ניהול; חלק המעסיק נחשב להכנסה של העובד במועד קבלתו בפועל, ומוטל עליו מס הכנסה בשיעור סופי של 15% בלא זכות לפטור, לניכוי או לקיזוז. בעקבות פסיקת בג"ץ התייתר מסלול הבקשות להחזר 70% מהפקדות חלק העובד, והנוהל מסדיר מקרים מיוחדים בלבד – בהם עובד שמעמדו שודרג ותשלום בגין עובד שנפטר. הכללים משתנים מעת לעת ויש לבדוק את המצב העדכני מול רשות האוכלוסין.
מעסיק שאינו עומד בחובת הפיקדון או שמעסיק אדם עם היתר האוסר עליו עבודה חשוף לעיצומים כספיים ולהליכי אכיפה מטעם רשות האוכלוסין וההגירה ומשרד העבודה. העסקת מסתנן או מבקש מקלט בניגוד לתנאים שנקבעו ברישיונו מהווה עבירה לפי סעיף 2(א)(1) לחוק עובדים זרים, התשנ"א-1991 (סעיף 5 לנוהל 10.0.0025), ומעסיק שאינו מפקיד את כספי הפיקדון צפוי אף להליכי אכיפה פלילית (סעיף א.7 לנוהל 9.0.0004). יודגש כי עצם הפקדת הפיקדון או הדיווח עליו אינם מהווים אישור לחוקיות ההעסקה (סעיף א.8 לאותו נוהל). עובד המועסק בניגוד לתנאי ההיתר שלו עלול למצוא עצמו במצב שבו הדבר משפיע על בחינת בקשתו למקלט או על מעמדו העתידי. משום כך, משרדנו ממליץ הן למעסיקים והן למבקשי המקלט לבחון היטב את נוסח ההיתר הספציפי לפני תחילת כל העסקה, ולתעד את תנאי ההעסקה בכתב.
מבקש מקלט שזכויותיו הופרו – אי-תשלום שכר מינימום, אי-הפרשת פיקדון, פיטורים או כל פגיעה אחרת – רשאי לפנות לגורמי האכיפה הרלוונטיים, ובהם מינהל הסדרה ואכיפת חוקי עבודה בזרוע העבודה במשרד העבודה והממונה על זכויות עובדים זרים בעבודה, וכן להיעזר בסיוע משפטי. ריכוז ראיות – תלושי שכר, הודעות, תכתובות – הוא קריטי לכל הליך עתידי.
בערר (ת"א והמרכז) 1692-26 (2.9.2026) ביקש מבקש מקלט אריתריאי, שבקשתו למקלט תלויה ועומדת שנים רבות, לשדרג את רישיונו לרישיון מסוג ב/1 בטענה שהעיכוב פוגע ביכולתו להתפרנס. בית הדין דחה את הערר, עמד על שלבי הרישיון הקבועים בנוהל 5.2.0012, וקבע כי הרישיון שבידי העורר מאפשר לו להתפרנס בהיקף רחב יותר מזה שהיה מתאפשר לו ברישיון ב/1 המבוקש. הלקח המעשי: היעדר "רישיון עבודה" פורמלי אינו כשלעצמו עילה לשדרוג מעמד.
בערר (ת"א והמרכז) 3853-25 (28.12.2025) הודיעה הרשות למי שהחזיק במשך שנים ברישיון 2(א)(5) כי הרישיון לא יחודש עוד. הוא פנה תחילה בעתירה מינהלית, זו נמחקה בשל הסמכות הנתונה לבית הדין לעררים, והערר הוגש באיחור. בית הדין הסכים להאריך את המועד – אך חייב את העוררים בהוצאות. הלקח: תקיפת סירוב לחדש רישיון 2(א)(5) נעשית בערר לבית הדין לעררים ובמועד; איחור מחייב "טעם מיוחד".
בהחלטת בית הדין לביקורת משמורת מיום 12.8.2026 (תיק 9299632) אושרה החזקתו במשמורת של עובד זר שאותר עובד בניגוד לתנאי רישיונו, ואשר טען כי הגיש בקשת מקלט כדי שיוכל לעבוד בכל תחום. בית הדין קבע כי אין מדובר בשהייה שיסודה בטעות או בתקלה שבתום לב, ולא מצא עילה לשחרור. הלקח: הגשת בקשת מקלט אינה מכשירה בדיעבד עבודה בניגוד לתנאי הרישיון.
בעת"מ (מרכז) 13586-09-22 (28.2.2023) נדחתה עתירה עקרונית נגד נוהל 10.0.0025, שבו נקבעו ערים שבהן תיאכף העסקתם של מחזיקי רישיון 2(א)(5) וענפים שהוחרגו מכך. בית המשפט קבע כי תכליות הנוהל כשרות ומוצדקות ומצויות בסמכות שר הפנים. הלקח: מגבלות ענפיות וגיאוגרפיות עשויות לעמוד במבחן משפטי, ולכן ההיתר עצמו – ולא ההנחה הכללית בדבר אי-אכיפה – הוא שקובע מה מותר בפועל.
תחום זכויות התעסוקה של מבקשי מקלט משלב דין עבודה כללי עם הסדרים ייחודיים החלים רק על אוכלוסייה זו, ומידע שגוי או לא מעודכן עלול לפגוע הן במעסיקים והן בעובדים. משרדנו מלווה מבקשי מקלט ומעסיקים כאחד בבחינת מעמד ההיתר, בדיקת עמידה בחובות הפיקדון והשכר, וטיפול במקרים של הפרת זכויות. אנו מזמינים אתכם לפנות אלינו לקבלת ליווי משפטי מותאם למקרה הספציפי שלכם.
כן, ככלל, כל עוד הוא מחזיק ברישיון שהייה תקף מסוג 2(א)(5) שאינו כולל הגבלת עבודה מפורשת, המדיניות הנוהגת מאפשרת את העסקתו בפועל, אף שהרישיון עצמו אינו "רישיון עבודה" במובן הטכני.
החובה מוטלת במלואה על המעסיק, בשיעור של 16% משכר העובד. אסור למעסיק לנכות את הסכום משכרו של העובד, וההפקדה נעשית לחשבון ייעודי על שם העובד.
כן. חוק שכר המינימום חל על כלל העובדים בישראל ללא תלות במעמד החוקי, ומבקש מקלט זכאי לשכר שלא יפחת מהמינימום הקבוע בחוק.
במקרה כזה יש לבחון לעומק את מצבו המשפטי, שכן העסקה בניגוד לתנאי ההיתר עלולה לחשוף הן את המעסיק והן את העובד לסיכונים. מומלץ להיוועץ בעורך דין לפני תחילת עבודה כזו.
ככלל, הדרך לתקוף החלטה כזו היא הגשת ערר לבית הדין לעררים לפי חוק הכניסה לישראל, תשי"ב-1952, ולא עתירה מינהלית לבית המשפט לעניינים מינהליים. יש להקפיד על מועד ההגשה: פנייה מאוחרת מחייבת בקשה להארכת מועד מטעמים מיוחדים, וגם כשהיא מתקבלת היא עלולה להיות מותנית בתשלום הוצאות.
ככלל, כספי הפיקדון משולמים בעת היציאה הסופית מישראל, בניכוי דמי ניהול ומס בשיעור 15% על חלק המעסיק. מסלול הבקשות להחזר 70% מהפקדות חלק העובד התייתר לאחר שבוטל רכיב העובד בפסיקת בג"ץ, והנוהל מסדיר מקרים מיוחדים בלבד. הכללים משתנים מעת לעת ויש לבדוק את המצב העדכני מול רשות האוכלוסין.